אבן עזרא על תהלים עב

פסוק א

לשלמה, למלך תן - נבואת דוד, או אחד מהמשוררים על שלמה או על משיח והוא אות למ"ד, כמו בעבור, כמו וללוי אמר כי תומיך ואוריך, לנכח השם.

והחל אלהים - בעבור משפטיך. והטעם שהשם נתן לו רשות לעשות משפטי אלהים.

וככה וצדקתך – ושיהיה שופט צדק.

פסוק ב

וככה פירוש, ידין וטעם וענייך – שהשרים, גם העשירים יתגברו עליהם.

פסוק ג

ישאו - הטעם כי בהיות המלך שופט צדק ירבה שלום בארץ.

וטעם הרים – שאין שם יישוב.

וטעם בצדקה – בעבור הצדקה ישאו הרים וגבעות שלום כדרך בבעל פעור. ויש אומרים: כי בצדקה, כמו: שלום.

פסוק ד

ישפוט - כדרך שפטני אלהים, יעשה להם משפט.

ועושק – הוא הלוקח הון חבירו במרמה ופיתוי ובסתר, ושלמה ברוב חכמתו יכיר העושק.

פסוק ה

יראוך - וכאשר ידכא העושק יראוך כל העושקים.

וטעם עם שמש – כל הימים שתעמוד השמש וככה ולפני ירח, כדרך: ידכאום לפני עש.

פסוק ו

ירד - מארמונו אל בית המשפט, או ירד משפט שהזכיר ישפוט עניי, כדרך יערוף כמטר.

ומלת גז – מפעלי הכפל מגזרת לגזוז גזי המלך.

זרזיף - מלה מארבע אותיות אין ריע לה. וטעמה: רווי או שובע.

פסוק ז

יפרח - המטר יפריח, על כן הזכיר יפרח. והטעם: שירבו הצדיקים ויפרח רוב שלום, או רוב שלום יהיה בימיו, עד שלא יהי ירח. והטעם: תמיד.

פסוק ח

וירד - אם על שלמה מים – סוף.

עד ים – פלשתים.

ומנהר - זה פרת.

ואפסי ארץ - זה מדבר, והנה הזכיר אורך ארץ ישראל ורחבה.

ואם על המשיח, מים - הדרומי הנקרא הים האדום אל ים צפון, שהוא ים אוקיינוס.

ומנהר - נהר יוצא מעדן שהוא בתחלת מזרח ועד אפסי ארץ, שהוא בסוף מערב.

פסוק ט

לפניו, ציים - השוכנים בארץ ציה. והנכון בעיני: בעלי הספינות כאשר כתוב אחריו תרשיש ואיים שהוא כמו איי הים. ורבי משה אמר: כי איים השוכנים עם איה במדבר. ואיננו נכון, ומלת ישיבו שיתנו זה תמיד, כמו: והשיב למלך ישראל. ויש אומרים: בתשובת כל שנה יתנו מס.

פסוק י

אשכר - כמו מנחה.

פסוק יא

וישתחוו - פרט להזכיר מלכי תרשיש ושבא ואחר כן כלל וישתחוו לו כל מלכים, כל גוים שהם תחת ידיהם.

פסוק יב

כי - הטעם כי הוא ידין המלכים גם העמים, והמלך העני, כנגד אחר יצילנו.

פסוק יג

יחוס - על הדל ואביון מהעמים.

פסוק יד

מתוך - הוא העושק בסתר.

וחמס - בגלוי, מגזרת נחמסו עקביך, ואע"פ שהם אביונים.

וייקר דמם - כדרך: דמים לו. והטעם יקרים הם בעיניו לא ירצה שיהרגו על כן אחריו.

פסוק טו

ויחי - כל אחד מהם ולא די שיחייהו עד יעשירהו, וזה טעם ויתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו כל עני.

פסוק טז

יהי - העני כפיסת בר כמו פס ידא כף זורעת בר בארץ, או בראש הרים וירעש זה הפרי שהוא הבר. והטעם: שיהיה גדול שירעש כעצי לבנון.

ויציצו מעיר - כמו בעיר, הפך והנותר בבשר ובלחם. ויש אומרים: כי בר, כמו: כבור ידי ואין טעם לו.

פסוק יז

יהי שמו - שם שלמה או המשיח.

ינון - בניין נפעל, כמו יכון מגזרת נין ינוב וירבה.

פסוק יח

ברוך - אז יאמרו כל הגוים: ברוך השם אלהי ישראל. וטעם עושה נפלאות לבדו, שעשה תמיד בעבור ישראל.

פסוק יט

וברוך - טעם שם כבודו הוא השם הנכבד שהוא שם העצם, כי אין לשם שם בכל הלשונות שהוא שם העצם רק תואר, כמו ה', גם אלהים ושדי ועל כן כתוב: זה שמי לעלם, כי הוא שם אחד לבדו, וככה ושמו אחד.

וטעם וימלא כבודו – תהלתו.

אמן - מגזרת אמונה.

פסוק כ

כלו - יש אומרים: אז ימלאו תפלות בן ישי. ויש אומרים: כי כלו - כמו כללו יפייך ואיננו נכון. ור' יהודה הלוי אמר: בעבור שהוא סוף ספר, כתב כן הסופר הראשון כאשר נכתוב אנחנו, ברוך נותן ליעף כח.