אבן עזרא על שמות ח

<< · אבן עזרא על שמות · ח · >>

א

ויאמר נטה ידך - על רוחות השמים. והנה הצפרדעים יעלו מהיאורות ומהנהרות ומהאגמים. ולא מכל מקווה מים.

ב

ויט - הנה נטה ידו ולא הכה ביאור כאשר עשה בראשונה, רק רמז כי יכלו לעלות הצפרדעים מרגע נטות ידו.

ג

ויעשו - במים מועטים, ע"כ ראה פרעה כי הפרש בין מעשה אהרן ובין מעשיהם. ע"כ קרא למשה, כי ראה שהחרטומים הוסיפו על המכה ולא יכלו לחסרה.

ד

ויקרא - אמר העתירו דרך מוסר לשניהם. וזאת המכה הייתה קשה מהראשונה כי כתוב: (תהילים עח) וצפרדע ותשחיתם.

ה

ויאמר משה לפרעה התפאר עלי - אעשה לך תפארת, שאעתיר אל השם ויסר המכה ביום שתבקש.

וטעם ביאור תשארנה – כי שם היו בתחלה ואחר שהזכיר היאור אין צורך להזכיר הנהרות והאגמים.

ו

ויאמר למחר - אמר רב שמואל בן חפני: אין מנהג האדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד. וחשב פרעה כי מערכת כוכבי שמים הביאה הצפרדעים על מצרים ומשה היה יודע זה. וחשב פרעה כי עתה הגיע עת סור הצפרדעים ע"כ נסהו והאריך ואמר למחר.

ז

וסרו - באה זו המלה מלרע הפך המשפט, וכמוהו: כי שמו אותי בבור.

ח

ויצא - טעם ויצעק – כי בטח בשם שלא יביישהו, כי אמר אל פרעה מעצמו.

כדברך – יהיה בלא רשות השם.

ט

ויעש ה' כדבר משה - מעצמו.

י

ויצברו - כמו: ויצבר יוסף בר.

חמרם חמרם - כמו: חמור חמורתים.

יא

וירא פרעה כי הייתה הרוחה - כמו: ורוח לשאול.

והכבד את לבו - שם הפועל, תחת פועל עבר.

יב

ויאמר - דע כי על יד אהרן היו השלש המכות הראשונות. והאותות היו בשפלים כמו שפירשתי למעלה. כי השתים היו במים והשלישית בעפר הארץ. והמכות שהיו על יד משה במטה, היו בעליונים. כמו שמעלתו עליונה ממעלת אהרן. כמו: מכת הברד והארבה שהרוח הביאם והחשך שהיה באויר, גם מכת השחין הייתה על ידו. רק שלוש בלא מטה והם: ערוב ודבר ומכת בכורים. ואחת בלא מטה ע"י משה. ומעט שיתוף לאהרן והיא מכת השחין.

טעם והיה לכנם – כמו והיה לאבק כאילו בעפר שיכה אהרן, יעלה ויוליד כנים בכל ארץ מצרים.

יג

ויעשו - טעם ויעשו על משה, בעבור שדבר לאהרן שיכה במטה, כדרך ומטך אשר הכית בו את היאור.

ותהי הכנם - שם המין. והמ"ם נוסף. או הוא תחת ה"א ואיננו שורש ולפעמים הוא סימן לשון נקבות כמו צפרדעים, כי האחת ותעל הצפרדע. והעד כנים ותהיה מלת הכנם זרה, בעבור תוספת המ"ם כמו ריקם חנם.

ויפת אמר: כי המ"ם סימן למצריים. כי האחת הן מן כנים. כמו פת מפתים. וזו המלה כדרך בתוך האהלי. ואל תתמה, בעבור שאמר כל עפר הארץ היה כנים - בעבור שהכה במטה במקום אחד, כי כן היה דבר המים. ודבר השחין. כי הטעם הוא, כי אז תחל המכה.

יד

ויעשו כן - שהכו עפר הארץ. להוציא את הכנים - טעמו להולידם מהארץ כמעשה אהרן ולא יכלו.

וטעם להזכיר ותהי הכנם פעם אחרת, כי גם היא הייתה בחרטומים.

טו

ויאמרו - בעבור שראו שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין גם במכת הדם והצפרדע, ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן. אמרו לפרעה: לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם, רק מכת אלוהים היא כפי מערכת הכוכבים על מזל ארץ מצרים, כי כבר פרשתי כי פרעה לא כחש הבורא רק השם שהזכיר לו משה. וזה כדרך כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו, מן השמים ע"כ חזק לב פרעה. ואשר יחזיק זה הפירוש. שאמרו: אצבע אלוהים היא ולא אמרו אצבע ה' שהוא אלהי ישראל. כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים: העתירו אל ה'. וזה השם הזכיר במכות האחרונות. ועוד: כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור לפני היותה. וככה מכת הצפרדעים. ולא הזכיר לו בתחילה מכת הכנים.

טז

ויאמר - מנהג המלכים לצאת בבוקר אל הנהר, כי ראות המים טוב לעיניים.

יז

משליח - מלה זרה מהבנין הכבד הנוסף.

ומלת ערב – חיות רעות מעורבות, כמו: אריות זאבים ודובים ונמרים.

וטעם גם האדמה – מקום שאין בתים שם.

יח

והפליתי - יש אומרים: שהוא חסר אל"ף. והנכון שהיא מבעלי הה"א. וטעמו אפרש. ומדרך הסברא עתה החל פרעה להקל מעבודת ישראל, כאשר ראה שהפריש השם בין ישראל ובין מצרים פחד לעשות להם רעה, כי צורך יש לו לשלחם לזבוח פן יפגענו בדבר. הלא תראה כי עתה נתן להם רשות לזבוח בארץ.

וטעם כי אני ה' בקרב הארץ – דרך משל, כמנהג המלכים לעמוד באמצע מלכותם להיות קרוב אל הקצות. כאשר ברא השם לב האדם שהוא מלך על כל הגוף באמצע. ורוח האדם באמצע הגוף. ככתוב ויוצר רוח אדם בקרבו. ועל זה ראיות רבות מן התולדות, על כן כתוב: מציון מכלל יופי אלוהים הופיע, כי הוא באמצע הישוב ומלכות השם תראה ביישוב.

יט

ושמתי פדת - כטעם הפרש. וכל פדיון קרוב מזה הטעם.

כ

ויעש - למחרתו כאשר דבר משה.

וטעם ויבא ערב כבד – מעצמו וזו המכה הייתה קשה מהראשונות.

כא

ויקרא - התברר לפרעה, כי המכות באו בעבור שלא זבחו.

וטעם בארץ - במלכותו ולא במקום אחר.

כב

ויאמר - א"ר ישועה: כי פירוש תועבת מצרים משה כתב כן לגנות ע"ז. כי לא אמר לפרעה רק אלהי מצרים והוא אמר, כי היה אלהיהם על צורת טלה. כי היו חושבים על מזל טלה שהוא מושל בארצם. ובעבור זה לא היו אוכלים בשר. ואילו היה כן, למה לא יאכלו בשר שור או בשר גדיים?! ולפי דעתי: כי אנשי מצרים בימי משה היו על דעת אנשי לנדיא"ה שהם יותר מחצי העולם, וכלם הם בני חם ואינם אוכלים בשר עד היום. גם דם וחלב ודג ובצים. והכלל: כל דבר שיצא מן החי. והם מתעבים מי שיאכל אותם. ומלאכה נמאסה בעיניהם לרעות הצאן. וכן כתוב: כי תועבת מצרים כל רועה צאן. ועד היום לא יניחו אדם שיאכל בשר בארצם. ואם אחד מהם יבא בארץ נכריה יברח מכל מקום שיאכלו בו בשר, ולא יאכל כל דבר שיגע בו אוכל בשר וכליו טמאים בעיניהם. וכן כתוב: כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם. והנה יוסף כאשר היה בבית פוטיפר המשילו על הכל לבד על הלחם אשר הוא אוכל. כי לא יגע בו, בעבור שהוא עברי. ואין טעם לשאול א"כ למה היה להם מקנה, כי כן יש לאנשי לנדיא"ה. כי הסוסים והחמורים והגמלים למשא ולרכוב והבקר לחרוש. והצאן לצמר. ועוד אדבר על זה בפסח מצרים.

אמר יפת: כי תחסר ה"א ממלת ולא יסקלונו. כי הטעם. והלא יסקלונו. ולפי דעתי: כי מלת הן נזבח כה"א התמה, והנה הוא כך הנזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו?! כמוהו: הן הייתה כזאת.

כג

דרך - צריכים אנו לרחוק מהמצרים.

וטעם כאשר יאמר אלינו – איזה מקנה נזבח וכמה נזבח ממנו.

כד

ויאמר - מלת העתירו בעדי הייתה ראויה להקדים. כי הטעם העתירו בעדי ותסור זו המכה ואז אשלח אתכם לזבוח במדבר כאשר אמרתם, רק על תנאי שלא תרחיקו ללכת יותר מהשלשה ימים.

כה

ויאמר התל - זה השורש משונה, כי היה ראוי להיות התי"ו בדגש. כי הה"א שורש כמו: הנה לא ידעתי דבר. וככה: התל תהתלו בי. והנכון: ויהתל בהם אליהו. ואמר לו משה כן, בעבור שאמר במכת הצפרדעים לשלח את העם ולא שלח.

כו

ויצא - יש מלות בלשון הקדש שהן שוות בטעם והם משני בנינים. מהקל. ומהכבד. כמו: ויעתר אל ה' והעתרתי אל ה'. וכמוהו: אשר אנכי מורה. והוא ירה החצי. ואלה המלות שהן ככה, מועטות הן במספר.

כז

ויעש - מלת ויסר זרה בדקדוק. כי הפעלים השניים לעולם האות הראשון קמוץ כמו. וישב. ויקם. ואם היה האות האחרון חי"ת או עי"ן או רי"ש שלא ידגשו. יהיה האות הראשון בפת"ח גדול. כמו: וינח ביום השביעי. וינע לבבו. ויסר אליה. ואלה מהבנין הקל, כי מהבנין הכבד יהיה האות הראשון בפת"ח קטן. אם לא היה האות האחרון אחת מהאותיות הנזכרות. כמו: וישב את כל הרכוש. והנה בא וַיָּסַר תחת וַיָּסֶר, כמו: ויסר את אופן מרכבותיו. ונכון הוא להיות ויסר הערוב מהבנין הקל. כמו: וסר הערוב.

כח

ויכבד פרעה - הוא חזק לבו כאשר עשה בצפרדעים. שכתוב שם: והכבד את לבו.