ביאורּ:דברים כג כא
(דברים כג כא): "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ; וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ"
לפי רוב הפירושים לנכרי תשיך אומר שמותר להלוות בריבית לנכרי. מדוע?
1. איסור הלוואה בריבית בין בני ישראל נובע מאחווה והדדיות: אדם מלוה בלי ריבית לאחיו, מתוך הנחה שגם הוא ילוה לו בלי ריבית כשיזדקק. אולם בין ישראל לנכרים אין יחסים כאלה, ולכן מותר לנהוג עמם באופן המקובל בכלכלה: " "גזל גוי - אסור, אבל הריבית שהוא נעשה לדעת שניהם וברצונם - לא נאסר אלא מצד האחוה והחסד, כמו שצוה (ויקרא יט יח) "ואהבת לרעך כמוך", וכמו שאמר (לעיל טו ט) "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו'". ועל כן אמר "למען יברכך ה' אלהיך", כי חסד ורחמים יעשה עם אחיו כאשר ילונו בלא רבית ותחשב לו לצדקה..." "כי הכתוב לא יזכיר הברכה רק בצדקה ובחסדים, לא בגזל ובגנבה ובאונאה" " ( רמב"ן ) . "הצווי שלא לקחת רבית, הוא גם כשהוא מדעת הלוה ומלוה. ואף שהרשות בידם לעשות עם ממונם מה שירצו, לאבדם או להפקירם, מכל-מקום אסרה התורה לקבל רבית. מפני שהלואה רגילה מאד, וצותה התורה שתהיה אחוה בין בני ישראל, וילוו זה מזה בלי שום תשלום הוספה. והיום ילוה ראובן משמעון, ולמחר שמעון מראובן... אבל עכו"ם לא ילוה לישראל בלי רבית. אם-כן, כשהעכו"ם לוה מישראל, למה לא יקבל מאתו רבית שהוא נותן לו ברצונו? וגם שעושה לו טובה במלוהו בעת דחקו, שלא חייבו הכתוב להלוות לו בחינם" (מלבי"ם, התורה והמצוה קכט) .
2. הפסוק מדבר " על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ". בארץ ישראל, הנכרי הוא סוחר, והוא לווה למטרת רווח, ולכן מותר לגבות ממנו ריבית: " "הגוי המתיישב בארץ ישראל נקרא [לא נכרי אלא] גר , ומצווה להחיותו [ואסור לגבות ממנו ריבית]; אבל הנכרי אינו אלא הולך ובא לעשות סחורה, כגון לקנות תבואה ולהביאה לשאר ארצות, ואם היה רוצה לקנות בתנאי לשלם לאחר זמן בחזרתו (כגון שייתן משכון, על דרך "והעבטת גוים רבים", למעלה דברים טו ו, שהכוונה במשכון), מותר לקחת ממנו נשך, שהרי הוא משתכר בסחורתו, וכמו שהוא המשפט אצל כל האומות שהמלווה לוקח נשך בשכר מעותיו שהיו בטלות אצל הלווה. ולאחיך לא תשיך, כי לא היו ישראל אנשי מרכולת רק מחייתם בעבודת אדמתם, ואת היותר מוכרים לנכרים; והלווה לא היה לווה אלא מפני עניו, ככתוב "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך" (שמות כב כד), "וכי ימוך אחיך וגו' אל תקח מאתו נשך וגו'" (ויקרא כה לו)."
"והנה עכשו, שהיהודי עוסק בסחורה, נראה שמותר לקחת ממנו נשך, אך לא מן העני; וכן הנכרי, אם הוא עושה סחורה, מותר להשיך לו, ואם הוא עני, אסור להלוות לו בריבית, כי אינו דומה לנכרי שדיברה תורה, שהרי הוא יושב בקרבנו, והרי הוא כגר שאנו מצווים להחיותו."
"ואם חסה התורה על הגר המתישב בקרבנו, קל וחומר על הגוי שאנו תושבים בקרבו, וקל וחומר ממצרי שאמר (פסוק ח) "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו"" " (שד"ל) . בארץ שלנו, שבה הגויים הם אורחים הנהנים מהכנסת האורחים שלנו, מותר לנו להלוות להם בריבית ולהרוויח. אבל בחו"ל, כשאנחנו מתארחים אצל הגויים, יש להכיר טובה להם על הכנסת האורחים ולא לקחת מהם ריבית.
3. ההיתר בא רק להדגיש את האיסור להלוות בריבית לישראל: " "לנכרי תשיך - ולא לאחיך (בבא מציעא ע) לאו הבא מכלל עשה - עשה, לעבור עליו בשני לאוין ועשה" " ( רש"י ) . המלווה יכול לטעון "כיוון שמותר להלוות בלי ריבית לנכרי, הרי שאם אני מלווה לישראל, אני מפסיד את הריבית שיכולתי לקבל מהנכרי, ולכן מותר לי לדרוש מהלווה שיפצה אותי על מניעת הרווח". כנגד טענה זו, הכתוב מדגיש ואומר לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך - מותר לגבות ריבית מנכרי, אבל אסור להשתמש בזה כתירוץ לגביית ריבית מאחיך.
4. אולם לפי חז"ל, האיסור לא תשיך לאחיך הוא בכלל איסור על הלווה : "שלא ייתן הלווה ריבית לישראל" (ספר החינוך תקע"ב) . "לא תשיך לאחיך. אין לי אלא לוה , מלוה מנין?..." (ספרי) , האיסור על המלווה כבר נזכר ב (ויקרא כה לו): "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית". מי שלוקח ריבית נקרא נושך ; מי שנותן ריבית נקרא משיך . מכאן, שההיתר לנכרי תשיך הוא לא היתר להלוות בריבית, אלא מצווה לשלם את הריבית שהתחייבת לשלם לנכרי: "והוסיף לאמר לנכרי תשיך , שפירש הרמב"ן שמותר אתה לתת לו הרבית. וגם לפי דעת אחרים הוא מצוות עשה - שאם פסק לתת לו ריבית, שיקיים דברו ויתן הרבית; ולא יחלל השם בשנותו את דברו." (מלבי"ם, התורה והמצוה קכט) .
חכמי התלמוד נחלקו בשאלה זו (בבלי בבא מציעא ע:) : "( משלי כח ח ) מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו; מאי 'לחונן דלים'? אמר רב: כגון שבור מלכא. אמר רב נחמן: אמר לי הונא: לא נצרכא אלא דאפילו רבית דעובד כוכבים . - איתיביה רבא לרב נחמן ( דברים כג כא ) "לנכרי תשיך"; מאי 'תשיך' - לאו 'תשוֹך' ? לא, תשיך!... לאפוקי אחיך, דלא... לעבור עליו בעשה ולא תעשה. איתיביה: 'לוֹין מהן, ומַלוין אותם ברבית; וכן בגר תושב'! אמר רב חייא בריה דרב הונא: לא נצרכא אלא לכדי חייו...". לדעת ר' הונא ובנו ור' נחמן, ההיתר להלוות בריבית לנכרי הוא רק "כדי חייו", כדי להתפרנס באופן מינימלי, כיוון שבגלות במקרים רבים לא היתה אפשרות להתפרנס בדרך אחרת.
להלכות מפורטות על הלוואה בריבית לנכרים, ראו רמב"ם, הלכות מלוה ולווה פרק ה .
הקבלות[עריכה]
1. ביטוי דומה נאמר במצוות שמיטת חובות, (דברים טו ג): "אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ , וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ", וגם שם ניתן לפרשו באופנים דומים.
2. אחת המטרות של איסור ריבית היא למנוע שיעבוד. הנכרי לא בחר להיות עבד של ה', ולכן מותר לו להיות עבד של אדם .
3. בפסוקנו, הברכה היא בכל משלח ידיך ; בפסוקים אחרים בספר דברים מופיעה ברכה בכל מעשה ידך . להסבר ההבדל בין הביטויים, ראו משלח ידך - מעשה ידך .
4. האם אסור לדרוש ריבית מגרים ומתושבים? / פורום "דרישת השם באמצעות התורה שבכתב"
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2017-08-21.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-23-21