ביאור:דברים יב ח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
משכן ה' הוא לא בית מטבחיים!
[עריכה]בדברים יב ח, מצוה משה את בני ישראל: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, איש כל הישר בעיניו". מה בדיוק עשו בני ישראל במדבר, שאסור להם לעשות בארץ? כמה תשובות הוצעו לשאלה זו:
1. [ע"פ רשב"ם] במדבר בנ"י הקריבו קרבנות במשכן, שנמצא בכל פעם במקום אחר, ובארץ מותר להם להקריב רק במקדש, שנמצא במקום קבוע .
- הבעיה בפירוש זה: הפסוק אומר שבמדבר בנ"י עשו "איש כל הישר בעיניו", ואם כולם הקריבו קרבנות במשכן - הרי שלא כל אחד עשה את הישר בעיניו, גם אם המשכן זז ממקום למקום. ועוד: בדברים יב לא נאמר בשום מקום שהמקדש צריך להיות קבוע; להיפך: פסוק ה "לשכנו תדרשו ובאת שמה" מראה שמקום המשכן אינו קבוע, וצריך לדרוש ולשאול איפה הוא נמצא בכל רגע (ע"ע " לא תעשון כן לה' אלהיכם ").
2. [ע"פ רד"צ הופמן] בערבות מואב, בנ"י הקריבו קרבנות בכל מקום שרצו, ובארץ מותר להם להקריב רק במשכן. אמנם במדבר היה אסור לבני-ישראל להקריב קרבנות מחוץ לאוהל מועד (ע' ויקרא יז), אבל האיסור חל רק במדבר ולא בערבות מואב.
- הבעיה בפירוש זה: בשום מקום לפני כן לא נזכר שהאיסור בויקרא יז בטל, ולכן לא סביר שכל בני ישראל - כולל משה בעצמו - הפרו אותו. ועוד: האיסור הזה נזכר במקומות נוספים בפרשה (פסוק יג והלאה) , ולא סביר שיש כאן כפילות.
3. [ע"פ ראב"ע, רמב"ן] במדבר בנ"י לא היו חייבים להקריב קרבנות מכל סוג שהוא, ובארץ הם חייבים להקריב קרבנות מסויימים (תמידים, מוספים, תרומות, מעשרות ועוד) .
- הבעיה בפירוש זה: הפסוק מדבר בלשון לא-תעשה: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום"; כלומר, יש משהו שבני-ישראל עשו במדבר, ועכשיו הם צריכים להפסיק לעשות.
4. [ע"פ רמב"ן, שד"ל] במדבר בנ"י לא היו חייבים לאכול את בשר השלמים לפני אוהל מועד; לאחר ששחטו אותו באוהל מועד - הם יכלו לאכול אותו בכל מקום.
- הבעיה בפירוש זה: הוא לא מתייחס לקרבנות עולה - שנזכרים בהמשך הפסקה ברשימת הקרבנות שצריך להביא לאוהל מועד.
5. [ע"פ רש"י, רש"ר הירש] במדבר, כל אחד מבנ"י יכל להקריב (במשכן) את כל סוגי הקרבנות - גם קרבנות חובה כגון חטאות ואשמות, וגם קרבנות נדבה כגון נדרים ונדבות. בארץ, גם כאשר יהיה מותר להקריב מחוץ למשכן, יהיה מותר ליחידים להקריב רק קרבנות נדבה. לפי זה, שיעור הכתוב הוא " " לא תעשון " מחוץ למקדש את "כל" סוגי הקרבנות "אשר אנחנו עושים פה היום" , אלא כל "איש" מכם יקריב רק קרבנות נדבה - קרבנות שהוא מביא כ "כל הישר בעיניו" ". בפירוש זה יש כמה בעיות:
- המילה "אלא" לא נזכרה בכתוב, ולכן נראה שמשמעותו היא שאסור לעשות "איש כל הישר בעיניו", ולא להיפך.
- הנימוק המובא בכתוב - "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה" - אינו ברור: אם הוא בא לנמק את האיסור להקריב קרבנות חובה מחוץ למשכן - הרי איסור זה קיים בכל זמן - בין אם בנ"י הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה ובין אם לא! ואם הוא בא לנמק את ההיתר להקריב קרבנות נדבה מחוץ למשכן - הרי איסור זה לא חל "עתה", במדבר, כי במדבר נאסר על בני ישראל להקריב כל קרבן מחוץ למשכן (ע' ויקרא יז)!
- בפרשה אין זכר לכך שבתקופה מסויימת יהיה מותר להקריב מחוץ למשכן.
6. לכן נראה לי [ אראל ], שבמדבר - בנ"י יכלו להביא בשר-חולין לעזרה; הם לא היו חייבים להקדיש את הקרבנות שהביאו לאוהל מועד (האיסור על "חולין בעזרה" נלמד מהפסוק בדברים יב - "כי ירחק ממך המקום... וזבחת..."; ע' בתלמוד בבלי, פסחים כב. ומכאן שהוא לא נהג במדבר). הם גם לא היו חייבים להביא לאוהל-מועד דווקא את הבהמות המובחרות שלהם. כל אחד יכל, בכל רגע ורגע, להביא בהמה כלשהי אל אוהל מועד, לשחוט אותה לשם ה', ולעשות אותה עולה או שלמים. למעשה, ע"פ ויקרא יז, כל איש מבני-ישראל שרצה לאכול בשר, היה חייב להביא את הבהמה אל אוהל מועד ולהקריב אותה כזבח שלמים לה'; דבר זה גרם, בוודאי, לכך שרבים מבנ"י הביאו קרבנות לפחות פעם ביום, ולא דווקא מהבהמות המובחרות יותר.
המצב הזה אינו רצוי, כי הוא גורם לירידת ערכו של משכן ה'; כשמביאים כל-כך הרבה קרבנות, שהמטרה העיקרית שלהם היא לשמש כמאכל לבעליהם, משכן ה' הופך להיות לא יותר מאשר בית-מטבחיים. אבל המצב הזה הוא זמני - "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' א-להיך נותן לך": עד עכשיו, לא היה לכם מקום קבוע לגור ולאכול בו; חייתם כנוודים, ולכן ה' איפשר לכם לשחוט את בשר החולין שלכם במשכנו.
אבל בעתיד - לאחר שתעברו את הירדן ותשבו לבטח בארצכם - תצטרכו להתייחס אל משכן ה' בכבוד רב יותר: "והיה המקום אשר יבחר ה' א-להיכם בו לשכן שמו שם - שמה תביאו את כל אשר אנוכי מצוה אתכם : עולותיכם וזבחיכם, מעשרותיכם ותרומת ידכם, וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה' ": בעתיד, תהיו רשאים להביא אל משכן ה' רק את הקרבנות שאני מצוה אתכם: רק עולות, זבחים, מעשרות, תרומות ונדרים שהקדשתם לה' בפירוש, וגם אז תצטרכו להביא מהמובחרים ביותר. לא תוכלו להביא חולין לעזרה; לא תוכלו להביא כל בהמה רק כדי לשחוט אותה ולאכול בעצמכם - אלא רק בהמות מובחרות, שתרצו להקדיש לה' כדי לשמוח לפניו עם כל משפחתכם: "ושמחתם לפני ה' אלהיכם, אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי אשר בשעריכם, כי אין לו חלק ונחלה אתכם".
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-05-06.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:משכן ה' הוא לא בית מטבחיים!
קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-12-0811