ביאור:משלי ה טו

משלי ה טו: "שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ, וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ;"

תרגום מצודות: שתה מים מבורך, כלומר: תשמש באשתך ולא בזרה, ונוזלים (נוטפים) מתוך בארך (כפל הדבר במילים שונות) -

תרגום ויקיטקסט: שתה מי-גשמים רק מתוך הבור שאתה חפרת, ולא מבור של אחרים; שתה מים נוזלים (נובעים) רק מתוך הבאר הנובעת בחצרך, ולא של אחרים.

/ שתה את מי-האהבה רק ביחסים עם אשתך, ולא עם אשה זרה.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ה טו.

דקויות

בור הוא מתקן לאיסוף מים מכונסים - מי-גשמים; באר היא מתקן לשאיבת מים נוזלים - נובעים (רש"י).

הדגש בפסוק הוא על בורך, בארך - שתה מים ממה שייך לך ולא משל אחרים. ניתן לפרש את הפסוק בכמה רבדים:

1. ברובד המילולי, הפסוק מדבר על מקורות מים ממש - משאב חשוב במיוחד באזורנו, שעורר מלחמות ומאבקים רבים מימי קדם ועד היום הזה (ראו "הקבלות"). הפסוק ממליץ לאדם, שישקיע בפיתוח מקורות המים שלו, ולא יגזול מקורות מים של אחרים.

2. על-פי ההקשר (פסוק 18), הפסוק מדבר על נשים. הוא ממליץ לאדם להשקיע בפיתוח הקשר עם אשתו כך שיוכל לקבל ממנה את כל האהבה שהוא צריך, ולא לחפש אהבה אצל נשים זרות (מצודות, רמ"ד ואלי).

3. האישה הזרה היא גם משל לתאוות הגוף. לפי זה, הפסוק ממליץ לאדם להשקיע בפיתוח החכמה המיוחדת לו במה שהוא אדם, ולא יבזבז את כוחותיו בתאוות גופניות שהן משותפות לכל בעלי-החיים (רמב"ם, מורה נבוכים ג נד). האישה הזרה בספר משלי היא גם משל לעבודת אלילים. לפי זה, הפסוק ממליץ לעם-ישראל להשקיע בתורה שקיבל מה', ולא ללכת אחרי תורות זרות של עמים אחרים (רש"י).

4. ועל-דרך הדרש, ניתן לפרש את הפסוק כהנחיה ללימוד בתוך עולם התורה: "אם למדת מרב אחד אל תאמר דיי, אלא לך אצל חכם ולמוד תורה, ואל תלך אצל הכל, אלא למי שהוא קרוב לך מתחלה. שנאמר: שתה מים מבורך, ונוזלים מתוך בארך" (רבי מאיר, אבות דרבי נתן ג ו, ודומה לזה במדרש משלי). התורה נמשלה למאגר-מים עצום - (ישעיהו יא ט): "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". כל מורה המבאר את התורה נמשל לבאר שבאמצעותה שואבים מים. הפסוק ממליץ לאדם לשאוב את מי-הדעת מהמורה הקרוב אליו יותר - בין במיקום גיאוגרפי, בין בזרם אידיאולוגי, ובין בשיטת הלימוד.

הקבלות

אבותינו, אברהם ויצחק, נאלצו להילחם על שני דברים: על אשת נעוריהם, ועל בארות המים שלהם:

אבימלך מלך פלשתים הפריד בין אברהם לשרה, בראשית כ1-11: "וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ 'אֲחֹתִי הִוא' וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת""שָׂרָה... וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם 'מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?' וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם 'כִּי""אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי'. וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה."
עבדי אבימלך גזלו את באר המים של אברהם, בראשית כא25-26 "וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ 'לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם'."
אבימלך מלך פלשתים הציץ לחדר המיטות של יצחק ורבקה, בראשית כו8: "וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן, וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ".
עבדי אבימלך סתמו את בארות המים של אברהם, ורבו עם עבדי יצחק על בארות המים החדשים שניסו לחפור, בראשית כו14-21: "וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר... וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו. וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים. וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה."

אשת הנעורים נמשלת לבאר מים חיים (גם יצחק, יעקב ומשה פגשו את אשת נעוריהם ליד הבאר). כעת ניתן להבין, מדוע אברהם ויצחק חששו שהפלשתים יפגעו בהם בגלל נשותיהם: מי שפוגע במקורות המים של זולתו, לא יהסס לפגוע גם בקשר בין איש לאשתו.

גם הפסוק הבא, "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה, בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם", רומז ליצחק, (בראשית כו כב): "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר 'כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ'".

ואתם, תלמידים, התרחקו מדרכי הפלשתים! אל תגזלו את מקורות המים של הזולת, ואל תפנו אל נשים זרות. לכו בדרכי אבותינו: השקיעו בפיתוח מקורות המים שלנו, והשקיעו בקשר עם אשת הנעורים. שתי ההשקעות הללו יזכו אותנו בברכת האבות: "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ, וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ".

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/05-15