לדלג לתוכן

תשובות הרשב"א/חלק ז/רצה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

עוד אמרו בירושלמי (סוף פ' כיצד מברכין ובס"פ לולב וערבה) מי שסוכתו ערבה לו ביום טוב האחרון של חג הרי זה מקדש בתוך ביתו ואוכל בסוכה עד כאן. משמע שיכול אדם לקדש שלא במקום סעודה היכא שהתנה כגון זה ופליגא דשמואל דאמר שמואל (פסחים ד' ק"א) אין קידוש אלא במקום סעודה ושלא חלק בין התנה ללא התנה. ועוד מדאמרינן אמר אביי כי הוינן בי מר וכו' ואילו יכול להתנות על זה מפני מה אמר להם טעמו מידי והעיקר הוא כתלמודא דידן ולא שבקינן תלמודא דידן מפני הירושלמי. ולכן אסור לקדש שלא במקום סעודה אפי' התנה: עוד משמע בירושלמי שאמר מקדש בתוך ביתו ואוכל בסוכה דטעמיה משום בל תוסיף אם מקדש בסוכה ואעפ"י שאין כונתו להוסיף אסור מפני מראית העין שהרואה אומר להוסיף נתכוון וגם בזה חולק תלמוד דידן שכל זמן שאינו מתכוין להוסיף מותר אף לכתחלה ולכן מותר לאכול ולקדש בסוכה אף לאחר זמנה וגם לאכול מצה אחר הפסח וכיוצא כאלו כל היכא שלא נתכוון להוסיף וזהו העיקר כך שמעתי ממורי נ"ר: