תשובות הרשב"א/חלק ה/רפט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


סימן רפט[עריכה]

ומה ששאלתם על מה שכתוב בלשון התקנה: וכל לשון מסופק וכו', יהיה ע"א הברורים שבכל זמן וזמן ע"כ. אם נחלקו הברורים בסברות בענינים אלו, אם ילכו בהם אחר הרוב, בין להקל בין להחמיר? ואם הם מחצה על מחצה, התיקח בהם הכרעת אחרים, או מה לעשות בהם?

דעו: שכל שקבלו הקהל עליהם דעות אנשים ד' או ה' או יותר, אין הולכין אחר הרוב. שאין רוב, אלא בבית דין. ואם לא הושוו כולם לדעת אחת, הרי הנתבע פטור, שמעמידין האדם וממונו בחזקתו, עד שיודע שהוא חייב, וזה ברור. ולא עוד, אלא אפי' אמרו הקהל: שילך הקהל אחר הרוב, אם הם שקולים אלו באלו, הרי זה פטור. ואין אומרים בכיוצא בזה: יבואו אחרים ויכריעו. שהקהל לא קבלו עליהם דעת המכריעים, אלא לדעות של הברורים אלו, ולא לדעת אחרים. ואם יראה הכת האחת מהם דברי המכריעים, ויאמינו דבריהם בעיניהם, וראו עכשיו בדעתם מה שלא ראו מתחלה, וחזרו לדעת אחרת בכיוצא בזה, באמת יכולין לעשות. כי אין זה דעת המכריעים אלא דעת הברורים שהסכימו עליו עכשיו