תשובות הרשב"א/חלק ד/רמב
סימן רמב[עריכה]
שאלת: קטן בן שש, ויש לו אב, ונתנו לו מתנה ע"י גדול סתם. ולא פי' לו: שיתננה לו עכשיו, ולא שתהא בידו עד שיגדיל. מי אמרי' בכי הא, זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לאדם אלא בפניו. וכיון שזכה לו, אין לו להסתלק עד שיגדיל. ואפי' מסר ליה ליד הקטן, והפסידו הקטן, חייב לשלם, דהרי הוא חב ומזיק.1
תשובה: אם הקטן בן שש והוא חריף, ויודע לשמור מה שמוסרין לו, דבר פשוט הוא, שזה שמסר המתנה לידו, פטור, שהרי בא לכלל הפעוטות, שמקחו מקח וממכרו ממכר. ומוסרין לו מנכסיו מטלטלין להתעסק בהן, ואפי' אפוטרופא. וכ"ש זה, שלא נעשה לו אפוטרופא מפורש. ודוקא בזמן שהוא חריף, וכדגרסי' גטין (נ"ט ע"א): הפעוטות מ"מ, וממכרן ממכר. ואמרי': עד כמה? כבר שית, כבר שבע כו'. כל חד, לפום חורפיה. אבל אם אינו חריף, אילו נעשה עליו אפוטרופוס, אינו רשאי למסור לו, עד שיגדיל, או למסור לו להתעסק עד שיגיע לעונת הפעוטות. לפי שמשעה שירד לנכסיו, אינו רשאי להסתלק, וקבל עליו שמירת נכסיו לגמרי. ואם עשה כן, הוה ליה כאפוטרופוס דמפסיד, ומשלם. כפי מה שכתב ר' האי ז"ל, בספר המקח. ואפי' מינהו אבי יתומים. אלא שרבותינו ז"ל נוחי עדן אמרו: שכל מי שלא מינהו ב"ד, פטור אפי' מפשיעה. דאי לא, אתי לאימנועי. וכאותה שאמרו בפ' שור שנגח ד' וה'. ושומעים אנו לרבותינו ז"ל האחרונים. אבל אם לא נעשה עליו אפוטרופוס, אלא שזיכה לו על ידו לבד, מסתברא שאין לו למסור לו לכתחילה, משום דלא גרע מהשבת אבידה, שצריך להושיב במקום המשתמר ממש, כביתו וחצירו המשתמרת. אבל אם החזיר לו, מסתברא שאינו חייב בתשלומין, כל שהגיע לידיעת צרור וזורקו. ואפי' תמצא לומר, דאפוטרופא בעלמא משלם, הרי זה [לא] נעשה אפוטרופא. וכל שהגיע למדה זו, יש לו יד לזכות בעצמו דבר תורה, וכשנגדו מתגרשת בקידושי אביה, אעפ"י שקידושי' דבר תורה, וכדאמרי' בגטין פרק האומר (ס"ה ע"א): אמר רבא: ג' מדות בקטן וכו', וכנגדו מתגרשת בקידושי אביה. וכל שכן בשהגיע למדת חפץ, ומניחו, ולאחר שעה מחזירו, כשאדם שואלו ממנו. שזה זוכה אף לאחרים, לדעת רב יהודה ורב אסי כדאיתא התם. ומה ששאלת: אם נעשה אפוטרופוס מן הסתם, אם לא? גם בזה נ"ל: שאם היה שם הקטן בשעה שמסר לזה, הרי יש כאן הוכחה, שלא ע"ד שיזכה לו בלבד מסר לו. שא"כ, למה לא מסר ליה ליד הקטן בעצמו, שאף הוא, יש לו לזכות לעצמו דבר תורה, כל שיש דעת אחרת מקנה אותו. אלא ודאי, לא מסר ליד גדול זה לזכות לו בלבד, אלא ע"ד שיזכה לו, ויעשה שומר עליהם, עד שיגיע לעונת הפעוטות, מיהא. אבל אם מסר לו במקום שאין הקטן מצוי שם, אפשר שלא מסר לו, אלא ע"ד זכי' בלבד. ואם לא רצה זה לעשות לו שומר, הרשות בידו. ולא שיהא רשאי למסור לו, משום השבת אבידה. (אבל) [אלא] אינו נעשה שומר ממש שיתחייב בתשלומין, אם החזיר לו, כמו שאמרנו.