תרומת הדשן/ב/רנב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רנב מרן דבשמיא יפיש חייכון ויסגא יומכון ויאריך שלומכון אהוביי היקרים קהילות הקדש וחבורות הקדושות קלוניי"א וגעלר"ן וגוייל"ך ובראשיכם האלוף מה"ר וייב"ש והחונים עליו הגביר הר"ר ליפמן והיקיר הר"ר קושמן יצ"ו. כתבכם הגיעני ועתה אבאר תוקף ועיקר דבריכם הלא הוא אשר לא תתרצו כל עיקר לקבל עליכם התקנות והגזירות שתקנו וגזרו עתה מקרוב מה"ר זעליקמן ומה"ר מאן ומסכימיהם שנאספו מליהם בבינ"ג ותתנו טעמים ונמוקים לדבריכם בעבור כי שלא מדעתיכם נתקן ונעשה כי גם מקצת דברים אשר בתקנות אין רוב ציבוריכם יכולים לעמוד בהם ופרטתם אחת מהן אשר נתקן ונגזר שאם תולד ספיקא בלשון כתב התקנות בשאר מדינות דהיינו בכלל זה געלר"ן וגוייל"ך יפרש להם מהר"ז בינ"ג ותקנה זו יהא לשכים ולצנינים לבני שרי המדינות אלו מתרי טעמי חדא מפני ריחוק וסכנת הדרכים ואידך שיסתלקו מבית דינם מהר"ו הנזכר אשר להם מנהיג ודבר בכל צרכיהם. גם מהר"ו הנז' כתב איך הודיע כבר למהר"ז ומהר"ם שרצונו וחפצו לידע תחילה בביאור ולא ברמיזה בפרטות ולא בכללות מה ירצו לתקן ובאיזה ענין ובדק המה יוצאים ובענין אחר לא יתרצה עוד הודיע להם דחיות ותנאים אשר מובן להם בלשונו שאין בדעתו ליכנס אא"כ יראה תחילה מהות ואיכות התקנות ומהר"ז לא רצה להודיעו בביאור ובברור וכתב לו כי עוד לעצמו לא יודע מה יהיה ומה יעשה ומהר"ם השיב לו בלשון המספיק וזה לשונו שאין לבו שיהא ממש ביום הועד ההוא לגמור התקנות וגם שאין בדעתו לחתום ולמהר אף אם יוסכם בדבר רק בהתמהמהות והמלכה ואשר שלח מהר"ו את בנו שמה ליום הוועד ע"ז כתב שלא עשה זה רק לכבודו של מהר"ז למלאות בקשתו ולא לחתום. ומה שחתם בכח אביו כתב שמחמת יראתו וגיזום ואיום דמהר"ז נזקק לכך והר"ר ליפמן הנזכר כתב איך הודיע למהר"ם רבו גם להר"ר זעליקמן שאין רצונו כלל ועיקר לקבל עליו שום תקנות וגזירות בגזירות עונשין וחרמות זולתי בקנסות ונותן טעם לדבריו טעמים נכונים מיראת סכנת לו בדבר וגם הסביר להם דלא בדיחא דעתיה כלל בתקנות הללו גם מקצתכם אשר המה מתלמידי מהר"ז יראים פן יאמר להכריחם בגזירתו לקבל עליהם בע"כ ומכל הני טעמי הסכמתם כולם לעמוד על משמרכם זאת בכל כחכם לבלתי ליכנס בתקנות וגזירות הללו כהוייתם לקבל עליכם כלל ועיקר ובקשתם מאתי ומחברי שאירי מהר"ם ועמיתי מהר"י באנ"א להסכים עמכם ולהורות לכם את אשר תצאו ידי חובתכם והנני משיב על ראשון ראשון כאשר יורוני מן השמים. ונראה דכולכם ג' המדינות הנ"ל אשר על החתום וכל הנלוים אליכם אין עליכם חיוב והכרת כלום ליכנס בגזרות ותקנות הללו ולקבלם עליכם ואין זה צריך ראיה כל כך כי איך יתכן להסיע על קיצתכם שלא מדעתיכם כ"ש כאשר כתבתי שאין רוב ציבורכם יכולים לעמוד באלו התקנות וכן כתבתי כבר למהר"ר זעליקמן שאין נראה כלל שיש לו כח ויד להכריח אפילו הסמוכים אליו אלא בגליל העליון דבריינו"ס והואיל ומהר"ר נתן ומה"ר משה מינ"ץ ויתר לומדים ובעלי בתים ממאנים לקבל עליהם התקנות ואחר שנעשו שלא מדעתם כתבתי לו ראיות מספיקות לדעתי סבור הייתי שהיתה ידו סולדת בפושרים כי כתבתי לו בדרך נועם ומכוסה קצת וגליתי לו ברמיזה הוכחות ודיוקים גמורים שאם יעמדו כנגדו לומר אדרבה על גזירתיהם ועונשין שלהם יועיל ויאסור ושלו יותר ויבטל. ועתה על דילכון הנני מבאר דעתי ואמר אני שאם כדבריכם כאשר כתבתם כן הוא לא חלו מעולם התקנות והגזירות עליכם כלום ואם חס ושלום יבא מהר"ז ומהר"ם ומסכימיהם כולם או מקצתם להחזיקם עוד עליכם ולהטיל עליכם עונשין וחרמות בשביל ככה על כולכם או על מקצתכם גם על אחד מכם יש כח ואומץ בידכם לעמוד כנגדם ולומר אדרבה בפה מלא ויחול ויתקיים את שלכם ואת שלהם הרוס ובטל גם כח זה יהיה גם ליחיד מכם. ועל חתימת בנו של מהר"ו הנני דן שאם יתבררו הדברים כאשר הזכרתי לעיל שמהר"ק היה מגזם ומאיים על בנו דמהר"ו הנ"ל עד שחתם אומר אני דבכה"ג לא חלה קבלתו דחשיב קבלה באונס ואע"ג דאין האונס מזומן לפניו אלא יראת דבר ודאגתו חשיב אונס וכה"ג איתא במרדכי פ"ג דשבועות בשם ר"י דהשבועה והברית שקבלו אבותינו בערבות מואב ה"ל מודעא רבא עלה כעל ההיא דהר סיני שכפה עליהם כגיגית משום דבערבות מואב נמי הוו יראים פן יניעום במדבר עוד ולא יכניסם לארץ ויליף מיניה התם מהר"ם דכ"ש יראת ואיום בשר ודם ואפי' אם ברצון גמור חתם בנו דמהר"ו מ"מ הואיל ומוכס קצת מתוך הכתבים ששלח מהר"ו כבר למהר"ז ומהר"ם ובכתב שהשיב לו מהר"נ דלא אסיק מהר"ו אדעתיה שיחתום כל כך מהר לפי זה נראה דלא מהימן בנו כנגדו לומר מדעתו וברצונו ובשליחתו חתמתי אפי' אם יאמר בנו שאביו צוהו לחתום אא"כ שהיה בידו כתב הימנו שיהא פיהו כפיו וידו כידו בענין אלו התקנות ולא אמרינן מסתמא לא חציף איניש למיחתם מכח אבוה אלא א"כ צוהו כדאמר פ' המגרש ופ' גט פשוט דלא חציף איניש לשווייה שמיה דאבוה סימן בחתימתו דהרבה יש לחלק דודאי מצוי שאדם עובר על מצות אביו אבל אינו רגיל שמקיל ומזלזל כבוד אביו דוגמא לדבר רוב העולם עוברים על מצות המקום ב"ה אבינו שבשמים בכל יום אבל אין רגילין שמקילין ומזלזלין כלפי מעלה וכיון דאיהו לא חתם אלא מכח אביו ולא מכח עצמו ולגבי דאבא בטלה. בטלה חתימתו נמי לגבי דידיה וק"ל. וכל התלמידים אני דן דכיון דכתבו דהני תקנות וגזירות אינן יכולין לעמוד בהם כה"ג אין מחוייבין לקבל גזירות הרב והכי מוכח מההיא דכתב ה"ר ליפמן דגזרו הראשונים ולא קבלו מינייהו כו' שלא ביאר כל הצורך ואני אבאר בפ"ק דשבת אמר שמאי והלל גזור ולא קבלו מינייהו ואתו תלמידייהו וגזור וקבלו מנייהו ואין ר"ל דהא דלא קבלו מנייהי דשמאי והלל שלא כדין עשו שלא קבלו דהא כה"ג אמרינן פ"ק דחולין דר"מ ור"ג ובית דינו גזרו על הכותיים ולא קבלו מינייהו ורב אמי ורב אחי גזרו וקבלו מינייהו ופירש"י התם דלא מפני שהיה רב אמי ורב אסי גדולים מר"מ ור"ג ובית דינו אלא שבימים הראשונים לא היו יכולים לפרוש מן הכותיים לכך לא קבלו מפני שלא היו יכולין לעמוד בה ובימים האחרונים היו יכולים לעמוד בה וכה"ג איירי ההיא דשמאי והלל ותלמידים והשתא הלל הוא נשיא ושמאי הוא אב ב"ד כדאיתא בחגיגה ואפ"ה לא קבלו מנייהו משום דלא היו יכולים לעמוד בה בימיהם כ"ש גזירת הרב לתלמיד בכה"ג דא"צ לקבל דעדיף ואלים כח הנשיא על כל ישראל ליזהר בכבודו ומוראו מכח הרב על התלמיד כדמוכח בחלוקי מצות דקימה והידור מכל הני נראה כמו שבארתי למעלה ותו לא מידי. נאם הקטן והצעיר שבישראל: