תרומת הדשן/ב/ריז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ריז ואשר דרשתני על מה שנתפשט המנהג שאחד תובע את חבירו בשביל אחר ואין הרשאה בידו רק שאומר שרוצה להתערב הרשאה וכופין את הנתבע לדון ע"י כך ותמיה אתה בדבר כיון דכתב הרמב"ם דאפי' הבא בהרשאה גמורה אין כופין את הנתבע אלא שתק"ח כדי לאיים על הנתבע א"כ כ"ש מי שאין לו הרשאה שאין כופין עכ"ל שאלתך. נראה דאין לתמוה על מנהג זה דבמרדכי פ' מרובה בשם רבינו יואל וכן באשירי פ' הגוזל קמא מוכח בפשיטות דל"ל ההיא דרמב"ם דכתב אהא דקאמר תלמודא כל אדרכתא דלא כתבו בה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך לית בה מששא דמצי למימר לאו בע"ד דידי את. ומקשה אמאי לית ביה מששא הואיל ושלוחו ש"א כמותו למה יתנו ב"ד יד לזה לעכב ממון חבירו שלא כדין. ומתרץ דהא דאמרינן דלא מהני הרשאה לכוף את זה לדון היינו היכא דמית ונפלו נכסי קמי יתמי ואשירי מתרץ דחיישינן שמא ביטל זה ההרשאה ונמצא הנתבע מפסיד משמע דכל היכא דליכא למיחש לפסידא דנתבע כופין אותו לדון דשלוחו ש"א כמותו ולפ"ז יש ליישב המנהג שפיר דכיון דקי"ל דזכייה מטעם שליחות אתרבאי א"כ דזכין לאדם שלב"פ ה"נ נעשה שלוחו שלא בפניו לטובתו דזמנין טובא דאתרמי דהתובע אינו בעיר והנתבע רוצה לילך למרחקים ושוב לא יוכל להכריחו לדין או כגון אם אחד מחזיק בשל חבירו שלא בפניו שאין מוחין בידו אם יש לו אוהב או קרוב שרוצה להתערב הרשאה שלא יפסיד הנתבע כמו שהוא דן עמו נראה דמנהג יפה הוא לב"ד לתת יד לתובע להכריח הנתבע ודין תורה הוא להציל העשוק מיד עושקו וכעין זה כתב נמי אשירי פ' מרובה בשם בעל העטור ותשובת רב אלפס דעבוד רבנן תקנתא בהרשאה כי היכי דלא ליפסדו אינשי ממונייהו. אמנם הנ"מ דרואין ב"ד שהוא טובה וזכות לבע"ד שהוא אינו כאן אבל אם הוא בענין זה שזה הרוצה להתערב הרשאה כוונתו מחמת מריבה ומחמת קנאת הנתבע או כדי להבהילו לתת לו ממון פשיטא בדרך זה לית מששא בתביעתו ואכל כה"ג נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות נאום הקטן והצעיר שבישראל. כן השיב למה"ר אליה: