תרומת הדשן/ב/קצג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קצג שלומך יסגא לחדא אהובי עמיתי שאירי הר"ר יודא י"ץ. אשר שאלתני אם הונח דבר מוקצה על איזה חפץ לפני שבוע או יותר כמו שרגילים להניח חפצים זה על זה בתיבה אי שרי לנער המוקצה מן החפץ הואיל ולא הניחו עליו במתכוין לא נעשה בסיס ודקדקת הכי מפ' נוטל בפרש"י לשונך משמע דלא נעשה שום דבר בסיס אא"כ הניח על דבר מוקצה בשביל שיהא מתיישב עליו בטוב אבל מה שמניחין בדרך אקראי כמו שרגילין להשים בתיבה חפצים אלו על אלו מפני שאין לו ריוח לפנות לכל חפץ מקום בשולי התיבה לעצמו כה"ג לא חשיב מניח אלא שוכח נראה דאם הונח המוקצה בדרך זה בין השמשות בע"ש אין לך ראיה מפי' רש"י להתיר דאיכא למימר דוקא בשוכח שלא מדעת כשכבר היה נח עליו לא נעשה בסיס אבל במניח בע"ש אפי' באקראי הואיל ויודע שהמוקצה יהא נח על החפץ בשבת גם החפץ נעשה מוקצה מפני שמקצה דעתו ממנו. אמנם בנדון דידן שהיה נח המוקצה על החפץ לפני זמן מרובה נראה אפילו הניחו בתחילה בכוונה ולא בדרך אקראי שרי משום דבע"ש נעשה שוכח וכן משמע פירש"י דפירש כששכח האבן עליה בין השמשות וכן כתב המיימון פ' כ"ה בהדיא אבל הניח מעות על הנר בע"ש אסור משמע דמקמי הכי שרי. ולא ידענא כלל מה דקדקת מן המרדכי פ' במה טומנין אף לפי הה"ג דהתם איירי שהניחו מדעת בע"ש כמו כל הטמנה שהיא בכוונה בע"ש: