תרומת הדשן/ב/קנו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קנו מהר"ש פסק על הא דאמרינן נכרים שצרו על עיירות בזמן שבאו על עסקי נפשות מחללין עליו את השבת אבל על עסקי ממון לא ובזה"ז אפי' על עסקי ממון מחללים דידוע הוא דבאו על ע"מ אם לא יניח הישראל לשלול ולבוז ממנו יהרגנו והוי עסקי נפשות ומטעם זה היתר גמור הוא בדליקה שנפלה בשבת אפי' בבית נכרי לישראל לילך ולכבות דהאידנא כשיש דליקת הנכרים הולכים והורגים ח"ו הישראל אם לא יכבו כמותם וסכ"נ הוא ואפי' במקום שאינם הורגים מ"מ שוללין ובוזזין והוי סכנת ממון דשרינן אף בבאו על עסקי ממון כדפי'. וזה דרש מה"ר אהרן הקדוש בפני רבים בפני קהל ועדה והודיע שיש לישראל לכבות הדליקה אפי' בשבת דלא אתי לאימנועי ח"ו והוי סכ"נ ואמר דאדרבה מצוה הוא דהוי כהצלת נפשות והנשאל הרי זה מגונה כלומר שלא הודיע כבר ואף כי יש מגמגמים ומערערים לומר דוקא בנפל הדליקה בביתו של ישראל תחילה דאז איכא סכנת נפשות דדרכם להשליך היהודי לתוך הדליקה במי שיצאת בביתו אבל בנפל בבית נכרי לא מחלליק דליכא סכנה כלל וראייה מכמה עיירות שהודלקו ולא נשמע נדנוד סכנה מ"מ משם אין ראייה מהנהו דטובא אשכחן דיש סכנה אפילו נפל לבית נכרי תחילה ופשיטא דמחללין. אמנם הכל לפי ראות עינים והזמן לפי מה שיתקרב לביתו של ישראל ותן לחכם ויחכם עוד: