תרומת הדשן/ב/קמו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קמו בסמ"ק כתוב בהלכות פסח במצות לאכול מצה שנוהגין בהרבה מקומות לברור החטין מאותן הנשוכין מעכברים וכתב בהלכות שלא לאכול חמץ שאם נמצא חטין בתוך הכרי שצמחו מלחלוחית הארץ שקורין גיירמ"א שאין בטלים אפי' אם נטחן קודם הפסח כיון שהוא יבש יהיב טעמא בשעת אפייה בערב פסח בס' ובפסח במשהו וא"ז כתב דשפיר מתבטל קודם הפסח ולא חשיב מבטל איסור לכתחילה כיון שאין מכוין לבטלו עכ"ל. ובכל גבולינו לא נהגו לברור חטין כלל בדיוק רק מרקדין אותו היטי?ב ובוררין אותם בעיוני בעלמא ולפע"ד נראה אע"ג דאין מרקדין בדיוק רב כל כך מנהג של טעם סמכינן אסמ"ג דכתב בלאוין בסימן קל"ח במצות חלב דקמח בקמח מתערב יפה ומקרי עירוב לח בלח כמו שהוכיח בהוכחות גמורות ממסכת מנחות ומנהג פשוט הוא להתיר לח בלח שנתבטל קודם הפסח שאינו חוזר וניעור בפסח ואעפ"כ צריך לברור ולראות שאין בו כל כך הרבה יותר מס' וגם הברירה מוכחת שאינה מכווין לבטלם ובהיתר גמור מתבטל אפילו אם ישאר שלא נמצאו בברירה שוב אינו חוזר וניעור בפסח ואעפ"כ צריך לברור ולראות שאין בו כל כך הרבה ועיין במרדכי פ' כל שעה בפסוק ראבי"ה על תבואה שירד עליה דלף דמשמע התם קצת תיובתא להא דכתיבנא אבל לפי הדקדוק יתיישב שפיר: