תרומת הדשן/ב/צא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן צא ואשר כתבת שנמצאת בדרשות מהר"י מולי"ן על לב עוף שאין לומר כן שיש בעוף כנגדו ס' אא"כ העוף שלם כולו ראשו ורגלו כבר שמעתי חילוק זה ג"כ אבל לא בשם הגדול ז"ל ולא חשתי להחמיר דמסתמא הגאונים לא שיערו בצמצום כולי האי. וגם הבאתי ראיה מהא דמסירין הראש כאשר כתבתי ואע"פ שאינו ראיה גמורה זכר לדבר מיהא איכא נאם הקטן והצעיר שבישראל. ושתמהת מאין לי ראיה שאין הקנין מועיל משום דלכתיבה עומד עיין בתוס' ריש אע"פ בדיבור מתנת שכיב מרע שכתוב בו קנין בדברי הריצב"א על פי רשב"ם ימצא לך ממש כסברא דידי דאמרינן שאין דעתו שיגמור הקנין אלא בכתיבת השטר ומסירתו והדבר ידוע שכל המקבל קנין על הכתיבה אין דעתו להקנות אלא בכתיבת הכתובה ובמסירתה והאשה לא סמכה דעתה אלא בהכי. ומה שכתבת משום דכתובה דאירכסא היא או לא סברא היא דכיון דקבל קנין על שנייה מחלה כח כתובתה הראשונה דמסתמא לא בא לכתוב שתי כתובות מ"מ כבר כתבתי היא מוחזקת בנכסים אינני מגרע כח כתובה כלל. זה השיב לפעם שני ומיד האריך: