תרומת הדשן/ב/פו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן פו עליכם החיים והשלום עמיתי רבני מרפרו"ק יצ"ו והאלמנה מרת רעכל"ן. ע"ד ה' ליטרא ומעט חפצים של כסף שביד מרת קיל"א ואומרת מרת קיל"א שהח"ר משה ז"ל כשנתן הממון לידה אמר בפירוש שהוא של שתי ילדיו שישנן לו מאשתו בת מ' רחל ובירושה נפל לה הממון מזקנה דבר פשוט הוא שהממון הזה רק של היתומים הנ"ל הואיל ומ' קיל"ה הושלשה לכך השליש נאמן אפי' בלא שבועה ל"ש השליש אשה ל"ש איש כדמוכח להדיא פ' ז"ב בההיא איתתא דנפק שטרא מתותי ידה ואותו החוב על האופה ששמו מיישטע"ר י"ד זהובים שאמר הח"ר משה הנ"ל שהם של שתי ילדיו שישנן מאשתו ראשונה ואשתו מ' רעכל"ן נתרצה והודה לזה כך העידו עידי הצוואה נראה דגם ממון זה ודאי ליתומים הנ"ל ואין למ' רעכל"ן בכתובתה כלום בהן דכיון שאומר שהחוב הזה הוא של שתי ילדיו ולא אומר שהוא נתן להם במתנת ש"מ אלא שהודה שהוא שלהם וגם היא הודית לדבריו א"כ ודאי אינה גובה כתובתה מהן שהרי הודית לבעלה שאינו שלו אלא של ילדיו דאין האשה גובה אלא מנכסי בעלה וכל הצדדין דאמר להקל במתנת ש"מ לא שייכא הכא דכאן הודה ומסר דבריו שהחוב זה של ילדיו אמרינן מנכסים שנפלו להן מאם אמה נתקמצו והלא הח"ר משה ואשתו ע"ז החוב כאשר הודו שניהם בעת הצוואה וא"כ אפי' אם ימצא שאין החשבון מכוון י"ד זהובים שיש פחות או יותר זהב או ב' אין קפידא בכך דאולי לא דקדק יפה אף שהזכיר הנכרי בסימנים ידועים וניכרים. אף מה שטענה מ' רעכל"ן שרצתה לברר שהיא הלוותה המעות לנכרי מידה מנדן שלה מה בכך הואיל והודית שהוא של הילדים אמרינן דילמא אח"כ נתנו לילדים אותו חוב ונטלו ממון אחר במקומם דהודאת בע"ד כק' עדים דמו דהודאת ש"מ לאו כמתנה והוא גופיה במקום דלא קניא מתנה קניא הודאה היכא דמתכוין לזכותו של אותו פלוני שמודה שהממון שלו וכגון היכא דלא שייך לומר שהודה כדי להשביע א"ע כגון בנ"ד דכל הני צדדין איתנהו ביה ומ' רעכלן הודת לבעלה כמו שהודה א"כ אבדה זכות כתובתה בממון זה. אמנם מה שנתן לבנו ולבתו במתנת ש"מ דהיינו צלצול קטן וכל השאר בצוואה ומסיים בלשון הזה ובאלו מתנות לא היתה מסרבת אשתו בדבר עכ"ל זה אינו מבואר יפה אם שאלוה בדבר ואמרה אינה מסרבת או ר"ל לא שאלוה אלא ששמעה ושתקה ולא אמרה לא הן ולא לאו ונראה אם כה"ג הוא ששמעה ושתקה לא אבדה כתובה מהן דמור"ם פוסק להדיא במרדכי פ' י"נ דכתובה ותנאי כתובה נגבין ממתנת ש"מ ואף בפניה חלקה ושתקה לא הפסידה כלום בשתיקה ואע"ג דתשובת ראב"ן פ' מ"ש מוכח איפכא דכתב דהיכא דלא מיחתה כששמעה הצוואה אבדה כתובתה נוכל לומר דבנ"ד כ"ע מודו דשתיקתה לאו כנתרצה דמיא מדנתרצתה בדברים הראשונים להדיא וכאן שתקה ולא אמרה להדיא שנתרצית אלמא שתיקתה לאו כנתרצה היה ואי משום דה"ר שמואל בן ה"ר ברוך פסק דמתנת ש"מ מפקיע מידי כתובתה. ונראה כיון דפסק ר"י דאינו מפקיע וכ"פ מהר"ם בכמה תשובות פ' מ"ש ופי"נ ובפ' נערה דאינו מפקיע לא חיישינן להא דרבינו שמואל. ותו דאיכא למימר דהא דהר"ש לא איירי אלא במתנת ש"מ לאחרים אבל מתנת ש"מ שהוא לבניו ולבנותיו שהן יורשין גמורין אינו אלא כירושה וירושה ודאי אינו מפקיע כדכתב מור"ם בפ' נערה וי"ל דהר"ש מודה לו בכה"ג אע"ג דקצת משמע מדבריו דל"ל חילוק זה מ"מ למדקדק יש לו ליישב דמודה הוא במתנה לבניו ולפ"ז כל אשר צווה במתנת ש"מ ומחמת מיתה ביום שני קודם מיתתו כל אותה צוואה אינו מפקיע כלום מידי כתובתה שהרי נכנסה ויוצאה היתה אפשר שלא שמעה מה אומר וציוה ועל כל מה שהעידו הנשים אין אני דן עליהם דלאו בתורת עדות נינהו אמנם מה שהעיד הרב ר"ש על המקום שבבהכ"נ של האנשים שהיה של מ' רחל תמיהני אם לא נמצא עוד עד עמו מתושבי הקהל שיעיד ג"כ של מי הוא המקום ונראה שאם יעידו ב' עדים שהמקום הוא של מ' רחל לא היה להח"ר משה ז"ל חזקה בו דפשיטא דדרכה של חמותו להשאיל לחתנו מקום בבהכ"נ של האנשים ולא שייך לומר כאן כלל מדלא מיחתה יש לו חזקה וק"ל. וא"כ המקום לניני מרת רחל ועל אותה רחל ועל אותו כתב שצוה הח"ר משה שילכו בניו ויקיימו אותו כתב נראה אחרי שאין הכתב לפנינו ואין אנו יודעין אם נתקן כהלכתא אין לסמוך עליו כלל. נאם הקטן והצעיר שבישראל: