תרומת הדשן/ב/עד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תרומת הדשן · ב · עד· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן עד שלומך יסגא אהובי עמיתי ה"ר פנחס יצ"ו העמסתני בשאלתך ולולי רוב הפצרתך לא פניתי להשיב לך על כולן אמנם אבוא קצת בקצרה על כל דבר ודבר על הסבלונות אני משיב לך כבר שמעת ממני שצדדתי להקל ולהתיר בסבלונות משום דהוכחתי דסבלונות אינו אלא חששא בעלמא ולא חזקה גמורה ולכך נתון לצדד להקל וכיון דמסיק תלמודא דבאתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינין ובדורות שלנו אין רגילות כלל וכלל לקדש רק בשעת נישואין והחופה ולאחר נשואין לא שייך שלוח סבלונות א"כ ברור לן דבכל המדינות ומקומות שלנו הן אתרי דמסבלי והדר מקדשי מ"מ לא רציתי בפשיטות לסמוך ע"ז להתיר אלא א"כ איכא נמי צד אחר להתיר וכאן נראה נמי צד להתיר לפי דברי העד האחד שלא רצתה לקבל מכח החתן אלא מכח האם או מכח השליח הוי הוכחה שלא קבלה לשם קדושין וגם שלא נתקדשה כבר אע"ג דכתבתי בתשובתי שעל הסבלונות דאיכא למיחש שמא מחמת כסופא עבדה דלא קבלה בעצמה היינו היכא דשתקה והניחה לקבל איש או אשה אחרת אבל כאן דהזקיקה לומר בפירוש שלא תקבל מכח החתן אלא מכח אחר כולי האי לא תלינן בכסופא אלא שבדעתה היה ליזהר מקידושין אלא כך תהא הבתולה נשאלת אם היא אומרת כעד הזה ומכחשת דברי העד השני שהעיד שקבלה הקרענצ"ל בעצמה בסתם מהימנא היא כדאיתא פרק האומר ותסברא ע"א מי מהימן אפי' בקידושין גמורין כ"ש בחשש סבלונות: