תרומת הדשן/ב/כד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן כד שלומך יסגא לחדא אהובי מה"ר אהרן יצ"ו אשר דרשתני על אשר מחמירין הכהנים שלא לצאת בשערי החצירות והעיר ושער בית הקברות עד שעבר המת חוצה לאותן שערים ופתחים משום דסוף טומאה לצאת כדתנן בפ' קמא דאהלות המת בבית כו' ובפ' קמא ובפרק בתרא דביצה ובפרק הדר מייתי לה אהא דיש ברירה לב"ה ולב"ש אין ברירה וכתבת דמקרוב בא מנהג הזה דע כי לא מקרוב בא כי זה הוא קרוב לארבעים שנה שהיה יום הנועד בארפור"ט והיו שם ה' זקנים מה"ר איכל מה"ר ליפמ"ן מה"ר נת"ן מה"ר יחזקי"ה מה"ר אברה"ם כ"ץ ז"ל ושם נתחדשו אלו הדברים כך הוגד לי באגר"א וגם נמצא פה אצלינו בנימוקי שנתחדשו לפני שאירי מה"ר שלום שכתב שמה"ר מאיר ס"ל אסר לכהנים בווי"נא שיצאו דרך שער העיר שסוף המת לצאת שם עד לאחר שעבר המת חוצה אבל כתב ג"כ שמה"ר שלום ז"ל לא חשש לאסור זה וכן נראה נמי דלא נהגו ליזהר בגבולינו בזה ונראה הטעם כיון דרש"י פירש בפ' הדר דמה שטמא הפתח שסוף הטומאה לצאת שם אף ע"פ שאינו תחת האהל של מת הלכה למשה מסיני הוא ואין טעם בדבר נוכל לומר כיון דמילתא בלא טעמא הוא הבו דלא לוסיף עלה ונימא דכך היא הלכה דוקא באותו פתח שמוציאין אותו תחילה מתוך האהל אל תוך האויר הואיל ובאותו יציאה נטהר האהל יאמרו האהל הלכה שאותו פתח יטמא ולא מכאן ואילך ואין לתמוה על חילוק זה. וכעין זה תניא בתוספתא על אותו משנה פתח גדול ופתח קטן חשב להוציאו בפתח קטן טהור את הגדול ויש לי פרישות על המשניות דסדר טהרות. ופירוש בבא זו כגון שיש שער גדול ובה פתח קטן והשאר אין פותחין רק לסוסים ולגמלים אבל בני אדם הנכנסים והיוצאים אין פותחים להם אלא פתח קטן ואם חשב להוציא אותו בפתח קטן טהור השער הא קמן דאע"ג דהמת עובר דרך תקרת השער הגדול אעפ"כ טהור היינו כעין שחלקתי ומה"ר שלום ז"ל חלק בענין אחר אין לי פנאי להאריך. ותו דמאן לימא לן דהך טומאה דסופו לצאת הוי טומאה שנזיר מגלח עליה ובסמ"ק מסיק דההיא תוספתא מתרצת היא דעל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין הכהן מוזהר עליה ודלא כמו שכתבו התוספת פ"ק דכתובות בשם ר"ת דשבשתא היא אמנם עיין באשירי בהלכות טומאה משמע דכהן מוזהר כה"ג ע"ש דאפשר יש לחלק מ"מ הואיל ורבנן קשישי חששו לאיסור זה חלילה להפליג דבריהם והמחמירין כמותם לשנות מנהג המקיל נמי לאו שפיר דמי. אמנם להחמיר בבית של צדוק הדין נראה דיפה כתבת דאין להחמיר בו כלל דאדרבה אותו פתח בא לטמאות את האהל ואמרינן אין דנין ק"ו מהלכה ואע"ג דרש"י פרק קמא דביצה פי' דגזירה דרבנן היא וכן בפי' המשניות פרק שלישי דאהלות נמי פי' דגזירה דרבנן על הפתחים פרק בתרא פי' להדיא דהלכה למשה מסיני הוא וכן מוכח שם בגמ' להדיא ומ"מ אפי' אי גזירה דרבנן נראה דמכל שכן יש לחלק דלא גזרו חכמים אלא בפתח הראשון שבו מוציא המת לאויר העולם ועיין באשירי בהלכות טומאה ותמצא מפורש קצת דין זה: