תרומת הדשן/א/שלח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תרומת הדשן · א · שלח· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה שלח[עריכה]

ראובן קנה בית מלוי במיצר שמעון מצד דרום הבית ובצד צפון הבית יש ביתו של נכרי ושמעון בא לחלוק על קניית הבית מחמת מצרנות השיב ראובן לית לך דינא דבר מיצרא הואיל והבית מצד אחת מיצר הנכרי הוא והשיב שמעון איני יודע שום חילוק בזה הדין עם מי:

תשובה יראה דאם הענין כך שקרוב לודאי הוא שאם היה יודע הנכרי שבדעת לוי למכור הבית היה מחזר אחריו לקנותו יש פנים לומר דלית כאן דינא דבר מיצרא כמו שאבאר בשמעתא דמצרנות פ' המקבל אמרינן זבין מנכרי לית ביה משום דדב"מ משום דא"ל אריא אברחתי לך אמיצרך ופרש"י שם משום דאין לך טוב וישר ממה שעשיתי לך שהברחתי הארי ממצרך ע"כ אע"ג דמצי המצרן לומר ללוקח מי ביקשך להבריח הארי מעלי כיון דהנכרי רצה למכור היה בידי ג"כ להבריחו מעלי צריכנן לתרץ דמ"מ הלוקח משיבהו מהרתי בדבר כי יראתי אולי על ידי התמהמהות ימלך הנכרי מלמכור ונמצא נשאר בצידך וא"כ נ"ד נמי מצי ראובן לומר לשמעון אילו לא מהרתי לקנות שמא לא היית ממהר להשוות עם לוי במקח ומתוך כך היה נודע לנכרי והוי מכריח את לוי למכור לו דסתם נכרי אנס הוא ובדיניהם נמי נוהגים דדב"מ במקצת ונמצא הארי בא בצידך ואין נראה לחלק דהתם גבי זבין מנכרי הארי כבר הוא בצדו ולכך חשיב טוב וישר בהברחתו אבל בנ"ד דעדיין הארי לא רבע אמיצריה אלא חיישינן דילמא קאתי אמיצריה כה"ג לא טוב וישר הוא דכיון דקרוב לודאי הוא שהנכרי יחזור אחר המקח וסתם נכרי אנס הוא א"כ חשיב כודאי כדאיתא פ"ק דפסחים דספק הרגיל מוציא מידי ודאי בשיטת דאין חוששין שמא גררה חולדה. ועוד היה נראה לדחות דינא דב"מ מטעם אחר בנ"ד משום דהמוכר קאמר ליה למצרן הואיל וביתי היה במיצר הנכרי לא שכיחי קופצים עליו לקנותו ואם הייתי צריך לחזור על המצרנים עד הכי והכי שמא היה הלוקח נמלך מלקנותו וכה"ג אמרינן גבי המוכר כל שדותיו לית ביה דדב"מ ופירש שם אשירי אפילו אם המצרן רוצה ליקח את כולן לית ביה משום דדב"מ משום דלא שכיח למצוא קונים לכל שדותיו כאתד ולכך כשמזדמן לו קונה אינו צריך להודיע למצרן פן ימלך הלוקח בתוך כך. אמנם במיימון וכן בא"ז משמע דדוקא שאין המצרן רוצה ליקח רק אחת מן השדות אז לית ביה משום דדב"מ משום דלוקח לא יקנה את השאר בלתי זאת נמצא פסידא למוכר אבל אם ירצה המצרן ליקח את כולן אית ביה משום דדב"מ וה"נ מוכח מפרש"י אמוכר כל שדותיו לאחד ואפילו לדעת אשירי נמי נובל לומר בנ"ד דלא תשיב זביני דלא שכיח קופצים אלא משום חששא דהוא במיצר הנכרי דכיון דאיכא נמי ישראל אחר באותה שכונה תרי ישראל שכיחי דדיירי בהדי נכרי כדאמרינן בעירובין פ' הדר דאפילו בחצר אחת שכיח דדיירי סדיר בהדי נכרי כ"ש במבוי אחד ואפילו משום טעמא קמא נמי קשה הדבר לבדות טעמים וסברות מן הלב שאינם נמצאים בהדיא בגמרא ולא בפירושים ובפסקי הגאונים. אמנם אי הוי בלאו הכי צד בטול מצרנות מטעם אחר במכר כנ"ד נראה דמצינן לסמוך על אותו צד ולצרפו עם טעמי קמא שפירשתי לעיל שהבריח ארי ממצריה ולבטל דדב"מ מכח שני טעמים ואע"ג שאותו צד שאנו מצרפים אינו מועיל בפני עצמו כיון שהיה הלוקח רגיל להשתתף עם המוכר וגם עתה משותף עמו בחובות ואמרינן בגמרא דלשותפין לית ביה משום דדב"מ ורבו בו פתרונים וכתב אשירי בשם רב האי גאון וכן בהגה"ה במיימון משמו וכן כתב הרמב"ם שאם היה הלוקח שותפו של המוכר בסחורה מבטל דדב"מ וחובות דידן היינו כסחורה דידהו ואע"ג דנראה דלא סמכינן אהך טעמא לחוד דרש"י ור"ת וכן פירש רבינו חננאל בא"ז לא פירשו הגמרא הכי אמנם לצרפם עם טעמא קמא דידן סגי ביה כדפרשינן לעיל אבל אין נראה לצרף בהדיה הא דכתב רבינו תם דבכל הבתים לא נהוג דדב"מ דכולהו רבוותא דחו ההיא דר"ת לגמרי דלא נהגינן כוותיה בהא אשירי כתב דדברי ר"ת נכוחים אלא שלא נהגו הכי וכן כתב בתשובה במיימון משום מהר"ם. וכתב עוד שם בתשובה אחרת שכתב ראבי"ה דהקדמונים נהגו דדב"מ בבתים ואין לשנות המנהג וההיא תשובה איירי במשכנתא בלא שתא. ואע"ג דהוי סברא לבטל דדב"מ בלא דעת ר"ת שהרי משכנתא דשתא דכ"ע לית בה משום דדב"מ כדפסק תלמודא בהדיא מאי משכנתא דשכונא גביה והוצרך באותה תשובה להביא כמה ראיות דאיירי תלמודא דווקא במשכנתא דשתא ואפ"ה לא צירף דעת ר"ת בהדיה דההוא טעמא לבטל מכח שניהם דדב"מ והיינו משום דהמנהג פשוט דלא כר"ת: