תרומת הדשן/א/שלו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה שלו[עריכה]
ראובן ושמעון שותפין בבית ותובע ראובן את שמעון לחלוק עמו הבית כי יש בו דין חלוקה באורח וברוחב ושמעון ממאן לחלוק באומרו שיתגרע הבית בחלקו ויפחתו דמיו הרבה כי עתה יש לו קופצים ליקח או לשכור וכשיתחלק לא ימצא בו לשום אחד מן הבתים. וראובן מודה ג"כ בזה אך שאומר שדעתו שלא להקפיד ומחיל מגירעון זה משום דלא ניחא ליה כלל בשותפות כופין את שמעון לחלוק או לאו:
תשובה יראה דדין זה תולה בשיעור הגירעון ופחת הדמים שיהיה לבית לאחר חלוקה מקודם החלוקה אם יפחתו הדמים הרבה לפי ערך הבית כה"ג אין כופין לחלוק דאין מפסידין ומקלקלין הפסד הניכר וגדול בשביל החלוקה ושעור גדול ההפסד אבאר לקמן. וראייה על זה מפ"ק דב"מ דפריך דאלת"ה שנים אוחזין בטלית כו' ויחלוקו הא אפסדוה בתמיה אלמא אפי' התם דקמכחשי אהדדי ואיכא למימר או כולו דמר או כולו דמר ואי לאו דהוו אוחזין הוו ב"ד מסלקין מינייהו וכל דאלים גבר אפ"ה קמתמה תלמודא דתיקנו ב"ד חלוקה דאתא לידי פסידא כ"ש בנ"ד דע"י טענת אמת הן באין דלא כייפינן לחלוק היכא דאתי לידי פסידא וכן מצאתי אח"כ בתשובת המיימון בשם מהר"ם על סתירת החומה בשביל החלוקה וכתב שם דאפי' מתרצה וניחא ליה אין כופין את השני לחלוק בכה"ג משום דאפסדוה והביא ראייה מפ"ק דב"מ כדפרישית לעיל. אמנם נראה דצריכין לבאר שיעור וערך לפסידא זו דאטו אם יפסידנו דמי הבית בחילוקה עשירית וכה"ג שתתבטל בשביל כך החלוקה וכ"ת אין ה"נ נראה להביא ראייה דלא אמרינן הכי דבשמעתא דבפ"ק דב"מ דלעיל קאמר אהך מתני' דהיו שנים רוכבים על גבי בהמה ה"נ דפלגא לה הא אפסדוה בשלמא בהמה טהורה דחזי לבישרא כו' והשתא בהמה טהורה מי ניחא הא אמרינן פ' המוכר פירות דרובא דאינשי לרדיא זבין וא"כ סתם שוורים יקירי טפי לרדיא מלבישרא כדבעינן למימר לקמן ולאו דווקא שורים אלא ה"ה פרות דהוו רגילין נמי לחרוש בהן טובא כדאיתא באשירי פ"ק דע"ז בשם ר"ת והביא ראייה מכמה משניות על זה ותו דפרות לוולדות וחלב נמי עומדות א"כ סתמייהו דשוורים ופרות מזבנינן טפי לרדיא מלשחיטה ולא אשכחן שום בהמה טהורה שראוי לרכוב עליה אפילו אחד וכ"ש שנים וע"כ איירי בשור או בפרה וא"כ תיקשה אבהמה טהורה נמי הא אפסדה דהכי מוכח בפ' המוכר פירות דסתמא דמילתא זיל טפי מדמי רדיא דפריך התם וליחזי אי דמי רדיא יהיב אי בדמי בשרא יהיב ומשני לא צריכא דזל רדיא וקם בדמי בישרא וכ"ת דמ"מ קאמר שפיר בשלמא בהמה טהורה ומוקי לה נמי בכה"ג דזל רדיא או בבהמה של פטם דקיימא לשחיטה ולא לרדיא חדא דאין הלשון משמע כן מדקאמר בשלמא בהמה טהורה חזי לבישרא משמע דלאו לבישרא קיימא דאי איירי דקיימי לשחיטה בדזל רדיא הול"ל בשלמא בהמה טהורה דליכא פסידא דאטו לא ידעינן דרגילין לחלוק בשר לשחיטה ועוד דבתחילה דפריך מאוחזין בטלית הא אפסדוה ומשני דחזי לקטנים גירסת התוספות ולא גרסי דחזי לתרווייהו והשתא לפ"ה אמאי לא מוקי בטלית דחזי לתרווייהו ותו לא הוו מצי להקשות מידי מטלית מוזהבת אע"כ משום דלא בעי לאוקמי מתני' אלא במידי דאורחיה סתמא דמילתא וכיון דסתם שוורים ופרות מזבני טפי לרדיא ויקירא מלבישרא דהא ע"כ דבסתמא דמילתא לא זל רדיא וגם סתם בהמות לאו של פטם היא אמאי קאמר בשלמא בהמה טהורה אע"כ אפי' אי קיימא לרדיא ניחא דחולקים משום דחזי לבישרא ואע"ג דפיחתו הדמים כמו שהוכחנו לעיל הואיל ואלו הפחת וההפסד מרדיא לפי הערך לא מבטלינן חלוקה בשביל כך. והא נמי ליכא למימר דהא עדיפא רדיא משחיטה חלק מועט הוא לגמרי לכך לא מבטלינן חלוקה מכח רדיא דבתוספות ר"פ המניח גבי כד וחבית מקשין וליחזי אי דמי כדא אי דמי חביתא יהיב כדפריך פ' המוכר פירות וליחזי אי דמי נכסתא אי דמי רדיא ומתרצים התוס' דגבי כד וחבית לא שייך הודעת דמים דקרובים דמי כד לדמי חבית משמע בפשיטות דדמי רדיא ונכסתא רחוקים קצת. ורשב"ם פי' התם דדמי רדיא כמו עשרים דינרים ודמי נכסתא י' דינרים נראה דלאו דווקא מופלג כ"כ אלא מילתא דפסיקא נקט להפליגם בכפל משום דבעי לפרושי דהן מופלגים ביותר משתות כדמוכח התם מ"מ לפי פרשב"ם התם גם לפי קושיות התוס' דמקשים לוקמי כגון שאינהו פחות משתות משמע ע"כ דהפלגת דמי רדיא מדמי נכסתא בסתמא דמילתא יותר משתות הוא וכן הדעת נוטה דאל"כ היאך שייך לומר הדמים מודיעים בפחות משתות דרגילי למיטעי בהכי דהא קי"ל דמחילה היא וא"כ השיעור הקרוב ליותר משתות הוא החומש ובהפסד החומש איכא למימר דשפיר קאמר תלמודא בשלמא בהמה טהורה דחזי לבישרא דמשום הפסד חומש לא מבטלין החלוקה אבל אי מופלג כפרשב"ם איך יתכן דלא יקשה אפסדוה כיון דחציה נפסדת. ומהשתא בנ"ד אם ימצא פסידא שפיחתה דמי הבית ביותר מחומש לא מצי חד למיכף חבירו לחלוק אבל אם הוא רב כחומש וכ"ש פחות מחומש כופה אותו לחלוק אע"פ שבהוכחה רחוקה קצת ביררתי דבעי הפסד חשוב לבטל החלוקה מהא דפריך בשלמא בהמה טהורה כו' מ"מ הואיל ותלמודא פסיק סתמא דכל היכא דאיכא דין חלוקה חולקין ולא מפליג בין היכא דנפחתים הדמים ובין היכא דאין נפחתים אלא שאנו מדקדקים אהא דפריך תלמודא הא אפסדוה דאין דיינינן לכוף לחלוק היכא דאיכא פסידא בחלוקה ולשון אפסדוה משמע קילקול והיזק הניכר ולא פחת וחיסרון מועט: