תרומת הדשן/א/שא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תרומת הדשן · א · שא· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה שא[עריכה]

ראובן יש לו כתב חוב על הנכרי בעשרים זהובים ובריבית בכל יום ובא לשמעון ואמר לו קח ממני חצי החוב בה' זהובים ומעתה יעלה לך ריבית כל יום על חצי חלקך כמו לי ואם תדאג שהחוב אינו בטוח הנה ערב לך עבור הקרן ה' זהובים שלך שלא תפסיד כלל חשיב כה"ג קרוב לשכר ורחוק להפסד או לאו:

תשובה יראה דיש להחמיר בדבר דנראה כה"ג חשיב קרוב לשכר ורחוק להפסד שהרי שמעון הוא בטוח בקרן שלו שלא יפסיד בו כלל ואפשר שיגיע לו ג"כ ריבית וריוח וא"ת דכה"ג לא אסיר הואיל והשכר והריבית אינו בא לידו מישראל חבירו אלא מן הנכרי ולא דמי לשאר קרוב לשכר ורחוק להפסד כמקבל עסקא מחבירו או כמושיב את חבירו חנוני למחצית שכר או מושיב תרנגולים וכן שמין עגלים וסייחים דהנהו כולו השכר והריוח בא ליד הישראל מיד ישראל חבירו וע"י טורחו אבל כאן אין בא כלום מן הישראל אלא מן הנכרי וכה"ג איכא למימר דשרי דהא איתא פ' הריבית בתוס' בהדיא דיכול ישראל ללוות לנכרי בריבית וישראל חבירו ערב לו עבור קרן ורבית אם לא יפרע הנכרי יפרע הערב קרן וריבית משום דישראל המלוה לא בתר ערבא אזלא אלא בתר הלוה נכרי ואפי' לפי הגה"ה באשירי שם בשם ראבי"ה דכה"ג אסור ליקח הרבית מ"מ מודו בקרן דמועיל הערבות וריבית נמי אי יהיב ליה נכרי שרי ליה למשקל ובריבית נמי איכא תקנה אפילו למשקל מישראל כגון שיתנה הערב עם המלוה שלא יתבע אא"כ אין ביד הנכרי מה לפרוע דתו ליכא בתר ערביה אזל והכי כתב אשירי בשם הראב"ד בהדיא דשרי כה"ג מ"מ נראה דאין להתיר בנ"ד מכל הני דהא דשרינן התם דמצי ישראל למיהוי ערב לישראל חבירו עבור הנכרי בהלואה בריבית היינו דוקא היכא שהישראל מלוה מעותיו לנכרי עצמו וחבירו הישראל נטשה ערב בשביל הנכרי כה"ג לא מיחזי כלל כמלוה חבירו בריבית אבל בנ"ד דשמעון לא מלווה לנכרי וליתיה בהדיה אלא נותן מעותיו ליד ראובן על סמך הנכרי וכיון שהוא קרוב לשכר ורחוק להפסד שהרי בטוח הוא בקרן שלו מיד ראובן איכא למימר ודאי דמיחזי כריבית הואיל והמעות ניתנית מיד ישראל זה ליד ישראל חבירו וכה"ג איתא התם בתוס' דדוקא הניח על גב הקרקע ויפטר שרי אבל תנם לחבירך והפטר אסור ואע"פ שהנכרי המלוה מתנה בריבית עם הישראל השני וישראל השני נותן הריבית רק ליד הנכרי אפ"ה אסור משום דהמעות ניתנית מיד ישראל ליד ישראל השני ונראה כנותן ריבית וה"ה בנ"ד. וא"ת מניין לנו לדקדק ולחלק כולי האי לאסור י"ל דהכי מוכח בתרי דוכתי בדברי הגאונים דבנ"ד אסור דחשוב קרוב לשכר ורחוק להפסד חדא במרדכי פ' המפקיד קרוב לסופו גבי מותרים ישתמש בהן כתב שאם הלוה לנכרי על המשכון נוטל הנפקד כל הריבית ואם ירצה לתת מעצמו חלק למפקיד לא הוי ריבית ואין כאן שכר מעותיו הוא נוטל דהא לא בתורת הלואה ולא בתורת מקח בא לידו ולא מיקרי קרוב לשכר ורחוק להפסד שהוא רשע דאינו אלא היכא דמתני להיות קרוב לשכר ורחוק להפסד אבל כאן לא מתני מידי א"כ הרי מוכח בהדיא דאי הוה מתני התם הוי אסור משום קרוב לשכר ורחוק להפסד והתם הוא ממש כנ"ד שהוא משתמש במעות הפקדון וחייב באחריות בקרן ואם התנה עמו המפקיד שיתן לו מן הריבית שנוטל מן הנכרי היה אסור ואידך דוכתא הא דכתבו התוספות ואשירי ומרדכי פ' הגוזל קמא דשרי להלוות חבירו למחצית שכר בענין זה שיתנה שילווה רק על משכונות של כסף וישמרם בקרקע ואז יהיו כל האחריות על הנותן אבל אם ישנה בהם להלוות על דברים אחרים אם פחתו פחתו למקבל ואם הותירו הותירו לאמצע וכה"ג לא מיקרי קרוב לשכר ורחוק להפסד הואיל ואם היה עושה כמו שהתנה היה קרוב לזה ולזה ע"כ דברי התוספות ואשירי ומרדכי. והשתא אי שרי בנ"ד הואיל והשכר והריוח אינו בא אלא מן הנכרי א"כ למאי צריכים כל הני תנאי יתן לו הנותן למקבל מעותיו שילוום לנכרי ואחריות הקרן יהא עליו אם לא יפרע הנכרי והריוח יחלוקו אם יפול דהני תנאי נמי לא מהני רק לקרן כדמבואר למבין שהרי כתבו אם הותירו הותירו לאמצע אבל אם לא הותירו לא מחייב במידי ודוחק לומר דהנהו תנאים מועילים אפילו לשאר רווחים כגון בסחורה וחליפין שאינם באים ע"י ריבית דנכרי והני ודאי לא שרי בנ"ד דלשון הגאונים דלעיל לא משמע כולי האי הכי: