תרומת הדשן/א/קפב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תרומת הדשן · א · קפב· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קפב[עריכה]

כחל לאחר שקרעוהו שתי וערב וחתכוהו לחתיכות קטנות וצלו אותו שרי מאז להניח על לוח של בשר או לא ואם יש מנהג שלא לעשותן כלל בפשטיד"ן או לאו:

תשובה יראה דלפי משמעות כל הגאונים אין שום קפידא בכה"ג להניח על לוח של בשר וכ"ש לחותכו בסכין של בשר שהרי כתבו כל הגאונים דבקרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לחותכו בסכין של בשר אף כשהוא רותח לאחר הצלייה ואפילו סמ"ק דמחמיר טובא בבישול כחל בקדירה בלא בשר מ"מ כתב דפשט היתר לחותכו בסכין של בשר ונראה דקריעה שאנו עושין שחותכין כמה חתוכות ש"ו לאורך ורוחב על פני כולו וחותכין אותו אח"כ לחתיכות קטנות ושופדין אותו בשפוד כה"ג עדיף טפי משתי וערב וטחו בכותל דנקט תלמודא כי ע"י רוב החתיכות כל הגומות שהחלב כנוס בהן נפתחות ונחתכות וכיון דשרי לחותכו בסכין בשר נראה דה"ה דשרי לאנוחי על לוח של בשרו אין לומר דאיכא למיגזר דילמא אתי לאנוחי בשר על הלוח עם הכחל רותח ובלע מינה כמו בבישול נראה דכולי האי לא גזרינן דהא דמחמרינן טפי מבכחל לבשלו עם בשר מבלא בשר אע"ג דבשר הכחל בשר גמור הוא היינו משום דאין הטעם של חלב משתנה מכמה שהיה הכחל בתחילה דבשר הכחל נמי טעמו כטעם של החלב הוא ולא אתי למשרי בשר בחלב גמור דחלב שחוטה אינה אסורה אלא משום גזירה דרבנן ולכך עם בשר אחר שישתנה טעם החלב שבכחל מחמת הבשר אחר החמירו טפי כן מפרשין התוספות לפי פירוש רבינו תם ולרש"י נמי חמיר עם בשר דבישול מבלא בשר מהאי טעמא וכיון דהכי הוא טפי איכא למיגזר בבישול בקדירה משום דהטעם משתנה בהרגש על ידי בישול. אבל בנגיעה בעלמא ע"ג הלוח אפילו כשהוא רותח נהי נמי דמדאורייתא מבליע כמו בישול מ"מ אין הטעם משונה ומורגש ולא אתי למישרי בשר בחלב כדכתבינן לעיל לענין בשר הכחל עצמו וכן נוהגין רוב העולם להניחה אחר הצלייה על הלוחות שהן מתוקנות להניח עליהם בשר צלי ולהביא על השלחן הלוחים אך נמצא כתוב על שם אחד מהגדולים שהיה נזהר להניחו על הלוחים גם לחותכו בסכין של בשר כשהוא רותח. ונראה דחומרא יתירא היא כי התוספות כתבו דמנהג הבל הוא מי שנמנע מלחותכו בסכין של בשר אפילו כשהוא רותח כיון דקרעו שתי וערב וטחו בכותל דהא שרי לכתחילה בשפוד אחד תותי בישרא כ"ש כה"ג דכבר כתבינן דחתיכה שלנו שאנו עושים לכחל כדפי' לעיל עדיפא מקריעת ש"ו וטחו בכותל דמפרש בתלמוד לכך נראה דאין למחות כלל ביד הנוהגים היתר לחותכו בסכין של בשר. וגם מנהג הוא ברוב בני אדם שחותכין הכחל כדפרישית לעיל לענין הצלייה ועושין אותו בפשטיד"א ואע"ג דבכה"ג דמיא טובא לבשול דהנהו חששות שאנו גוזרין בבישול הקדירה משום שמא יבשלנו עם הבשר ואידך נמי לפי ס"ד דסמ"ק דיש לחוש שמא יבשל אח"כ בשר בקדירה ה"נ איכא למיחש בפשטיד"א שמא ישים בשר גמור שומן עם הכחל בפשטיד' כי כן רגילות הוא לשום כמה מיני בשר בפשטיד"א וכן נשאלתי כמה פעמים מן הנשים ועמי הארצות אם היתר הוא להניח בשר שומן עם הכחל בפשטיד"א וג"כ רגילות עתה במדינותינו שאופין הפשטיד"א במחבת שקירין בעקי"ן וא"כ יש לחוש ג"כ שיאפה אח"כ באותו מחבת פשטיד"א של בשר ובשערי דור"א נמי נקט להו כחדא בשול הכחל בקדירה ולעשות פשטיד"א משמע דדין אחד להם אמנם אחד מהגדולים דקדק מתשובה ישנה דמנהג הוא לאכול הכחל כל כך בפשטיד"א כמו בצלי וכן ראיתיהו שהיה נמנע בעצמו לאכול הכחל בפשטיד"א וראה את תלמידיו שהיו אוכלין אותו פשטיד"א לפניו ולא היה מוחה בכלום והיה מחשיב המניעה לחומרא יתירא מ"מ נראה דאין להקל כלל לאפות במחבת וגם שלא לאפותה עם פשטיד"א של בשר תוך תנור אחד אם לא בפי התנור: