תרומת הדשן/א/קסב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קסב[עריכה]

בשר מלוח שלא הודח אחר מליחתו שרי לחותכו בסכין או לאו:

תשובה יראה דשרי ואע"ג דכתבו הגאונים דאסור לתחוב הסכין בבשר הצלי קודם גמר צלייתו וכתב הסמ"ג הטעם משום דלפעמים מקום החתוך מלא דם כיון דלא נגמר צלייתו ואם יש גומא בסכין נכנס שם הדם רותח ולא מצי למשרק ואפי' אם אין גומות מ"מ אסור כמו סכין ששחט בה ע"כ. מ"מ נראה דבבשר מלוח שרי דאם אין גומות בסכין ודאי שרי דאין מליחה לעץ וכן למתכת ולא דמי לרותח דמחמת חמימות דמהניא אם דם בעין אף בעץ ומתכת ואפילו אית גומות בסכין דתיהוי ככלי שאינו מנוקב שנכנס בו דם מלוח מ"מ בנ"ד שאין כאן דם בעין אלא מה שנבלע במלח אינו נכנס בסכין כלל שאינו יוצא מן המלח ואדרבה המלח מושך הדם אליו כדאיתא בתוס' ובאשירי פ' כל הבשר וגם נראה לעינים כשחותכין הבשר מלוח בסכין אגב דוחקא דסכינא. והולכה והובאה נושר המלח מעל הבשר לארץ ואינו נכנס בגומות הסכין כלל במקצת טופסי דיורה דיעה מצאתי שכתב לאסור אבל במדוייקים ישנים ליתא התם: