תרומת הדשן/א/קל
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה קל
[עריכה]מדוכה של נחשת שנשתמשו בה כל השנה היאך מכשירין אותו לצורך פסח:
תשובה יראה דהרבה צריך לדקדק כמו שאבאר רש"י אוסר את המדוכה בהגעלה ובספר מצות גדול כתב דרבינו תם ורבינו שמשון ב"ר יונה אסרו ג"כ וכתב באשירי דרבינו שמריה ור' אברהם גדולי שפייר"א אסרו ג"כ וכן פסק רש"י וכתב במרדכי בשם גדול אחד ונ"ל דהוא ריב"א הלוי הראה הלכה למעשה לעינים באגן אחד שהיה מיוחד לקיבה שהיה מולח בו הקיבה ומן המלח היה מעמיד החלב לעשות גבינות ולקח האגן והדיחו והגעילו ונתן אח"כ חלב לתוכו נתקבץ החלב בתוכו בלי שום דבר המעמיד ואמר לתלמידיו ראו שאין הגעלה מועלת לבית חרוסת. אמנם כתב מרדכי ואשירי בשם ר"י דמתיר בהגעלה ובשם ר"ת דמתיר נמי במדוכה של נכרים בהגעלה ואינו אוסר אלא מחמץ למצה. וכתב באשירי דרבי אלעזר מגרמייז"א וראבי"ה והרי"ץ גאות כולם מתירין אפילו לצורך הפסח וכתב עלה וכן עמא דבר ומנהג אושטריי"ך היה לאסור בהגעלה לצורך פסח. אבל מדוכות של נכרים לצורך שאר ימות השנה לא ידעינן בה מנהג ונראה דרבותינו המתירין בהגעלה מסתמא לא מכחישין בההיא עובדא דגדול אחד דהוי נראה לעינים אבל מיישבין אותו דלא נתקבץ מחמת נתינת טעם אלא מחמת כח וחוזק של מי הקיבה ובעיא זה מפורש בתוספות פ' גיד הנשה ההוא מתניתא פ' כל הבשר המעמיד בעור הקיבה אם יש בו בנותן טעם אסורא. וכן קאמר תלמודא בפ' גיד הנשה אשאור אם אין בה בנ"ט כי יש בה כדי להחמיץ מאי הוי כיון דאפשר לה להעמיד ולהחמיץ אפילו בלא יהיב טעם. והיינו מחמת כח וחוזק דבר כדאיתא בהגה"ה באשירי שילהי גיד הנשה ונהגו באושטריי"ך להכשיר המדוכה בפסח על ידי מילוי גומרים גחלים לוחשות ומדבקין חוט של פשתן בחוץ סביב המדוכה ומפיחין בגחלים עד שישרוף החוט שעל גופו מבחוץ. וכדרך זה חשיב כמו ליבון ואחד מהגדולים קורא תגר גה על זה ואמר דהכשר זה היינו אותו הכשר דכתב ספר מצות קטן במצות יו"ט גבי ליבון הטרפא שרגילין העולם לנסות ע"י קש ומשמע התם דדווקא מהגעלה לא גרע אותו ליבון אבל למחשביה כליבון לא. ועוד נתן טעם אחר לאסור ע"י מילוי גומרי משם דהרבה פעמים נשברה המדוכה כדרך זה וא"כ איכא למימר דילמא חייס עליה דפקע ולא מכשיר ליה כהלכתו והכי קאמר תלמודא גבי קדירות בפסח דלא מכשירינן להו במילוי גומרי משום האי חששא דילמא חייס עלה דפקע ופירש רש"י משום דחייס עלה חיישינן דלמא יורה היתר לעצמו ולא ימלאנו גומרי אלא יסיק מבחוץ. ואשירי מפרש הטעם משום דחיישינן דילמא חייס עלה ולא עביד ליה היסק שפיר ולהני תרי טעמי איכא נמי למיחש במדוכה. אמנם נראה דאין לדמות הכשר דמילוי גומרי לההיא הכשר דרגילין לנסות ע"י קש דהא קמן דמילוי גומרין קאמר תלמודא דהוה מועיל אפילו לכלי חרס דאינו יוצא מידי דופיו לעולם ע"י הגעלה אי לאו טעם דחייס עלה דילמא פקעי. ותו דאין להחמיר כי הא מההיא דסמ"ק דהא בהגה"ה במיימון בשם ה"ר אביגדור כ"ץ כתב דאותו הכשר שרגיל לנסות ע"י קש חשיב כמו ליבון וההיא חששא דחייס עלה דפקע נראה נמי דליתא במדוכה דאורח חיים כתב בהדיא להתיר קדירות של מתכת במילוי גומרי. ונראה טעמא משום דלא חיישינן דלא חייס עלייהו הואיל ומתכת הן. ונראה דה"ה מדוכה שהרי ע"כ היא מנחשת. ואין לחלק דודאי קדרות של מתכת הוי סגי לה בהגעלה ליכא למיחש דילמא חייס עלה ולא מלבן לה אפילו כדי הגעלה דכולי האי לא חייס. אבל מדוכה דלא סגי לה בליבון כדי הגעלה ובעינן טפי ניחוש מתוך דחייס לא מלבן לה שפיר. דכיון דמצרכת לה למיעבד סימנים ע"י חוט לדבק בדופנו לחוץ ליכא למיחש למידי הואיל ולא אשכחן חששא דחייס עלה אלא בכלי חרס כדמחלק או"ח א"כ שפיר יש לחלק משום סימנים דמנפח ביה כדפרישית וכ"ש לפי פירוש רש"י דמפרש דחיישינן שיורה היתר לעצמו ולא ימלאנו גומרי. וכיון דבכלי מתכות לא חייס בתחילה לא יבא להורות היתר לעצמו וק"ל. אמנם בסמ"ק מחמירינן טובא בהכשר דהמדוכה ואינו רוצה להתיר אפילו על ידי שמקלפין אותן בכלי אומנות ומגעילין את המדוכה אח"כ ואע"ג דבהגה"ה במיימון ובמרדכי פ' בתרא דע"ז בשם ריב"א חשיב הכשר זה ליבון. ולכך אם אפשר בקל לתת המדוכה בתנור בוער שתלבן יפה מבפנים ומבחוץ עד שיהא ניצוצות נתזין מהם יעשה אכן אם יראה משבירת' ימלאנה גומרי כדלעיל. ומההיא דסמ"ק יש להחמיר שלא להכשיר מחמץ למצה עד המרדה לקלפו בכלי אומנות וגם להגעיל אח"כ כדברי ריב"א דלעיל דכתב בהגה"ה במיימון דאותו העץ חשיב תשמישו על ידי האור דהא אפי' במדוכה דהרבה גאונים מתירין בהגעלה לחודי' אסר סמ"ק בהכשר זה וכ"ש הא וצריך עיון בסמ"ג גבי סכין של נכרים דכתב שם דהשחזה בריחים מועיל כמו ליבון משמע אפילו אם לא יגעיל אח"כ: