תרומת הדשן/א/קכח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קכח[עריכה]

נותן טעם לפגם בתוך הפסח יש לנהוג בו היתר או איסור:

תשובה יראה דבכל מקום שאין מנהג ידוע שיש להורות דהמקיל לא הפסיד והמחמיר תבא עליו ברכה וכעין זה כתב בטור אורח חיים דמהר"ם היה מקיל בזה לאחרים ולעצמו היה מחמיר והיה רגיל לומר לשואלים פלוגתא דרבוותא היא ורבים נמנעים מאליהם וקבלתי שבווינ"א ובקרימ"ש היה המנהג מקדם להתיר ובניאושט"ט היה המנהג לאסור וגדול אחד נסתפק במקום שנהגו לאסור היכא דהוא משהו וגם נטל"פ אי אסרינן אפ"ה דאיכא למימר דאפילו גאונים האוסרים מודים בהכי וחילוק זה איתא בהדיא בתוס' פ' כל שעה דקאמר דאע"ג דאין מבטלין איסור לכתחילה היכא דהוא לפגם גם משהו מבטלין. ונראה להוכיח קצת דלענין נ"ד אין לחלק דכתב במרדכי פ' כל שעה בשם ראבי"ה דחיטין שנפלו לבור לדברי רבותינו המתירים נטל"פ שרי ולכאורה מוכח התם דמשהו הוא שלא היו החיטין ס' נגד מי הבור ואפ"ה קאמר דדווקא לדברי המתירין נטל"פ שרי משמע אבל לא לדברי האוסרין: