תרומת הדשן/א/קכג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תרומת הדשן · א · קכג· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קכג[עריכה]

הא דקיי"ל דאם שהה הבצק בלא מתעסקים כשיעור הילוך מיל חשבינן ליה כחמץ ואם לא שהה כשיעור הזה בפעם אחת אלא פעמים ומתעסק ביה בינתיים וכשיצטרפו השהיות בו קודם שיאפה הוי כשיעור מיל מי אסרינן לבצק משום חמוץ כה"ג או לאו*)

תשובה יראה דצריך להתיישב בדבר כמו שאבאר נמצא כתוב על שם אחד מהגדולים דיש לאסור ור"ל דמסתמא אין נעשה הכל חמץ במשהו האחרון אלא מתחמץ על יד על יד ואין העסק שבין שהייה לשהייה מבטל מה שכבר התחיל להתחמץ ואחד מהגדולים השיב לי בתשובה דאין נראה לו להחמיר והביא ראייה מהא דאיתא פ' כל שעה דגן שנפל לתוכו דלף אפי' כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ משמע שיש בצירוף השהייות בין טיפה לטיפה כשיעור וחד מרבוותא השיב לי שיש לחלק בדבר דאם העסק בין שהייה לשהייה עסק גמור הוא כגון בעיטת הידים בבצק וכגון הרידוד שמרדדים את המצות בעץ עגול כה"ג אין השהיות מצטרפים דעסק כזה יכול לבטל מה שכבר התחיל להתחמץ אבל עסק אחר מועט אע"פ שיש בו כח לעכב שלא יתחיל להתחמץ כל זמן שמתעסקים בו כדמוכח מקיטוף דאינו עסק גדול ואפ"ה מעכב החמוץ כדאיתא בהדיא פ' אלו עוברין אמנם כ"כ אין בו כח לבטל מה שהותחלו כבר להתחמץ וכן נראה לחלק. וראייה מהא דאמר רב פפא אההוא דגן שנפל לתוכו דלף והוא דעביד טיף טיף להדי טיף טיף ופרש"י שהדלף טורד זה אחר זה ואין שהות בנתיים וטרדות הדלף אין מניחו להחמיץ והשתא אי בעלמא סבירא לן דשהיות מצטרפות מאי קמ"ל רב פפא פשיטא דבעי טיף טיף דאל"ה אלא שהיה שהות בין טיפה לטיפה כיון דכל היום כולו נפל היו השהיות מצטרפות ואפשר היינו דעת אחד מהגדולים דלעיל דמייתי נמי ראייה מהכא אלא שקצר בלשונו. ואין לומר דהוא גופא אתא רב פפא לאשמועינן דשהיות מצטרפות דא"כ אמתני' דאילו עוברין דתנא התם שלש נשים עוסקות בבצק כו' ותנא עלה כל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי חימוץ ואהא הוי ליה לרב פפא לאסוקיה למילתא דבעינן עסוקים רצופין בלי שהייה כדי שלא יצטרפו ותו הוי שמעינן הכא ממילא דבעינן טיף טיף דהא טיף טיף עסק מועט הוא אע"כ בעלמא שהיות לא מצטרפות בעסק גמור ודווקא הכא בעינן טיף להדי טיף בלי שהות דאי לאו הכי הוו השהיות מצטרפות כיון דהטיף טיף בטול מעוט הוא הא קמן דיש לחלק בין עסק גמור לעסק מועט לכך נראה שהנקור שמנקרין המצות אע"ג דיש לחשבן לעסק לענין זה לבד יחשב שכל זמן שעוסקים בו כך אינו בא לידי חימוץ וכה"ג כתב הרמב"ם התרנגולים כל זמן שמנקרים במורסן שלשו במים אינו בא לידי חימוץ ונראה דה"ה בניקור מ"מ לא חשיב עסק כל כך לבטל השהיות: