תרומת הדשן/א/דיני עדות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: תרומת הדשן/א/שנג (עריכה)

<< · תרומת הדשן · א · שנג· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה שנג[עריכה]

לאה ורחל חולקין בשביל מקומות בבהכ"נ של נשים והביאה לאה שתי נשים שהמקומות שלה הן ורחל הביאה איש א' מעיד שהמקומות שלה הן. איזה עדות עדיפא טפי דשתי נשים או של איש אחד:

תשובה יראה דהאי דינא בחזקת המקומות תליא מילתא כמו שאבאר אם מוחזקת לאה בהני מקומות ורחל אתית לאפוקי מינה אין לאה צריכה אפילו שבועה להכחיש העד של רחל ואע"ג דרוב גאונים פסקו דנשבעים שבועה דרבנן אפי' על הקרקעות הכא הואיל ואית לה ללאה שתי נשים מעידות כדבריה פטורה ואע"ג דבעלמא אין עדות אשה כלום בנדון זה דאינהו רגילי למידק טפי מאנשים מהימנינן להו שפיר וכן מצאתי הועתק מפסקי גדול דנאמנות הנשים להעיד לאלמנה אלו הבגדים לבשה בהן בחיי הבעל משום דאין האנשים רגילין להסתכל בבגדי הנשים והביא ראיה מהא דאמרי' ג' נאמנים על הבכור חיה לאלתר. הא קמן דבמילי דלא רגילי האנשים למידע מהמנינן לנשים אפי' לאפוקי ממונא כי התם בבגדי אלמנה. ונראה דבמקומות בהכ"נ של הנשים נמי אין האנשים רגילים לידע איזה מקומה של אשה זו ואיזו של זו. ונראה להביא ראיה עלה דמהמנינן לנשים כה"ג מהא דאמרינן בפ"ק דב"ק סיפא איצטריכא ליה בני חורין למעוטי עבדים בני ברית למעוטי נכרים שפסולים לעדות על הניזקין וקאמר התם וצריכא דאי אשמעינן עבדים משום דאין להם חייס ואי אשמעינן נכרים משום דלא שייכי במצות וכתב רמב"ם בס' נזיקין פ"ח וז"ל אין הניזקין משתלמת אלא בעדות ברורה שלא תאמר הואיל ואין מצוין בארוות סוסים וברפתות הבקר אלא העבדים והרועים יהיו נאמנים אם אם יעידו שהבהמה זו הזיקה את זו וכן אם יעידו קטנים או נשים שאדם זה חבל בזה או בשאר נזיקין נאמין להו עכ"ל. דנראים דבריו של רמב"ם שרוצה לתת טעם למה הוצרכו לגבי נזיקין להוציא עבדים ונכרים מכלל עדות טפי מכל התורה כולה דמילתא דפשיטא היא דפסולין לעדות ואהא יהיב טעמא דס"ד דנהימנינהו משום דאין מצינן שם אלא הן ועדיין ה"א דוקא הני משום דלית להו חייס או לאו בני מצות נינהו אבל נשים וקטנים דאית בהו הני תרי נכשור להו דהרבה פעמים נמי אין עדים כשרים מצוין גבי חבלות נזיקין קמ"ל רמב"ם דבעינן עדות ברורה כך נראה לפרש דעת הרמב"ם ואע"ג דאשירי מפרש התם תרי טעמי אחריני אמאי צריך לפרש התנא גבי נזיקין טפי דעבדים ונכרים פסולי לעדות מ"מ אית לן למימר דלא פליגי אטעמא דרמב"ם דמר אמר טעמא ומר אמר טעמא כדכתב איהו גופא בפ' הפרה אהני פרושים דפרשו הגאונים אהא דקאמרינן נזקקין לתובע תחילה. והשתא כיון דשמעינן מן התנא דסברא לומר דכל היכי דהפסולים שכיחי טפי מן הכשרים יש להכשיר הפסולים אע"ג דמסיק התנא דלא נכשרינהו אית למימר הנ"מ גבי נזיקין משום דאי הימנינהו א"כ לא שביק חיי לכל בריה דכל חשוד גזלן ישכיר עבדים או נכרים או יפתה נשים או קטנים שיעידו לו שחבירו או בהמת חבירו הזיקו בק' מנה בכל יום אבל לעולם נימא במילי אקראי כגון בגדי אלמנות או מקומות בבהכ"נ של נשים יש לנו לתפוס סברת התנא דיש להכשיר הפסולים ולכך אין לאה צריכה לישבע כלל נגד העד שהרי יש לה עדות כנגדה ואפילו אם היתה רחל מוחזקת במקומות ולא היה לה שום עד המסייע לה היתה לאה מוציאה מידה בעדות שתי נשים כדפרישית אמנם אם היתה רחל מוחזקת וגם העד מסייע לה מקיימין המקומות בידה. ואע"ג דאית ללאה שתי נשים מ"מ הוי כפלגא ופלגא וראיה מפ' האשה שלום דמסיק כלישנא בתרא דר' נחמיה בעדות אשה שמת בעלה דשתי נשים וע"א פלגא ופלגא הוא אע"ג דהתם נמי נשים נאמנות להעיד מ"מ לא אזלינן בתר רוב דיעות הואיל וע"א כשר מעיד כנגדם ופוסק התם כלישנא בתרא והכי מוכח מן הירושלמי כדאיתא התם ונראה דה"ה נ"ד. ואין נראה לחלק דשאני התם דהנשים אינן כשרים מן הדין אלא משום דבעדות אשה הקילו כדמפרש התם טעמא אבל בנ"ד דראוי הוא להאמין לנשים נימא דאזלינן בתר רוב דיעות אפי' נגד עד אחד כשר דהא קמן שתי נשים מפקי' מן המוחזק על פיהן בדליכא עדות כנגדן משא"כ בע"א. מ"מ י"ל דכיון דהעד כשר מעיד שהוא יודע בודאי שהני מקומות של רחל הן ואנו נמי לא הכשרנו הנשים לנ"ד אלא משום דקצת אי אפשר בע"א ולכך מקילין בעדות זו ולא מטעם דמהני טפי אם כן דמיא לעדות אשה והוי פלגא ופלגא כי התם דהתם נמי אי אתא אשה אחת ואמרה מת ואתא עד כשר ואמר לא מת אין דבריה בטלים ע"פ הע"א וע"פ שתי נשים דבריה בטלים אלמא אשכחן נמי דעדיפא אפ"ה הוי פלגא ופלגא:


מתוך: תרומת הדשן/א/שנד (עריכה)

<< · תרומת הדשן · א · שנד

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה שנד[עריכה]

שאלה. ראובן ושמעון דנין יחד עבור ירושה אחת, בא ראובן אל לוי לבקשו שיהא טוען שלו ונתרצה לוי ואמר לראובן אין רצוני לקצוץ לי שום שכר ממך אם תזכה יעמוד בך אם תרצה לתת לי איזה דבר תן. וע"פ הדברים האלה התחיל לוי לטעון עם שמעון ונפל חילוק א' ביניהם שבו היה תלוי זכות וחובה ובא לוי להעיד זכות באותו חילוק ושמעון מיחה בו להעיד באמרו שהוא נוגע בעדות מכח הדברים דלעיל. דינא היכי הוא כשר הוא להעיד או לאו.

תשובה. יראה לכאורה דפסול הוא להעיד, דהכי כתב רמב"ם בהלכות עדות וז"ל ודברים האלו אינם תלויין אלא בדעת הדיינים ועוצם כוונתו שיבין בעיקר המשפט וידע דבר הגורם לדבר אחר ויעמיק לראות אם ימצא שיש לזה העד צד הניה בעולם בעדות זו אפילו בדרך רחוקה ונפלאה ה"ז לא יעיד עכ"ל. מלשון זה משמע שיש לפסול את לוי להעיד שהרי לפנינו צד הני"ה שאינו בדרך רחוקה ונפלאה שאפשר לבא ללוי אם יזכה ראובן בדין זה.

אמנם פ' חזקת הבתים לא משמע הכי דפריך התם אי דלית ליה ארעא מאי נ"מ. פירוש ואמאי חשיב נוגע בעדות, ומקשים עלה התוס' נימא דנ"מ דאם יתעשר יפטר ומתרצין דשמא בשביל כך אין לפסלו כיון דהשתא לא מרויח מידי. ובא"ז גדול כתב האי שינויא בשם רשב"ם וריב"א בפשיטות ולא בלשון שמא וה"נ מייתי בהגה"ה באשירי מא"ז פח"ה. הא קמן דכל היכא דאין ההנייה מזומנת לו עכשיו אלא שיש לבטוח על העתיד לבא בספק לא תפסל, ובנ"ד נמי אינו אלא ספק העתיד שאפי' אם זכה ראובן עדיין ספק הוא אם יתן לו כלום או שמא ירצה לתת לו דבר מועט שלא יקבל ממנו שהרי בדעתו תולה אין לפסלו.

ומה שכתב הרמב"ם שאם יש לעד צד הנייה בעולם אפי' בדרך רחוקה ונפלאה, אפשר ר"ל במי שאותו צד הוא מזומן עכשיו לבא ובלי ספק ובדרך רחוקה היינו כהני מילי דפ' ח"ה כגון שמעיד שקרקע זו של ראובן היה כדי שיבא שמעון מלוה דראובן ויגבה אותו ויבא לוי מלוה דשמעון ויחזור ויגבה אותו משמעון והעד הזה שמעיד הוא ערב של לוי ליהודה ואין ללוי מה לפרוע והיה יהודה תובע מן הערב וזו היא הנייה מזומנת בדרך רחוקה, אבל לעולם בשביל הנייה תלויה על הספק לעתיד לא מפסלי.

גם אין לפוסלו מפני שהוא טוען ואנטלר של ראובן, דכתב במרדכי פ' זה בורר בשם ריב"א דאפטרופא שמינוהו לטעון בפני ב"ד וידע עדות באותו ענין כשר להעיד.

ונראה בנ"ד שיש לדון ע"ד כמו שכתב הרמב"ם שהדברים תלוים בעוצם בינות הדיין, ואם נראה לדיינים שאם יזכה ראובן קרוב הדבר שיתן ללוי דבר חשוב לדעתו אז יש לפסול את לוי דחשיב הנייה מזומנת כה"ג. אבל אם יש ספק הראוי להסתפק בראובן אם יתן ללוי לפי רצונו ודעתו אין נראה לפסלו.