תרגום שני על אסתר/א

---

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה). יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו.

טקסט גולמי

(א) חמשא כתיב בהון לישנא דווי בויהי בימי ואלין אינון:ויהי בימי אמרפל. ומן ווי הוה בימי אמרפל דאיתכנשו מלכין ולא הוה ריבא וחרבה בעלמא עד דאתא אמרפל. ויהי בימי שפוט השפטים. וכל ווי הוה ביומיהון ומאן ווי הוה מטול דהוה כפנא בארעא דכתיב ויהי רעב בארץ. ויהי בימי אחז. ווי הוה ביומוי ומאן ווי הוה דכתיב עלה רצין מלך ארם ומה כתיב בתריה נעלה ביהודה. מיכן את למד כולהון דכתיב ויהי בימי. לישנא דווי הוא. ויהי בימי יהויקים. וי הוה ביומוהי דכתיב ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו.

והוה מן יומי עלמא מן שנין קדמייתא כד הוון עקתא אתיין על עמא דבית ישראל הוון מצליין קדם אבוהן דבשמיא ועני יתהון דכתיב ויהא עד לא יקרון אנא עני עד לא ימללון אנא אשמע. וי הוה ביומוהי.

הוא אחשורוש חד מן עשרא מלכון דמלכון ועתידן בעלמא ואילין אינון עשר מלכין מלכותא קדמאה דמלך יי צבאות דבעגלא תתגלי עלן מלכותיה תיניינא דנמרוד תליתאה דפרעה מלכא רביעיתא דישראל חמישיתא דנבוכדנצר מלכא דבבל שתיתאה דאחשורוש שביעיתא דיוון תמיניתא דרומי תשיעיתא דבן דויד משיחא עשירתא דעוד מלך מלכיא יי צבאות די בעגלא תתגלי מלכותיה על כל דיירי ארעא. כד מטת מלכות בבל למובדא מן ארעא ושלטנא יתעדון מנה לא ידעון בני אנשא מאן ישוון עליהון מלכא. וכד מית נבוכדנצר מלכא דבבל וקם אויל מרודך בריה באתריה ולא הוו צבן אנשי מדינתיה. מתיבין ואמרין ליה נבוכדנצר אבוך לא הוה מדוריה עם בני אנשא ואיך מקימין אנחנא יתך מלכא עלינן. כבי מתפני אבוך נבוכדנצר ואתי עלינן וקטל יתן. וכד שמע אויל מרודך ית פיתגמיא הדין דאנשי מדינתיה אמרין ליה. מתיב ואמר להון נבוכדנצר מית וטריד מן עלמא. ועד כען ליה אתון מהמנין. מתיבין ואמרין נבוכדנצר אבוך ארגיש ית ארעא כולא וית מלכיא כולהון דעלוהי כתבא מפרש הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות. מה עבד אויל מרודך בההיא שעתא על לבי גנזי מלכא ואפיק מתמן שלשלון דברזל ודינחש ורמא בעקבוי דנבוכדנצר אבוי ונגד ונפק ואפיק יתיה מן קבריה. דהכדין מפרש עלוהי כתבא ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב. וכד חזון אנשי מדינתיה דעבד אויל מרורך רעות אבוהי דבשמיא קמו כולהון בחדוא רבא ואלבישו ית אויל מרודך ארגונא טבא דמלכותא ויהבו ליה יקר סגיא ורבו יתירא. מתיב דניאל גברא דתחמדתא ואמר ליה אויל מרודך הא כל יומוהי דנבוכדנצר אבוך לא נפיק אסירא מן בייתיה לעלם דהכדין כתבא מפרש עליה אסיריו לא פתח ביתה כד איתחייבו שנאיהן דיהודאי איתגבר וסליק עלויהון נבוכדנצר אבוך החריב ית ארעא דישראל ובזז ית קרתא דירושלם ואוקיד ית מוקדשא בנורא ואגלי ית עמא דבית ישראל ואייתי יתהון לבבל ואגלי עמהון יהויכין מלכא דבית יהודה ואסיר יתיה בבית אסירי תלתין ושבע שנין מן קדם דלא שם עלוהי רעות אבוהי דבשמיא. ואף נבוכדנצר איתגבר בליביה ואמר לית מלך ושליט אלא אנא. דהכדין כתבא מפרש עלוהי ואמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון. בה שעתא עבד אויל מרודך רעות אבוהי דבשמיא ועל לבית אסירי ואפיק מתמן ית יהויכין בר יאשיהו מלך שבטא דבית יהודה ונפקו עמיה כל אסיריא. מה עבד אויל מרודך בההיא שעתא על לבי גנזי מלכא ואפיק מתמן כל משחנין טבין וכל מיני בוסמני ואסחי יתיה ומשח יתיה ואלבש יתיה לבושין דמלכותא ואכל לחם תדירא קדמוהי כל יומי חיוהי.

ודריוש מדאה קבל מלכותא הוא אחשורוש בר כורש מלכא פרסאה בר דריוש מלכא מדאה. הוא אחשורוש דאמר למייתי חמרא מן מאה ועשרין ושבע מדינן למאה ועשרין ושבעא מלכין דגניין קדמוהי דישתי כל גבר וגבר מן חמד מדינתיה ולא יתנזק. הוא אחשורוש דמתקלקלן עצתיה ולא מתקנן גזירתיה. הוא אחשורוש מלכא מעותנא. הוא אחשורוש דאמר לאעלא ית ושתי מלכתא ערטליתא קדמוי ולא עלת. הוא אחשורוש מלכא טפשאה זידנא דאמר תבטל מלכותי ולא תבטל גזירתי. הוא אחשורוש דביומוהי איזדבנו בני ישראל מגן בלא כסף דהכדין כתבא מפרש חנם נמכרתם. הוא אחשורוש דאמר למייתי ארזין מן לבנון ודהבא מאופיר ולא אייתי. הוא אחשורוש דביומוהי אשתחרן אפוהי דבית ישראל כשולי קדרה. הוא אחשורוש דביומוהי אתקיים על בית ישראל מה דכתיב בספר אוריתא דמשה בבקר תאמר מי יתן ערב.

הוא אחשורוש. חמשה כתיב בהון הוא דאתקריין רשיעין וחמשה כתיב בהון הוא דאתקריין צדיקין אברם הוא אברהם הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן ודוד הוא הקטון הוא עמיה אילין חמשה צדיקין. וחמשה רשיען קדמאה נמרוד דכתיב ביה הוא היה גבור ציד הוא עשו אבי אדום הוא דתן ואבירם הוא המלך אחז הוא אחשורוש. ועל דאמר ועל דעבד איתקצרו יומוי. ברם מלך מהודו ועד כוש מהודו דמערבא ועד כוש דמדינחא על מאה ועשרן ושבע מדינן. הוא אחשורוש דקטל איתתיה מטול רחמוי. הוא אחשורוש דקטל רחמוי מטול אתתוי. הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש והלא הודו וכוש קריבן חדא לחדא אלא היך דהוה שליט על הודו וכוש דהון קריבן ליה הכי הוה שליט על מאה ועשרין ושבע מדינן ואיפרכיא דידהון. דכוותה את משכח דשלמה מלכא הוה שליט בכל עיבר נהרא מתפסח ועד עזה והא תפסח ועזה קריבן הווין חדא לחדא אלא היך דהוה שליט על תפסח ועזה דהויין קריבן הכין הוה שליט על כל עלמא.

ארבעה אינון דשלטון מסוף עלמא ועד סופיה תרין מן אומיא ותרין מישראל שלמה ואחאב מישראל באחאב כתיב אם יש גוי וממלכה. ונבוכדנצר ואחשורוש. אלא אחשורוש איתקצרת מלכותיה ולא הוה שליט אלא על מאה ועשרין ושבע מדינן. אלא אמר הקדוש ברוך הוא עתיד הוא למיתבה לאסתר דהיא מן בנת בנתא דשרה דחיית מאה ועשרים ושבע שנין ותמלוך על מאה ועשרין ושבע מדינן.

בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה. הדא היא דכתיב מהעדא מלכין ומהקם מלכין מן שיריוא דעלמא. בוכרין אינון הוו שקלין רבותא ויקרא והכדין את משכח דכד קטל קין ית הבל אחוי לא אתבני עלמא מן חד מנהון לא מן קין ולא מן הבל אלא מן שת ואיתיהיבת רבותא לשת דהכדין כתיב כי שת לי אלהים. והוא הוה תליתאה ושת מסר יתיה לאנוש ואנוש לקינן עד דמטא לנח ונח מסר יתיה לשם ושם הוה ליה חמשה בנין ולא יהב רבותא לקדמאה ולא לתניינא אלא לארפכשד דכתיב בני שם עילם ואשור וארפכשד. ולארפכשד אתיהיבת רבותא מטול דהוה עתיד דקאים מניה אברהם. ואברהם יהבה ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ליהודה ויהודה לפרץ ופרץ לחצרון עד דמטת לצדקיהו. וכד גלה צדקיהו נסבה נבוכדנצר מניה. איתחשב קודשא בריך הוא בלביה ואמר כולהון יומתא דהות מלכותא מסירא ביד בניי הות מתגלגלת עמהון חד קאים רשיעא וחד צדיקא חד יזיף וחד פרע והשתא דאיתנסיבת מלכותא מן בניי תעטף מלכותא לבי נשא לעילם דהוא בן בריה דשם דמטול ישראל איתיהיבת מלכותא לארפכשד דמניה קמו ישראל והשתא דחטון ישראל תעטף מלכותא לעילם דכתיב ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ושמתי כסאי בעילם.

אוף ביומוי דאחשורוש הוון בני ישראל דמיין ליונתא דהוות קיימא על פום קינתה ולא הות יכילא למיעל לקינתא מטול חיויא דהוא יתיב בקנתא ולברא לא הות משכחא דתפרה מן נצא דהוא בעי למחטף יתה. כדין הוון בני ישראל אמרין ניזיל למדי הא המן תמן וקטל יתן ואין ניתיב בשושן בירתא הא אנן מסירן בידוי למקיימא מה דכתב ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. וקודשא בדיך הוא מדכר להון זכותא דאברהם דכתב וזכרתי את בריתי אברהם ותוב כתיב ואף גם זאת בהיותם מכן את ידע דקודשא בריך הוא מתענה על בית ישראל והוא נטר להון בארבע גלוותהון דכתיב בכל צרתם לו צר.

הוא אחשורוש דאמר למבני בית מוקדשא ולא ספיק יי בידיה ולא בנא יתיה. הוא אחשורוש דביומוהי בטילת עבידת בית אלהנא רבא והות בטילת עד שנת תרתין לדריוש מלכא. ועל דעבד כן איתקצרו יומוהי ולא מלך על עלמא כוליה ברם מהודו דמערבא ועד כוש דמדינחא על מאה ועשרין ושבע מדינן.

(ב) ביומיא האינון כד הוה יתיב מלכא אחשורוש על כורסיה יקר מלכותה דהוה מזומן לה בשושן בירתא הוא כורסיא לא דידיה ולא דאבהתה אלא כורסיה דמלכא שלמה דאתקין יתיה חירם מלכא דצור בחכמתא רבא הוא שלמה מלכא רבא דאמליך יתיה קודשא בריך הוא מסוף עלמא ועד סופיה בחר ביה עד דלא אתיליד ממעי דאימיה רחם יתיה גלא ליה רזין טמירין ואחוי ליה סיתרין עמיקין דעתא וחכמתא יהב ליה ובינות ליבא מן בראשית. הוא הוה מסתכל בבעלי דינא כד הוו אתיין למידן קדמוהי ועד אינון לא יכלין למללא קדמוהי מילין דשיקרא מן קדם דהוה ידע בין זכאה ובין חייבא. זיוא והדרא אשתפיך עלוהי וכתרא דמלכותא איתיהיב ברישיה. חינא וחסדא אלביש יתיה כמה דאלביש לדוד אבוי כל יומין עבד תלת עשרה שנין יומא קדמאה דקביל מלכותא. ידידיה הוון קרין ליה משום דהוה רחים למלך מלכיא יי צבאות דהכדין כתבא מפרש וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה. שלמה הוו קרין ליה משום שלמא דהוה ביומוהי דהכדין כתבא מפרש וישב יהודה וישראל לבטח. בן הוו קריין ליה משום דהוא בנא בית מוקדשא דיי צבאות דהכן כתיב בנה בניתי בית זבול לך. איתיאל הוו קריין ליה משום דמימר אלהא הוא בסעדיה דכן כתיב ויחכם מכל האדם. יקא הוו קריין ליה דהוא רב ושליט על כל בני מדינחא ומערבא דהכן כתיב ושלמה ישב על כסא דוד אביו. כל מלכיא דחילו מיניה כחדא אומיא ולישניא ליה ישתמעון. שידין ופוגעין חיין בישין ורוחין איתמסרו בידיה. מיסין הוו מסקין ליה כל נוני ימא ועופי שמיא. כחדא בעירא וחיות ברא סלקין ואתיין לבי טבחייא למתנסבא מגהון לשירות שלמה. עתר ותקף וקנא נכסין כספא ודהבא סגין לחדא. פשר מתלין ומחוי טמירן ומהודע רזין דלית להון סוף. סנאוי ובעי דבבוי הוון רחמוי. וכל מלכוותא ישתמעון ליה. קמו כולהון למחמי אפוי ומתחמדין למשמע ממלל דעתיה. רמא ומנטלא רומם יתיה בדיל עובדו דוד אבוי. שמיה מהלך בגו מלכוותא וגבורתיה בגו חכימין. תמים וקשוט וסטי מן ביש. ידע ברזי שמיא וחכים. תקפת מלכותיה מן כל מלכוותא וסבלתנותיה מן כל בני מחול. שמעו שמעיה וממלל דעתיה כחדא כולהון אתין למשאל בשלמיה. רחימו יתיה כל מלכיא אתרעדן מיניה כל שלטניא. קריבו ליה בניהון ובנתהון למהוי עבדין רהטין קדמוהי. צביין למיתב קדמוהי ומתחמדן למשמע מילי חכמתיה. פומיה פתיח למללא כרעין קדמוהי. עתידין אינון דיצרוון דיעלון קדמוי ופקדן יבסרון כל בירנייתהון. סנאין אינון אתריהון ומדינתהון ואתיין למשמע מילי חכמתא ונעימת פומיה איך מור דיהיב תושבחתא למרי מלכין. מפתח פומיה בחצוצרתא מרומם ומשבח למלכא רבא. ליה איתיהיב מפתיחא רבא דפתיחין ביה כל תרעי חכמתא ובינות ליבא. ידע ושמע מילי עופא כחדא בעירא וחיות ברא. טביין ואיילן רהטין קדמוהי אריון ונמירין זינא. חכים בלישנין מן כל אומיא כחדא. סבר כל מתיבתא. זעון מיניה כל מלכותא וכל מלכיא. רתיתא אחדו כל שולטניא וליה איתיהיב כליל ריש דנצחנין דרמא שיעבוד על כל אינשא. הוא הוה ריש כל מלכיא ומלכותא לקבל חבירתא לא נשא זיינא. כל מלכיא איתרעדו מיניה וכל מדינן. גלי רזין וידיע כל רזי בני אינשא. בגין דעבד ויהב צדתקא ועבד גמילות חסדא מן בראשית הוא זכא בעלמא הדין די יהוי מלכא ואף הוא זכי לעלמא דאתי.

הוא שלמה מלכא רבא דעבד כורסיא רבא דמלכותא חפי דהבא טבא דאופיר מקובע באבני בורלא ומשקע באבני שישא ומקבעין זמרגזין וכודכדנין בירולין ומיגליין וכל מנין טבין. לכל מלך לא איתעבד כוותיה וכל מלכיא לא יכלין לתקנא כורסיה דדמי ליה. ודין הוא עובדא דכורסיה קיימין עלוהי תרין עשר ארייון דדהבא ולקבליהון תרין עשר נשרין דדהבא אריא לקבל נשרא ונשרא לקבל אריא מכוונין אילין לקביל אילין. ידיה דאריא דדהבא דימינא לקביל גפי דנשרא די דהבא דשמאליה וגפי דנשרא דהבא דשמאליה לקביל ידא דאריא די דהבא די ימינא. וסכום אריותא שבעין ותרין ודנישרן שבעין ותרין. וריש סגלגל לכורסיה מלעיל אתר בית מותביה דמלכא. וליה שיתא דרגין דהכין כתיב ויעש המלך כסא שן גדול ושש מעלות לכסא. וכן על דרגא קדמיתא רביע תורא דדהבא ולקבליה אריא די דהבא. ועל דרגא תניינא רביע דיבא דדהבא ולקבליה רביע תלה דדהבא. ועל דרגא תליתאה רביע נמרא די דהבא ולקבליה רביע אינקה דדהבא. ועל דרגא רביעאה רביע נשרא דדהבא ולקבליה טווסא דדהבא. ועל דרגא חמישיתא רביע שונרא דדהבא ולקבליה תרנגולא דדהבא. ועל דרגא שתיתאה רביע בר נצא דדהבא ולקבליה ציפר דדהבא. ועל ריש כורסיא קיימא יונה דדהבא אחידא בר נצא בידה. ואף כדין עתידין כל אומיא ולישניא דאיתמסרו בידא דישראל.

ועל מרישי כורסיא קיימא מנרתא דדהבא מתקנא בתקוניה ובבוציניה ובחיזוריה ובצבייתיה ובמחתיתיה ובכלידיה ובשושיניה. וקיימין לקביל סטרא דמנרתא שבעין קנין דדהבא דציירין עליהון שבעת אבהת עלמא ואילין שמהתהון אדם קדמאה ונח ושם רבה ואברהם יצחק ויעקב ואיוב ביניהון. ולקבל סיטרא תיניינא דמנרתא קיימין קנין אחרנין דציירין עליהון שבעא חסידי עלמא ואילין שמהתהון לוי קהת עמרם משה ואהרן אלדד ומידד וחגי נבייא ביניהון. ועל ראשי מנרתא קביעא בזיכא דמליא מישחא דזיתא דכיא דמיניה מדלקא דלקא דבית מקדשא. ותחות מיניה קביעא אגנתא רבתא דדהבא דמליא מישחא דזיתא דכיא דמקרבין מיניה מישחא לבוצינתא דמנרתא. וצייר עלה עלי כהנא רבא. ותרתין שובלין דדהבא נפקן מן אגנתא רבתא דציירין עלה תרין בנוי דעלי חפני ופנחס. ובגו שובלין דדהבא נפקן מן אגנתא רבתא דציירין עלה תרין בנוי דאהרן נדב ואביהוא. ותרתין מותבנין דדהבא חד לכהנא רבא וחד לסגן כהניא. ועל מריש כרסייא קביעין שבעין כורסוון דדהבא דעליהון יתבן שבעין סנהדרין דיינין דינא קדם מלכא שלמה. ותרתין בנת ימא יתבן מן תרתין אודנין דמלכא שלמה דלא יתדעזע. ועל מרישיה כרסיא קבעין ביה עשרין וארבע גפנין דדהבא דעבדין טיללא למלכא שלמה. וכד בעי מלכא שלמה למיזל לכל אתר דהוא צבי כורסיא במכונוי אזיל תחותוהי. ומשים ית ריגלא על דרגא קדמיתא תורא דדהבא. פשיט ידיה על דרגא תיניינא ומן תיניינא לתליתאה מן תליתאה לרביעיתא ומן רביעיתא לחמישיתא ומן חמישיתא לשתיתאה ומן שתיתאה נחתין נשרין וחטפין יתיה ומסקין ומותבין יתיה על ריש כורסייה. ותנינא דכספא חד במכונוי.

וכד שמעו מלכיא ית שומעיה דכורסיא דמלכא שלמה איתכנשון ואתון כולהון כחדא ואישתטחו ונפלו קדמוי ואמרין לכל מלך לא איתעבד היך כורסיא הדין וכל אומא ואומא לא יכלין לאתקנא כותיה. וכד חזו מלכיא שבחיה דכורסיא דמלכא יהבו יקר למאן דברי עלמא כוליה. וכד הוה סליק מלכא ויתיב על כורסיא דמלכותא הוה הדר גישרא רבא ונטיב כיסרא דמלכותא ויהיב ית כיסרא ברישיה דמלכא שלמה ומבתר כן הוה תנינא רבא מפקע במנגנון. והוון אריוון ונשרין סלקין במנגנון ומטללין על ריש מלכא שלמה. ויונא דדהבא הוה נחתא מן עמודא ופתחא ארונא ונסבא סיפרא דאורייתא ויהבה ליה בידוי דמלכא שלמה למקיימא מה דאמר משה ותהי עימיה ויהא קרי ביה כל יומי חיוהי בדיל דיסגון יומי חיוהי על מלכותיה הוא ובנוהי ביני ישראל.

וכד אתא כהנא רבא למשאל בשלמא דמלכא שלמה וכל סביא הוו יתבין מן ימינא דכרסיא ומן סמאליה ודיינין דינא דעמא. וכד הוון עלין סהדיא דיסהדון קדם מלכא שלמה הוו מנגניא פקעין גלגילא חזרין תורין געיין אריותא נהמין דיבין חטפין אימרין פעיין גימרין בעדן יונקין בכיין שונרין טייסן טווסיין מייללין תרנוגלין מקרקרין בני נצין מחטפין ציפרין מייללין למחטף לבהון דסהדיא דלא יסהדון סהדותא דשיקרא. והוון סהדיא אמרין בלבהון נסהד סהדות דקושטא ואי לא בגינן עלמא מתעקר. והוון אריותא זחלין בוסמנין במסקיה מלכא שלמה למיתב על כורסיה. ואיך כורסיה דמלכא לא הוה לכל מלכיא.

וכד איתחייבו שונאיהון דישראל איתגבר וסליק עליהון נבוכדנצר רשיעא מלכא דבבל אחריב ית ארעא דישראל בז ית קרתא דירושלם ואקלי ית בית מוקדשא בנורא ואגלי ית עמא דבית ישראל ואייתי יתהון לרבלה דבארע חמת ואגלי עמהון ית כורסיא דמלכא שלמה. וכד בעא נבוכדנצר רשיעא דיסק ויתיב עלוי לא הוה ידע דמנגנין יהוו סלקין ליה. אפריס ית ריגליה על דרגא קדמאה ואריא דדהבא פשיט ידיה ימינא ומחא יתיה אטמא דשמאלא והוה מחגר מיניה עד יום מותיה. ומבתר נבוכדנצר מלכא דבבל אתא אלכסנדרוס מוקדון ושבא ית כורסיא דשלמה מלכא ואוביל יתיה למצרים. וכד חזא שישק מלכא דמצרים ית שבחיה דכורסיא דהוה משבח מן כל כרסיא דמלכיא והוה מתחמד דיסק ויתיב עלוהי ולא הוה ידע דמנגנין סלקין ליה. אפריס ית ריגליה על דרגא קדמאה ואריא דדהבא פשיט אטמיה דימינא ומחא יתיה אטמיה דשמאלא והוה מתקרי פרעה חגירא עד יום מותיה. וכד אתא אניפרניס בר אנטיוכס מלכא וסליק על ארעא דמצרים ואחריב יתה שבא ית כורסיא דמלכא שלמה ואייתי יתיה בספינן ואשתמיטת כרעיה דכורסיא בשושילתא דדהבא. ואתיין כל אומני עלמא וכל קניגיא למתקנא ית כרעיה ולא יכלין למיתקנא יתיה עד יומא הדין. וכד בטלת מלכותיה וקם כורש פרסאה בתרוהי ובזכות דאיתעסק בבית מקדשא זכא ויתב עלוהי. הוא כורסיא דמלכא שלמה דכוותיה לא הות לכלהון מלכין.

בשנת תלת למלכותיה דנבוכדנצר הוון בית ישראל בכיין ומתמהין ואמרן וויי לן איתגבר עלנא סנאה בז ית ארעאן אחריב ית מדינתן בגלותא אגלי יתן ודלא כשר עבד בן. שבינן בשושילתא אסר ורברבנין בגלותא אגלי עולימנן בחרבא קטיל וטפלנן אוביל בשיביא כליל דתשבחן נסיב מיננא. וכד קמו מלכיא דבית דוד דאינון מלכו על עלמא כוליה ומן בתר דוד קם שלמה בריה דאמליך יתיה קודשא בריך הוא על חיות ברא ועל עופי שמיא ועל כל ארעא ועל שידין ועל רוחין ועל לילין והוא ידע ממלל כולהון ואינון ידעין בממלליה דהכין כתיב וידבר אל העצים.

וכד שפיר ליביה דמלכא שלמה בחמרא שלח וזמין לכל מלכי מדינחא ומערבא דהוו סמיכין ליה לארעא דישראל ואגני יתהון בגו טרכונא דבית מלכותיה. ותוב כד שפיר לביה דמלכא שלמה בחמרא אמר למיעליה ניבלין וצלצלין ותופין וכינרין דהוה מזמר בהון דוד אבוי. ותוב כד שפיר לביה דמלכא שלמה בחמרא אמר לאתויי חיות ברא ועוף שמיא וריחשא דארעא ושידין ורוחין ולילין למרקדא קדמוהי ולמיחזי רבותיה לכל מלכיא דגניין קדמוהי. וספרין דמלכיא קריין יתהון בשמהתהון וכולהון מתכנשין ואתיין לותיה בדלא אסירן ובדלא זקיקין ובדלא אינש דבר יתהון. בה שעתא איתבעי תרנגול ברא ביני עופא ולא אשתכח ופקיד עלוי מלכא דאייתי יתיה ברוגזא ובעא למחבלא יתיה. מתיב תינגול ברא קדמוי דמלכא שלמה ואמר ליה שמע מילי מרי מלכא אצית באודנך ושמע פתגמיי. הלא תלתא דיהבית עיצה ומלכין קישוטין מיליתי. מזוני לא אכלית ומוי לא שתיתי מקדם דחזאית וטייסית בעלמא כוליה ואמרית איזו היא מדינתא דשלטנא לא משתמעא למרי מלכא. איסתכלית אנא וחזית מדינתא חדא בארע מדינחא כרכא דקיטור שמה. עפרה יקיר מן דהבא וכספא כזביל בשוקין ואילנין מן בראשית תמן נציבין ומן גינתא דעדן אינון שתיין מיא. אית תמן אוכלוסין סגיאין כלילין ברישיהון מתמן נציבין מן גינתא דעדן למקום בקרבא ליתיהון ידעין למימחי בקשתא לא יכלין ברם בקשטא חמית איתתא חדא שליטא בכולהון ושמה מלכת שבא. כען הן שפר עלך מרי אייסר חרציי היך גיברא ואקום ואזיל לכרכא דקיטור למדינת שבא. מלכיהון בשושילתא אייסר ושלטניהון בכבלין דברזל ואייתי יתהון לות מרי מלכא.

ושפר פתגמא קדם מלכא ואיתקריין ספרוי דמלכא וכתבו איגרתא וקטרון ית איגרתא בגפי דתרננול ברא וקם וסלק בשמי מרומא וצנף צניפא והוה נצח ופרח ביני עופא ופרחו בתריה ואזלון לכרכא דקיטור למדינת שבא. והות לעידן צפרא נפקת מלכת שבא למסגד ליומא ואחשיכו עופיא ית שמשא ורמא ידה על לבושה ובזעת יתהון. והות תמהא ומתמהא וכד הות תמהא ומתמהא נחת תרנגול ברא לותה וחזת והא איגרתא קטירא בגפיה. שרת וקרת יתה ומה הוה כתיב בגוה מני מלכתא שלמה שלם ליכי שלם לרברבנייך. דאת ידעת דאמליך יתי קדשא בריך הוא על חיות ברא ועל עוף דשמיא ועל שידין ועל רוחין ועל לילין וכל מלכיא דמדינחא ומערבא דרומא וציפונא אתיין ושיילין בשלמי. כען אם תצביין ותיתין ותשאלין בשלמי יקר שגי אנא עביד לך מן כל דגני קדמיי. ואין לא תצביין ולא תיתין ולא תשאלן בשלמי אשדר עליכי מלכין וליגיונין ופרשין דאית ליה למלכא שלמה חיות ברא אינון מלכין ועופי שמיא אינון פרשין חיילי אינון רוחין ושידין ולילין אינון ליגיונין חנקין יתכון על ערסיכון בגו בתיכון חיות ברא קטלין יתכון בחקלא עופי שמיא אכלין ית בשריכון מנכון. וכד שמעת מלכת שבא פיתגמי איגרתא תבת רמת ידה על לבושה ובזעת יתהון. שלחת וקרת לסביא לרברבניא ואמרת להון לא ידעתון מה שלח לי מלכא שלמה. מתיבין ואמרין לה לית אנחנא ידעין למלכא שלמה ולא חשבין ית מלכותיה. והיא לא איתרחצת ולא שמעת מיליהון ושלחת וקרת לכל ספני ימא ואטענת יתהון אשכרין ומרגליין ואבנין טבין ושדרת ליה שיתא אלפי טליין וטליתא וכולהון בני שעה חדא וכולהון בני קומה חדא וכולהון בני קציצה חדא וכולהון לבושין לבושא דארגונא וכתבת איגרתא ושדרת ליה למלכא שלמה בידיהון מן כרכא דקיטור לארעא דישראל מהלך שבע שנין כען בצלותך ובבעותך דאיבעי מן קדמך אייתי לותך לסוף תלת שנין.

והוה לסוף תלת שנין אתת מלכת שבא לות מלכא שלמה. ואיתאמר למלכא שלמה דאתת מלכת שבא אפיק לותה ית בניהו בר יהוידע דדמי לשפרפרא דנפיק בעידן צפרא ודמי לכוכב נוגהא דמזהיר וקאי ביני כוכביא ודמי לשושנא דקאי על פרצידי דמיא. וכד חזת מלכת שבא ית בניהו בר יהוידע איתרכינת מן רכובא. מתיב בניהו ואמר למלכת שבא למא איתרכינת מן רכוביך. מתיבת ואמרת ליה אנת מלכא שלמה. מתיב ואמר לית אנא מלכא שלמה אלא חד מן שמשוי דקיימין קדמוי ומיד אהדרא ומתלא מתלין לרברבנא. אי לא חזית לכון אריא אתון חזון לכון מרבעותיה ואין לא חזיתון מלכא שלמה אתון חזון שפר דגבר דקאי קדמוי. ואיתי יתה בניהו בר יהוידע קדם מלכא שלמה. וכד שמע מלכא שלמה דאתת לוותיה קם מלכא שלמה ואזל ויתיב בבית זוגיתא יתיב מחשבא בליבה דמלכא במיא. יתיב וחליזת חילותה דתיעבר וחזא ליה סערא ברגלה. מתיב מלכא שלמה ואמר שופרך שופרא דנשי וסערך סערא דגברא וסער לגברא שפיר ולאינתתא גניי.

מתיבא מלכת שבא ואמרת ליה מרי מלכא אמתיל לך תלתא מתלין דאין תפשר יתהון לי ידעא אנא דגברא חכים את ואין לא כשאר בני אינשא.

מתיבא ואמרה ליה מהו גרגריין דאע ודוולין די פרזל דדלו אבנא ומשקו מיא.

מתיב ואמר לה גובתא דכוחלא.

מתיבא ואמרה מהו עפר מן האדמה יצא ומאכלו עפר מן הארץ נשפך כמים ומביט לבית.

מתיב ואמר לה נפטא.

מתיבא ואמרה ליה מהו ארקלין אזל בריש כולהון וצווח צווחא רבא ומריריא רישיה כאגמון שבח לחורין גנאי למסכינין שבח למתים גנאי לחיים חדיי לציפרין נסיס לנונין.

מתיב ואמר לה כיתנא.

מתיבא ואמרה ליה לא האמנתי לדברים אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה.

ואעיל יתה בגו טרכונא בבית מלכותא. וכד חזת מלכת שבא רבותיה ויקריה דמלכא שלמה יהבת שבחא למאן דברא יתיה ואמרה יהי יי אלהיך ברוך דאיתרעי בך למיתבינך על כורסי מלכותיה למעבד צדתקא ודינא. ויהבת למלכא דהבא טבא סגיא לחדא ויהב לה מלכא כל דצבת. ומלכי מדינחא ומערבא ציפונא ודרומא כד שמעו שומעיה כולהון כחדא איזדעזעו ואתין מן אתריהון ביקר רב וברבו רבא ובדהב ובכסף ובאבנין טבין ומרגלין.

וכד אתחייבו שנאיהון דישראל הוה ירמיה נביא מתנבא להון נבואן סגיאן עליהון ולא מקבלין מיניה. אלאהן שבישת רוחא דקודשא ואובילת יתיה לארע בנימין דהכין כתיב ויצא ירמיהו מירושלים ללכת אל ארץ בנימין. והיך דהוה ירמיהו נביא בגו ירושלם הוה בעי רחמין מן קדם אבוהי דבשמיא דלא איתימסרת קרתא דירושלם בידיהון דכסדאי ולא אחריבו יתה. אלא איך דהוה ירמיה נביא בארע שבט בנימין איתגבר וסליק עליהון מלכא דבבל אחריב ית ארעא דישראל בז קרתא ירושלם וקלי ית בית מקדשא בנורא. ועד נבוכדנצר רשיעא יתיב באנטוכיא רבלתה ושלח על ירושלם נבוזראדן רב קטוליא ותרעו ית שורי קרתא ירושלם. וכד אתא ירמיהו נבייא וחזא ית קרתא ירושלם דאיתחרב וחילוותא דכסדאי מקפין לה הוה ירמיה נביא צווח צווחא בקלא רבא ובכי בכיא רבא ומרירא. מתיב ואמר פתיתני יי ואפת שבשתני יי ואשתבשית תקפתא יתי ויכילתא.

וכד שמע נבוכדנצר מלכא דבבל דאיתכבישת קרתא ירושלם כניש כל חילוותא דכסדאי ואתא וקם על בית מוקדשא מניד ברישיה ומייתי בידיה מן קדם דהוה ידע מה הוא בסוף משירייתיה דסנחריב כד אישתלח מלאכא עליהון מן מרומא וקטל בהון תמני סרי רברבין וחמשא אלפין פרשין ולא אישתייר במשריתיה דסנחריב אלא הוא בלחודוי. ונפקת תוב ברת קלא ואמרה ליה נבוכדנצר מלכא דבבל קום אזיל ותיב ברבלה בארע חמת. קלקל בחצים שאל בתרפים שדא גירא למערבא והדר ונפל לגו ירושלם. ושדא גירא למדינחא והדר ונפל לגו ירושלם. ושדא לרומי חייבתא דתתעקר בעגלא מן עלמא והדר ונפל לגו ירושלם. וקם ושדר רברבנוהי על ירושלם ומה שמהתהון נרגל שראצר שמגר נבו רב סכיס רב מנ׳. וקם ואזל בתר רברבנוהי ועל לבית מוקדשא. מתיב וכן אמר אנת הוא אלהא רבא דארגשתון ואייתיתון על קרתך ועל היכלך.

וכד חזא פיתחא דבית מוקדשא דעמא מסאבא קיימין לקבליה סתם נפשיה ולא צבא למפתחא. ואתון חילוותא דכסדאי ואייתין עמהון תלת מאה ושיתין גמלין דטעינין נרגין דפרזל ובלעת אינון פורטתא ברייתא דבית מוקדשא. ועד כען לא יהבין נפשיהון למפתחא עד דאתא ונכס חזירא וזרק דמיה על בית מוקדשא וסאיב יתיה.

ומן בתר דאיסתאב פתח נפשיה ועל נבוכדנצר רשיעא לבית מקדשא ואזל ויתיב על עזרתא דזכריה בר יהוידע כהנא רבא. וחמא נבוכדנצר רשיעא לדמיה דמתרתע בארעא ושאיל לסבי ישראל ואמר להון דמא הדין דמאן גברא הוא. מתיבין ואמרין ליה נבייא חד הוה ביננא והוה מוכח לן ולא קבילנא מיניה וקמנא וקטלנא יתיה בבית מקדשא. וכד שמע נבוכדנצר ית פתגמא הדין אמר להון זילו אייתו לי ד׳ אלפין כהנן בחירי ונכס עלוהי דדהוא דמא. ועל כן לא איתבלע בארעא עד דנזף נבוכדנצר ביה ואמר כל אומתך תחריב עלך. ובתר כן איתבלע.

וכד חזא כהנא רבא דאיתקטלו כהניא לבש ית מעיליה ואיתקן באיפודיה ונסב ית מפתחי בית מקדשא בידיה וסליק וקם על איגרא דהיכלא. עני וכן אמר יהיב ביתא ומשלם למרוי ונטריא לא נהוי ביה. ורמא נפשיה לגו נורא ויקיד. וכד חזו שאר כהניא דכהנא רבא דליק בנורא אף אינון נסיבו ניבליהון וכינריהון וכל מאני זמריהון ונפלו לגו נורא ויקידו.

וכד בעא נבוכדנצר רשיעא למיעל לבית קדשי הקדשים איסתימו תרעי היכלא ולא פתחון נפשהון עד דנפק בת קלא משמי מרומא ואמרת ליה פתח לבנון דלתיך. ובתר כן פתח נפשיה ועל נבוכדנצר רשעא מסאבא לבית קדשי הקדשים והוא שבחיה דמלך כל עלמיא יי צבאות וחזא מאני קדישיא דאישתמשון בהון כהניא ומלכיא דבית דוד דאיתבלעו מן קדמוי. רגז רגזא רבא ונפק מתמן מבהל וקטל קטלא ושבא שביא רבא ואפיק ית עמא דישראל כד אסירין בשלשלוון דפרזל ואוביל יתהון ערטילאין כד אינון טעינין על צואריהון דחלא.

וירמיה נביא אזל עמהון עד דמטא קברי אבהתא וצווח ובכא. עני וכן אמר אבהתנא מרחמני אברהם יצהק ויעקב קומו מקבריכון וחזו ית עמא דבית ישראל דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמר ליה כבר אמרית לך ירמיה נביא כי אספתי את שלומי.

וקם מקברי אבהתא ואזל ונפל על קברי אמהתא. עני וכן אמר אמהתנא מרחמניתנא שרה רבקה רחל ולאה קומו מגו קבריכון וחזון בניכון ובנתכון דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא דלא מסאנא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמרת כבר אמרית קול ברמה נשמע.

קם מקברי אמהתא ואזל ונפל על קבר נביא. עני וכן אמר נבייא מרחמני משה אהרן ושמואל קומו מנו קבריכון וחזון ית עמא דישראל דדברתון יתהון בקושטא דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא דלא מסאנא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמרת כבר אמרית לך ירמיה נביא אם יעמד משה אהרן ושמואל לפני.

קם מקברי נבייא ואזל ונפל על קברי מסחריא. עני וכן אמר אוכילו יתי לחם אבילין ואשקיאו יתי כוס דתנחומין דאנא מתאבל על עמא דבית ישראל דאזלן בשביא ומהלכין בגלותא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמרת אל תבא בית מרזח.

והוה ירמיה נביא ספיד ובכי ומייליל על בית ישראל דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא ערטילאין וטעינין חלא על צואריהון אינון ומלכיהון ורברבניהון ושולטניהון עד דמטו לאתרא דשמיה בית כורו ואפיקו לבושיהון ואלבישו יתהון. עני ירמיה ואמר לנבוכדנצר רשיעא ולכל חיילוותהון דכסדאי דאתון עמיה דלמו תיזלון בתר טעוותכון ותשבחון יתהון ותימרון עמא קטילא אנחנא קטלין ועמא שביא אנחנא שביין. והוו מדברין ואזלין עד דמטי דוי הוא מדינתא. והוה ירמיה נביא בכי ומתנח ונתרן מן עינוי תרתין דמעין והוו תמן תרתין מבעוין דמיין עד יומא הדין.

כד אתון ומטון לנהרוותא דבבל עני נבוכדנצר וכן אמר להון לישראל אילין זימריא דהויתון מזמרין קדם מריכון רבא דירושלם ייתון ויזמרון קדמיי. וכד שמעו ליואי נטלין ית כינריהון בערבתא דקיימין על נהרוותא דבבל דהכין כתיב על נהרות בבל וגו׳ על ערבים.

עניין ליואי ואמרין לנבוכדנצר אין הוינן עבדן רעות אבונן דבשמיא והוינן משבחין קדמוי בירושלם בידא דידך לא אתמסר יתן השתא היך נשבה קדמך שבחא דמרינן דכן כתבא מפרש איך נשיר את שיר יי.

כד שמע נבוכדנצר ית פיתגמא הדין עני וכן אמר קטילו יתהון על דעברו על גזירת מלכא.

עני פלטיא בר יהוידע ואמר ליה ענא דמסרה מרה ביד רעיא ואתא דיבא ונסיב מן רעיא ענא מן מאן מתבעא.

עני ואמר ליה מן רעיא הוה מתבעיא.

עני ואמר ליה מן פומך ישבעון אודנך.

ופקיד מלכא ואייתי לצדקיה מלכא ואעברו מיניה ית שלשלוון דפרזל ונחש ושני ית לבושיה ייסוריה.

(ג) בשתא דתלת למלכותא דאחשורוש עבד משקיא. ומטול מאן עבד משקיא אית דאמרין דמרדין עלוי איפרכוי ואזל וכבשינון ובתר דכבשינון אתא ועבד משקיא. ואית דאמרין יומא דאידא הות ליה ושדור איגרתא לכולהון מדינתא למיתי למעבד קדמוי חדוותא. שלח וזמין לכל רברבני מדינתא דייתון ויחדון עמיה. ואייתו קדמוי מאה ועשרין ושבעה מלכין וכולהון קטרי תאגי דמלכותא ברישיהון והוו סמיכין על גנזי מלכא ואכלין ושתין וחדיין קדם מלכא. והוו פרתנדאי ורברבני מדינתא קדמוי ומן רברבני ישראל הוו תמן ומטול דחזון תמן מאני דבית מקדשא הוו בכיין ומספדן תמן.

(ד) לא כתיב דאחזי ית עותריה אלא כתיב בהראותו את עשר דאחזי ית עותרא. וההוא עותרא דאחזי דבית מקדשא הוה ולבישרא ודמא לא אית עותרא כוליה עותרא דקודשא בריך הוא דכן כתיב לי הכסף ולי הזהב דידי כספא ודידי דהבא אמר יי מרי חילותא. שיתא בי גגזי הוה מחזי להון בכל יומא מאה ותמנין יומין. ומהיך משכחינן דשיתא בי גנזי הוה מחזי להון כל יומא דכתיב עשר כבוד מלכותו יקר תפארת גדולתו הא שיתא. וכד חמון תמן דבית ישראל מאני דבית מוקדשא לא הוון צביין למגני קדמוי. ואמרו ליה למלכא לא צביין יהודאי למגני מטול דחזיין מאני דבית מקדשא. ואמר מלכא עבידו להון סמכא אחריתי לגרמיהון.

(ה) ובמשלם יומיא האלין אמר מלכא השתא אעביד משקיא לבני אתריי ואעילינן לדרת גינא דנציבא אילני דפירי ודבוסמני. מה עבד כף אילנא לאילנא ועבד כיפין ותבר אילניא דבוסמני ואותיבינון ואשדו קדמיהון אבנין טבתא ומרגליתא ואילנין מטללין.

(ו) ובין אילנא לאילנא הוו פריסן יריען דבון גוון חיור כספירין וכרתינן ותיכלא אחידין באשלין מתכסין בארגונא דליין עילוי אונקלוון ודשרין סגלגלין די כסף נפישן עילוי עמודי מרמירין סמקין ירקין וברקין ומרוקין וחיוורין ואותיב עליהון ערסן דמילתין די מחתן על דרגשן דנקליטון (דנקטילון) דדהב טב וכרעיהון דכסף שריין על סטא כבישין קרוסטלינן ומרמרין ודורא דכרכי ימא רבא ואינון מצחדין מקפן להון חזור חזור.

(ז) ושתיין במאני דדהבא ובמאני דכספא דהוה שתי בכסא לא הוה שני ושתי ביה תוב אלא מעיילין ליה לההוא כסא ומפקין אחרינא חדתא. והוו תמן מקוקם וכסי לא הוון דמיין להדדי מטול כן כתיב וכלים מכלים שונים מאני מן מאני משניין. אלא כד הוון מפקין להני מאני דבית מקדשא ומזיגו בהון אינון אומי עלמא הוה משתני זיויהון ומטול כן כתיב וכלים מכלים שונים.

וחמרא דמלכא הוה רב מן מן דשתוהי ומטול מאן דהוה שתוהי מטול מה דהוה משאיל ליה לגברא בר כמה שנין את והוא אמר בר ארבעין שנין ודכוותיה לכל גברא ומטול כן כתיב ויין מלכות רב כיד המלך.

(ח) ושתיין בנימוסא ולית דמתנזיק. ולמה לא הוה מתנזיק מטול מכסא דאינשי פרסאי כדין הוון אתיון להון כסא רבא דהוה לכיד אריבעה וחמשה הימינון והוה מתקרי שמיה פתקא. והוו משקיין ביה לכל גברא חד ולא הוו שבקין ליה עד דשתיאו ביה חד. ומזוגא דהוה מזיג להון לפרסאי עותרא רבא הוה עתיר ואיך הוה עתיר הוה מזיג לגברא ועל דלא הוה משכח גברא דשתי רמזין ליה למזוגא עבידו מיניי ולך זפלן זוזין מטול דלא הוה משכח דשתי. אלא אחשורוש לא יעילון הני כסי לשתוי אלא הך דצבי כל גברא וגברא ישתי מטול כן כתיב והשתיה כדת.

(ט) ולחוד ושתי מלכתא עבדת משקיא לנשי והות מזגא להון חמרא אוכמא ואותיבת יתהון בגו פלטין מטול תחזי להון עותרא דמלכא. ולמה אותיבת יתהון מטול דתחזי להון עותרא דמלכא. והוו משאלין לה היך דמיך מלכא. והות מחזיא להון למה נשי בעין דידעון כל מילי. והות אמרה להון מגניא מלכא לכא אכיל לכא שתי ולכא דמיך מטול כן כתיב בית המלכות.

(י) ביומא שביעאה כד שפיר ליביה דמלכא ודמאה ועשרין ושבעא מלכין דהוו קטרין כלילא דמלכותא הוה תיגרא ומצו ביניהון בטעים חמריהון הוו מתעסקן בזנותא. מלכי מערבא הוו אמרין נשי דילן שפירן וכולהון הוו אמרין דילן שפירן. ואף מלכא אחשורוש בטעם חמריה מתיב ואמר להון לית נשי בעלמא דשפירן אלא בבליתא ואם לית אתון מהימנין לי בבליתא חדא מותבא בגו מרכונא דמלכותא דילי אשלח ואיקרי יתה לקדמי ולקדמיכון ותחזון יתה דהיא שפירא מן כל. בה שעתא שליח לותה מלכא אחשורוש שבעא סריסיא.

(יא) מתיב ואמר להון זילו ואמירו למלכתא ושתי קומי מן כורסיה מלכותך ושלוחי ערטילאי ורמי תגא ברישיך וכסא דדהבא ביד ימיניך וכוזא דדהבא ביד שמאליך ועילי לקדמי ולקדם מאה ועשרין ושבעא מלכין קטירי תגא די יחזון יתך דאנת שפירא מכל נשיא.

(יב) מתיבא ושתי מלכתא ואמרת להון לשבעא סריסיא גואי איזילו ואימרו ליה למריכון שטיא דאף אתון שטיתון כוותיה. אנא היא ושתי מלכתא בת מלכיא דמלכי בבל מן שירותא אבא לקביל אלפא חמרא שתי ולא אטעי יתיה חמרא למימר מילין דלא כשרין כוותך.

בה שעתא אזלו ואמרין ליה למלכא מה דשלחת ליה ושתי מלכתא. וכד שמע מלכא ית פתגמיא האילין רגיז רגזא רבא ורוגזיה דליק ביה.

ותוב שלח עלה ביד שבעתי סריסיא דמלכותא דיתבן קדמוי במלכותא. כען אזילו ואימרו לה לושתי מלכתא אין לא תשמעין מיליי ותעילין לקדמי ולקדמיהון דמלכיא האלין קטילנא יתיך ומובידנא ית שופריך מיניך.

וכד אזלו רברבני מלכא ואמרו לה ולא ספגת יתהון אלא מתיבא ואמרת להון אזילו ואמרו למלכא טפשא דמקלקלן עצתיה ולא תקינן גזירתיה הלא אנא ושתי מלכתא בת אויל מרודך ברתיה דבריה דנבוכדנצר מלכא דבבל וממה דבריתי עד כאן לא חזא אינש גופי אלא את מלכא בלחודך. כען אין אנא עיילא לקדמך ולקדמיהון דמאה ועשרין ושבע מלכין קיטרי תגא קטלן יתך ונסבין יתי לאינתא.

מתיבא רבתא דפרסייתא ואמרה לה לושתי מלכתא אין קטיל יתיך מלכא ומוביד ית שופריך מיניך ולא תפרסים ית שמא דיליך וית שמא דאבהתיך ולא תחזין גופיך לכל בר נש אלא למלכא בלחודוי.

בה שעתא כד אמרו רברבני מלכא למלכא דסרבת ושתי מלכתא למיעל היכמה דאמר מלכא ביד סריסיא ורגיז מלכא לחדא וחימתיה תקיפת עלוי.

(יג) ואמר מלכא לחכימיא ידעי זמניא ארום כן פתגמו דמלכא קדם כל ידעי גזירן ודינין.

(יד) ודקריבין ליה בעיצתא דרחיקין ודקריבין כרשנא מן אפרקוי שתר מן הנדקי אדמתא מן אדום תרשיש מן מצרים מרס מן מרס מרסנא ממוכן מן ירושלם שבעת רברבני דפרסאי ומדאי אינון דחזון אפוי דמלכא הינון דיתבין במלכותא.

(טו) ואמר להון מלכא סכון עצתא מה נעבד לושתי מלכתא על דלא עבדת פוקדניה דמלכא אחשורוש דשלח ביד סריסיא.

(טז) ואמר ממוכן דהוא דניאל ולמה מיתקרי שמיה ממוכן מטול דכד גלוון שיבטא דבית יהודה לבבל גלוון עמהון חנניה מישאל ועזריה והוה דניאל בגלותא ואיתעבד על ידוי ניסין וגבורן ותוב על ידי דדניאל איתגזר מן מרומא דתתקטיל ושתי מלכתא בכן איתקרי שמיה ממוכן. מתקן ואמר ממוכן קדם מלכא ושולטניא דהכין היא גזירת מלכא בזימנא דהוו יהיבין עצה הוו שליטי זעירי עייצין קדמוי ואין שפירת עצתא עבדו יתה ואין לא שפירת עצתא דרברבין. וממוכן הוה זעירא דכולהון והוא יהיב עיצתא קדמיא קדם מלכא. והוה ממוכן שקיל אינתתא פרסייתא דעתירא מיניה ולא הות צביא דתמלל עמיה אלא בלישנה. ואמר ממוכן לגרמיה כדו אשתכחת עיליתא למיכבש על נשיא דניהוון מוקרן גבריהון. בכן אמר ממוכן קדם אומיא ושלטוניא לא על מלכא בלחודוי אסיטת ושתי מלכתא אלא על כל עממיא ושליטיא דאית בכל מדינתא דמלכא אחשורוש.

(יז) ארום יפוק פתגמא דמלכתא על כל נשיא כולהון למהוי שייטן בעליהון בעיניהון ותהי כל אינתא אמרה לבעלה דילמא את יקיר מן מלכא אחשורוש דאמר ושתי מלכתא תיתי קדמוי ולא צבת למיתי.

(יח) ויומא הדין אמרין שילטונתא דפרס ומדי דשמען ית מיליא דמלכתא לכל שילטוניא דמלכא כמסת דיהוי ביסתא למרגז עלוי. ובזמן דגזר ממוכן גזירא הדא דחיל מן נפשיה ואמר דילמא לא יעביד מלכא גזירתא וכד תיעול ושתי ותשמע גזירתא הדא דגזרית עלה ותדון יתי דינין בישין ותקטול יתי אלא אחזי דמילי מלכא אחשורוש דלא תיעול ושתי קדמוי ואומי יתה במומתא דפרסאי דהינון דחלין מנהון.

(יט) לכן אמר ממוכן אין על מלכא שפיר יפוק פתגמא דין ויכתוב ויימי בגזירת דפרסאי ומדאי ולא יבטיל דילא תיעול ושתי קדמוי דמלכא אחשורוש ומלכותה יתן מלכא לרעותה דטבת מינה.

(כ) וישתמע פתגמא דמלכא דיעביד בכל מלכותיה ארי סגיאה היא וכל נשיא יהבון יקרא לבעליהון למן עתיריא ועד מסכיניא למן רברבניא ועד זעיריא.

(כא) ושפר פתגמא קדם מלכא ושילטוניא ועבד מלכא כמלוי דממוכן.

(כב) ושדר מלכא איגרתא על כולהון מדינתא דמלכא על מדינתא ומדינתא היך כתבה ועל עמא ועמא היך לישניה למיהוי כל גבר מתייקר בביתיה ומטול דלא הוה אינתתיה דממוכן ממללא עימיה איכתב באיגרתא חדא דיהי כל גבר יקיר בביתיה ומתמליל עמיה היך לישניה.

טקסט מפוסק

והוה ביומי אחשורוש, הוא אחשורוש – חד מן עסר מלכין די מלכו ועתידין בעלמא, ואילין אינון עסר מלכין:

1. מלכותא קדמיתא, דמלך מלכיא יי צבאות, דבעגלא תתגדל מלכותיה עלן.
2. תניינא דנמרוד.
3. תליתאה דפרעה מלכא דמצרים.
4. רביעאה דישראל.
5. חמישתא דנבוכדנצר מלכא דבבל.
6. שתיתאה דאחשורוש.
7. שביעאה דיוון.
8. תמינאה דרומי.
9. תשיעאה דבן דוד משיחא.
10. עשרייתא דמלך מלכיא יי צבאות, דבעגלא תתגדל מלכותיה עלן ועל כל דיירי ארעא.

כד מטת מלכות בבל למובדא מן ארעא ושולטניה יעדון מיניה, לא הוו ידעין אנשי מדינתא מן ישוון עליהון למלכא. וכד מית נבוכדנצר מלכא דבבל, קם אוויל מרודך בריה בתריה, ולא הוו צבין אינשי מדינתיה למוקמיה עליהון, ברם מתיבין ואמרין ליה: נבוכדנצר אבוך לא הוה מדוריה עם אנשא, ואין מוקמין אנחנא יתך מלכא עלינן, כבר מתפני אבוך נבוכדנצר ואתי עלנא וקטיל יתן.

וכד שמע אוויל מרודך ית פתגמיא הדין דאנשי מדינתיה אמרין ליה, מתיב ואמר להון: נבוכדנצר אבא מית וטריד מן עלמא, ועד כען לית אתון מהימנין? מתיבין ואמרין ליה: נבוכדנצר אבוך ארגיז ית ארעא כולה וית מלכיא כולהון, דעילוי מפרש כתבא: "הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות" (ישעיהו יד טז).

מה עבד אוויל מרודך? בההיא שעתא על לבי גנזי מלכא, ואפיק מתמן שלשלוון דפרזל ודינחש ורמא בעקבוי דנבוכדנצר אבוהי, ונגיד ואפיק יתיה מקבריה, דהיכדין מפרש עלוהי כתבא: "ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב" (ישעיהו יד יט). וכד חזו אנשי מדינתא דעבד אוויל מרודך רעות אבוי דבשמיא, קמו כולהון בחדווה רבא ואלבישו ית אוויל מרודך ארגוונא טבא דמלכותא, ויהבו ליה יקר סגיא ורבו יתירא.

מתיב דניאל גברא דתחמידתא ואמר ליה לאוויל מרודך: הא כל יומוי דנבוכדנצר אבוך לא נפק אסירא מן ביתיה לעלם, דהיכדין כתבא מפרש עליה: "אסיריו לא פתח ביתה" (ישעיהו יד יז). וכד אתחייבו סנאיהון דיהודאי, אתגבר וסליק עליהון נבוכדנצר אבוך, ואחריב ית ארעא דישראל ובזז ית קרתא ירושלם ואוקיד ית בית מקדשא בנורא, ואגלי ית עמא דישראל ואייתי יתהון לבבל, ואגלי עמהון ית יהויכין מלכא דבית יהודה, ואסר יתיה בבית אסירי תלתין ושבע שנין, מן קדם דלא שָׂם עלוי רעות אבוי דבשמיא. ואף נבוגדנצר אתגבר בלבביה ואמר: לית מלך ושליט אלא אנא, דהכא מפרש כתבא עלוהי: "אעלה על במתי עב אדמה לעליון" (ישעיהו יד יד).

בהא שעתא עבד אוויל מרודך רעות אבוי דבשמיא, ועל לבית אסירי ואפיק מתמן ית יהויכין בר יהויקים מלך שבטא דבית יהודה, ונפקו עמיה כל אסיריא. מה עבד אוויל מרודך? בההיא שעתא על לבי גנזי מלכא ואפיק מתמן כל משחנין טבין וכל מיני בוסמין, ואסחי יתיה ומשח יתיה ואלביש יתיה לבושא דמלכותא, ואכל לחם תדירא קדמוהי כל יומי חיוהי. ודריוש מדאה קביל מלכותא.

הוא אחשורוש – מלכא פרסאה בר דריוש מלכא מדאה. הוא אחשורוש דאמר למייתי חמרא מן מאה ועסרין ושבע מדינן למאה ועסרין ושבע מלכין דגניין קדמוי, דישתי כל גבר וגבר מן חמר מדינתיה דלא יתנזק. הוא אחשורוש מלכא מעוותא. הוא אחשורוש מלכא טיפשא, דאמר: תיבטל מלכותי ולא תיבטל גזירתי. הוא אחשורוש דמתקלקלן עצתיה, ולא תקנן גזירתיה. הוא אחשורוש דאמר לאעלא ית ושתי מלכתא ערטילתא קדמוהי, ולא עלתה. הוא אחשורוש דבויומוהי אזבנוי דבית ישראל מגן בלא כסף, כדכתיב: "חנם נמכרתם" (ישעיהו נב ג). "הוא אחשורוש", דאשתחרו ביומוהי אפיהון דבית ישראל כשולי קדירא. הוא אחשורוש דאמר למיתי ארזי מן לבנון ודהב מאופיר ולא אייתי. הוא אחשורוש דביומוהי אתקיים על בית ישראל מה דכתיב בספר אורייתא דמשה: "בבקר תאמר מי יתן ערב" (דברים כח טז).

הוא אחשורוש – חמשא כתיב בהון "הוא", ואיתקריין רשיען, וחמשא כתיב בהון "הוא", ואתקריין צדיקיא:

1. "אברם הוא אברהם" (דברי הימים א א כז).
2. "הוא אהרן ומשה" (שמות ו כו).
3. "הוא משה ואהרן" (שמות ו כז).
4. "הוא יחזקיה" (דברי הימים ב לב יב).
5. "הוא עזרא" (עזרא ז ו).

אלין חמש צדיקין.

וחמשא רשיען:

1. קדמאה נמרוד, דכתיב ביה: "הוא היה גבור ציד" (בראשית י ט).
2. "הוא עשו אבי אדום" (בראשית לו מג).
3. "הוא דתן ואבירם" (במדבר כו ט).
4. "הוא המלך אחז" (דברי הימים ב כח כב).
5. "הוא אחשורוש". ^[1]

ועל דאמר^[2] ולא עבד, אתקצרו יומוי, ברם מלך מהודו ועד כוש, מהודו דמערבא ועד כוש דמדינחא, על מאה ועסרין ושבע מדינן.

הוא אחשורוש דקטל אתתיה מטול רחמוי, הוא אחשורוש דקטל רחמוי המן מטול אתתיה.^[3]

הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש – והלא הודו וכוש קריבין הוואן חדא לחדא? אלא היך דהוה שליט בהודו וכוש, דהוון קריבן ליה, הכי הוה שליט על מאה עסרין ושבע מדינן ואפרכיא די להון. דכוותיה את משכח דשלמה מלכא שליט בכולי עבר נהרא "מתפסח ועד עזה" (מלכים א ה ד). והלא תפסח ועזה קריבין הוויין חדא לחדא? אלא היך דהוה שליט על תפסח ועזה די הוויין קריבין, הוה שליט על כולי עבר נהרא עלמא.

ארבע הינון דשליטו מסוף עלמא ועד סופיה: תרין מן אומי עלמא, ותרין מן ישראל. שלמה ואחאב, מן ישראל. בשלמה כתיב כדאמרית. באחאב כתיב: "אם יש גוי וממלכה" (מלכים א יח י). ונבוכדנאצר ואחשורוש. אלא אחשורוש אתקצרת מלכותיה, ולא הוה שליט אלא על מאה ועסרין ושבע מדינן. ולמה זכה די שליט על מאה ועסרין ושבע מדינן? אלא אמר קודשא בריך הוא: עתיד הוא למיסבה לאסתר, דהיא מן בנת בנתא דשרה, דחיית מאה ועסרין ושבע שנין. תיעול בת בנתא דשרה דחיית מאה ועסרין ושבע שנין, ותמלוך על מאה ועסרין ושבע מדינן.

הערות

1. ראו גם אסתר רבה א ב
2. שאמר לבנות בית המקדש.
3. שהרג אשתו ושתי בעצת אוהבו המן, כדאמר מר: ממוכן זה המן, והרג אוהבו המן בשביל אשתו אסתר.