תרגום שני על אסתר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרק א[עריכה]

א. והוה ביומי אחשורוש, הוא אחשורוש – חד מן עסר מלכין די מלכו ועתידין בעלמא, ואילין אינון עסר מלכין:

  1. מלכותא קדמיתא, דמלך מלכיא יי צבאות, דבעגלא תתגדל מלכותיה עלן.
  2. תניינא דנמרוד.
  3. תליתאה דפרעה מלכא דמצרים.
  4. רביעאה דישראל.
  5. חמישתא דנבוכדנצר מלכא דבבל.
  6. שתיתאה דאחשורוש.
  7. שביעאה דיוון.
  8. תמינאה דרומי.
  9. תשיעאה דבן דוד משיחא.
  10. עשרייתא דמלך מלכיא יי צבאות, דבעגלא תתגדל מלכותיה עלן ועל כל דיירי ארעא.

כד מטת מלכות בבל למובדא מן ארעא ושולטניה יעדון מיניה, לא הוו ידעין אנשי מדינתא מן ישוון עליהון למלכא. וכד מית נבוכדנצר מלכא דבבל, קם אוויל מרודך בריה בתריה, ולא הוו צבין אינשי מדינתיה למוקמיה עליהון, ברם מתיבין ואמרין ליה: נבוכדנצר אבוך לא הוה מדוריה עם אנשא, ואין מוקמין אנחנא יתך מלכא עלינן, כבר מתפני אבוך נבוכדנצר ואתי עלנא וקטיל יתן.

וכד שמע אוויל מרודך ית פתגמיא הדין דאנשי מדינתיה אמרין ליה, מתיב ואמר להון: נבוכדנצר אבא מית וטריד מן עלמא, ועד כען לית אתון מהימנין? מתיבין ואמרין ליה: נבוכדנצר אבוך ארגיז ית ארעא כולה וית מלכיא כולהון, דעילוי מפרש כתבא: "הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות" (ישעיהו יד טז).

מה עבד אוויל מרודך? בההיא שעתא על לבי גנזי מלכא, ואפיק מתמן שלשלוון דפרזל ודינחש ורמא בעקבוי דנבוכדנצר אבוהי, ונגיד ואפיק יתיה מקבריה, דהיכדין מפרש עלוהי כתבא: "ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב" (ישעיהו יד יט). וכד חזו אנשי מדינתא דעבד אוויל מרודך רעות אבוי דבשמיא, קמו כולהון בחדווה רבא ואלבישו ית אוויל מרודך ארגוונא טבא דמלכותא, ויהבו ליה יקר סגיא ורבו יתירא.

מתיב דניאל גברא דתחמידתא ואמר ליה לאוויל מרודך: הא כל יומוי דנבוכדנצר אבוך לא נפק אסירא מן ביתיה לעלם, דהיכדין כתבא מפרש עליה: "אסיריו לא פתח ביתה" (ישעיהו יד יז). וכד אתחייבו סנאיהון דיהודאי, אתגבר וסליק עליהון נבוכדנצר אבוך, ואחריב ית ארעא דישראל ובזז ית קרתא ירושלם ואוקיד ית בית מקדשא בנורא, ואגלי ית עמא דישראל ואייתי יתהון לבבל, ואגלי עמהון ית יהויכין מלכא דבית יהודה, ואסר יתיה בבית אסירי תלתין ושבע שנין, מן קדם דלא שָׂם עלוי רעות אבוי דבשמיא. ואף נבוגדנצר אתגבר בלבביה ואמר: לית מלך ושליט אלא אנא, דהכא מפרש כתבא עלוהי: "אעלה על במתי עב אדמה לעליון" (ישעיהו יד יד).

בהא שעתא עבד אוויל מרודך רעות אבוי דבשמיא, ועל לבית אסירי ואפיק מתמן ית יהויכין בר יהויקים מלך שבטא דבית יהודה, ונפקו עמיה כל אסיריא. מה עבד אוויל מרודך? בההיא שעתא על לבי גנזי מלכא ואפיק מתמן כל משחנין טבין וכל מיני בוסמין, ואסחי יתיה ומשח יתיה ואלביש יתיה לבושא דמלכותא, ואכל לחם תדירא קדמוהי כל יומי חיוהי. ודריוש מדאה קביל מלכותא.

הוא אחשורוש – מלכא פרסאה בר דריוש מלכא מדאה. הוא אחשורוש דאמר למייתי חמרא מן מאה ועסרין ושבע מדינן למאה ועסרין ושבע מלכין דגניין קדמוי, דישתי כל גבר וגבר מן חמר מדינתיה דלא יתנזק. הוא אחשורוש מלכא מעוותא. הוא אחשורוש מלכא טיפשא, דאמר: תיבטל מלכותי ולא תיבטל גזירתי. הוא אחשורוש דמתקלקלן עצתיה, ולא תקנן גזירתיה. הוא אחשורוש דאמר לאעלא ית ושתי מלכתא ערטילתא קדמוהי, ולא עלתה. הוא אחשורוש דבויומוהי אזבנוי דבית ישראל מגן בלא כסף, כדכתיב: "חנם נמכרתם" (ישעיהו נב ג). "הוא אחשורוש", דאשתחרו ביומוהי אפיהון דבית ישראל כשולי קדירא. הוא אחשורוש דאמר למיתי ארזי מן לבנון ודהב מאופיר ולא אייתי. הוא אחשורוש דביומוהי אתקיים על בית ישראל מה דכתיב בספר אורייתא דמשה: "בבקר תאמר מי יתן ערב" (דברים כח טז).

הוא אחשורוש – חמשא כתיב בהון "הוא", ואיתקריין רשיען, וחמשא כתיב בהון "הוא", ואתקריין צדיקיא:

  1. "אברם הוא אברהם" (דברי הימים א א כז).
  2. "הוא אהרן ומשה" (שמות ו כו).
  3. "הוא משה ואהרן" (שמות ו כז).
  4. "הוא יחזקיה" (דברי הימים ב לב יב).
  5. "הוא עזרא" (עזרא ז ו).
אלין חמש צדיקין.

וחמשא רשיען:

  1. קדמאה נמרוד, דכתיב ביה: "הוא היה גבור ציד" (בראשית י ט).
  2. "הוא עשו אבי אדום" (בראשית לו מג).
  3. "הוא דתן ואבירם" (במדבר כו ט).
  4. "הוא המלך אחז" (דברי הימים ב כח כב).
  5. "הוא אחשורוש". ‏[1]

ועל דאמר[2] ולא עבד, אתקצרו יומוי, ברם מלך מהודו ועד כוש, מהודו דמערבא ועד כוש דמדינחא, על מאה ועסרין ושבע מדינן.

הוא אחשורוש דקטל אתתיה מטול רחמוי, הוא אחשורוש דקטל רחמוי המן מטול אתתיה.[3]

הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש – והלא הודו וכוש קריבין הוואן חדא לחדא? אלא היך דהוה שליט בהודו וכוש, דהוון קריבן ליה, הכי הוה שליט על מאה עסרין ושבע מדינן ואפרכיא די להון. דכוותיה את משכח דשלמה מלכא שליט בכולי עבר נהרא "מתפסח ועד עזה" (מלכים א ה ד). והלא תפסח ועזה קריבין הוויין חדא לחדא? אלא היך דהוה שליט על תפסח ועזה די הוויין קריבין, הוה שליט על כולי עבר נהרא עלמא.

ארבע הינון דשליטו מסוף עלמא ועד סופיה: תרין מן אומי עלמא, ותרין מן ישראל. שלמה ואחאב, מן ישראל. בשלמה כתיב כדאמרית. באחאב כתיב: "אם יש גוי וממלכה" (מלכים א יח י). ונבוכדנאצר ואחשורוש. אלא אחשורוש אתקצרת מלכותיה, ולא הוה שליט אלא על מאה ועסרין ושבע מדינן. ולמה זכה די שליט על מאה ועסרין ושבע מדינן? אלא אמר קודשא בריך הוא: עתיד הוא למיסבה לאסתר, דהיא מן בנת בנתא דשרה, דחיית מאה ועסרין ושבע שנין. תיעול בת בנתא דשרה דחיית מאה ועסרין ושבע שנין, ותמלוך על מאה ועסרין ושבע מדינן.

הערות וביאורים[עריכה]

  1. ^ ראו גם אסתר רבה א ב
  2. ^ שאמר לבנות בית המקדש.
  3. ^ שהרג אשתו ושתי בעצת אוהבו המן, כדאמר מר: ממוכן זה המן, והרג אוהבו המן בשביל אשתו אסתר.

ב.