תרגום:ויקרא רבה לד יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חזור למדרש

רבי שמעון בר יוחאי כאשר ישן בליל ראש השנה ראה בחלומו שנבי אחותו נתבעים מן המלכות שש מאות דינרים, הכריחם ועמידם פרנסי צדקה, אמרו לו: משל מי תהא ההוצאה של הכסף, אמר להם: אתם תוציאו ותרשמו את כל ההוצאות, ובסוף השנה נתחשב, אם יהיה לכם הפסד אני אשלם.

בסופיה השנה הלשינו עליהם לפני המלכות, והשעה שהיו יושבים ועוסקים עם אריגי משי, בא איש אחד מהמלכות, אמר להם: או שאתם עושים את גלימת המלך ממשי זה, או שאתם משלמים קנס שש מאות דינרי כסף. ולקחם וחבש אותם בבית המאסר.

כיון ששמע רבי שמעון בן יוחאי, הלך אליהם ואמר להם: מה היה הוצאות שלכם מהצדקה? אמרו לו: הרי הרשימות. התחיל לקרוא ומצא שהוציאו שש מאות דינרים חסר שש (594). אמר להם: תנו לי שש דינרים, ואני משחרר אתכם מבית האסורים. אמרו לו: ראה את השומר הזקן הזה, הוא תובע מאיתנו שש מאות דינרים (כשוחד) בשביל לשחררנו, ואתה אומר שש דינרים, ותוציא אותנו?! אמר להם: תנו לי שש דינרים ולא איכפת לכם איך אני משחרר אתכם. נתנו לו שש דינרים בכף ידו, הלך ונתן שוחד לשומר הזקן שלא לדבר למלכות דבר, והוציאם משם.

אמרו לו (לרבי שמעון) שמא היית יודע שנקנס בסכום הזה? אמר להם: חייכם מליל ראש השנה הייתי יודע שאתם מפסידים שש מאות דינרים, אמרו לו: אם היית אומר, האם לא היינו מציאים גם שש דינרים אלו לצדקה (והיינו חוסכים את כל הצער הזה)?! אמר להם : אילו הייתי אומר לא הייתם מאמינים לי?! (ודאי שכן) אלא היה זה לתועלתכם שעשיתם את המצוה לשמה.