תקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק)
מראה
תקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק) מתוך
תקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק), התשפ״ב–2022
ק״ת תשפ״ב, 2678; תשפ״ד, 602.
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 48(ב) ו־54(ב) לחוק שירותי תשלום, התשע״ט–2019 (להלן – החוק), בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
פטור לעניין פעולות תשלום
(א)
פעולת תשלום שמתבצעת מחשבון תשלום או לחשבון תשלום שמנוהל אצל נותן שירותי תשלום שמפוקח על פי דין, ושהוראת התשלום לביצועה מועברת באמצעות מערכת העברה בנקאית SWIFT, פטורה מהוראת סעיף 14(א) לחוק.
(ב)
תקנת משנה (א) לא תחול על עמלה או על כל חיוב אחר שלפי הוראת התשלום המשלם בחר לשאת בהם בעצמו ושנותן שירותי תשלום גובה אותם בעצמו מהמשלם.
פטור לעניין אמצעי תשלום
(א)
אמצעי התשלום שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים להלן בפסקאות (1) או (2) פטור מהוראות החוק, למעט לפי סעיפים 7 עד 9, 14, 15(א), 18, 19, 20, 40(ד) עד (ו), 41, 42(ב)(2) עד (4), (15) ו־(16), 43, 45, 46(ב) עד (ג), 47, 48, 51 – לגבי סעיפי החוק האמורים בו שאינם פטורים מהוראות החוק, 52 עד 54 לחוק:
(1)
(א)
בהתאם לתנאי חוזה הקובע את תנאי השימוש באמצעי התשלום, הוא אינו מיועד לשימוש של משלם מסוים;
(ב)
הסכום המרבי שניתן לצבור בו הוא 1,500 שקלים חדשים, והוא אינו ניתן לטעינה חוזרת של ערך צבור;
(ג)
החיוב באמצעי התשלום הוא מיידי כנגד היתרה הצבורה, ולא ניתן לבצע בו תשלומים נדחים;
(2)
(א)
הוא אמצעי תשלום מסוג כרטיס תשלום כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי);
(ב)
הוא הונפק על ידי נותן שירותי התשלום לשימוש של משלם שאינו משלם מסוים ונמסר למשלם המסוים באמצעות גוף ממשלתי או תאגיד ללא מטרת רווח במסגרת סיוע כלכלי שניתן לו;
(ג)
הוא ניתן לטעינה חוזרת כך שהסכום המרבי שניתן לצבור בו בכל זמן הוא 1,500 שקלים חדשים;
(ד)
החיוב באמצעי התשלום הוא מיידי כנגד היתרה הצבורה ולא ניתן לבצע בו תשלומים נדחים;
(ה)
ניתן לתת הוראות תשלום באמצעות הצגתו באופן פיזי אצל הספק בלבד;
(ו)
הוא מאפשר רכישה של נכס או שירות ממספר מצומצם של ספקים.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), אמצעי התשלום שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים בתקנת משנה (א)(1) ו־(2), פטור מהוראות אלה בסעיף 18 לחוק כמפורט להלן:
(1)
מהחובה להשיב למשלם את הכספים לפי הרישה בסעיף קטן (ב), ובלבד שהשיב את הכספים כיתרה לאמצעי התשלום שבאמצעותו חויב המשלם;
(2)
מהחובה למסור למשלם הודעה לפי הסיפה בסעיף קטן (ד).
חובות נותן שירותי תשלום
(א)
על נותן שירותי תשלום שמנפיק אמצעי תשלום שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים בתקנה 2(א)(1), יחולו החובות האלה:
(1)
הוא יגלה למשלם את התנאים המהותיים בנוגע לשימוש באמצעי התשלום בהתאם לסעיף 7 לחוק, ובכלל זה את כל המפורטים להלן:
(א)
זהות המנפיק;
(ב)
אופן מימוש הסכום הצבור באמצעי התשלום;
(ג)
רשימת הספקים שמהם ניתן לרכוש נכס או שירות באמצעות אמצעי התשלום;
(ד)
תוקף אמצעי התשלום;
(ה)
הוראות לעניין אובדן או גניבת אמצעי התשלום, לרבות לעניין שחזור יתרה צבורה, בהתאם לפסקה (2);
(2)
יפעל כדי לשחזר את היתרה הצבורה באמצעי התשלום שאבד או שנגנב לבקשת מי שנחזה בעיניו כמי שהחזיק כדין באמצעי התשלום, למעט במקרים שבהם אין ביכולתו, במאמצים סבירים, לזהות את אמצעי התשלום של אותו מבקש לצורך שחזור היתרה, ובלבד שקיימת יתרה צבורה באמצעי התשלום במועד שבו פנה המבקש כאמור; ההוראה לא תחול על אמצעי תשלום מבוסס נייר;
(3)
הוא יקבע כי ערך הסכום הצבור ימומש באופן אחיד לגבי כל הספקים שמהם ניתן לרכוש נכס או שירות באמצעות אמצעי התשלום;
(4)
(א)
לא יגביל את תוקפו של אמצעי תשלום כמפורט להלן לתקופה שתפחת מהתקופה המפורטת לצידו:
(1)
לעניין אמצעי תשלום שהוא תו קנייה כהגדרתו בסעיף 14ח לחוק הגנת הצרכן – חמש שנים;
(2)
לעניין אמצעי תשלום שהוא שובר מתנה כמשמעותו בסעיף 14ז לחוק הגנת הצרכן – שנתיים.
(ב)
יחדש לבקשת מחזיק אמצעי תשלום כאמור בפסקת משנה (א) שתוקפו פג, לתקופה נוספת של חמש שנים או שנתיים, לפי העניין; נותן שירותי תשלום יאפשר את החידוש כאמור באופן פשוט ונוח.
(ב)
על נותן שירותי תשלום שמנפיק אמצעי תשלום שמפורט בתקנה 2(א)(2), יחולו החובות הקבועות בתקנת משנה (א) –
(1)
בפסקה (1)(א) עד (ד);
(2)
בפסקה (1)(ה), למעט לעניין שחזור יתרה צבורה;
(3)
בפסקה (3);
בלי לגרוע מהוראות כל דין, נותן שירותי תשלום רשאי לעמוד בחובות כאמור באמצעות העמותה או הגוף הממשלתי שמסרו את אמצעי התשלום למשלם.
תחילה ותחולה
(א)
(ב)
תוקף [תיקון: תשפ״ד]
תוקפן של תקנות 2 ו־3 לעניין אמצעי תשלום שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים בתקנה 2(א)(1) – עד יום ט״ו באייר התשפ״ה (13 במאי 2025), ולעניין אמצעי תשלום שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים בתקנה 2(א)(2) – עד יום ג׳ בחשוון התשפ״ז (14 באוקטובר 2026).
י״ב בניסן התשפ״ב (13 באפריל 2022)
- גדעון סער
שר המשפטים
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.