תקנות עבודת נשים (עבודת לילה בשירותי המדינה)
תקנות עבודת נשים (עבודת לילה בשירותי המדינה) מתוך
תקנות עבודת נשים (עבודת לילה בשירותי המדינה), תשט״ז–1955
תקנות בדבר עבודת לילה בשירותי המדינה
ק״ת תשט״ז, 68, 640; תשי״ז, 772; תש״ך, 1812; תשכ״א, 1867; תשכ״ט, 1668; תשס״א, 1028.
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 2(ג)(1) ו־(ד) ו־20 לחוק עבודת נשים, תשי״ד–1954, אני מתקינה תקנות אלה:
עבודת לילה בשירותי המדינה [תיקון: תשט״ז, תשי״ז, תש״ך, תשכ״א, תשכ״ט, תשס״א]
האיסור לסרב קבלתה לעבודה של אישה בשל כך בלבד שהודיעה כי אינה מסכימה, מטעמים משפחתיים, לעבוד בלילה, כאמור בסעיף 2(ג) לחוק, אינו חל על העבדת עובדת בשירותי המכס, בשירות המטאורולוגי, במרכזות טלפון בינעירוניות ובינלאומיות, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר, במינהל התעופה האזרחית כאלחוטאית־קשר וכפקחית־טיסה וכן במשרד התיירות כמארחת וכדיילת קרקע, ובלבד:
(1)
שיסופק לעובדת מקום מתאים למנוחה בעת ההפסקה;
(2)
שיסופק לעובדת בעת ההפסקה משקה חם;
(3)
שיסופק לעובדת אמצעי תחבורה למקום העבודה וממנו במידה שאין אפשרות להסתייע בשירותי תחבורה אחרים;
(4)
שתינתן הפסקה של 12 שעות לפחות בין יום עבודה למשנהו, זולת אם הסכימה העובדת, בכתב, להפסקה קצרה מ־12 שעות בין יום עבודה למשנהו, ובלבד שאינה קצרה מ־8 שעות.
השם
לתקנות אלה ייקרא ”תקנות עבודת נשים (עבודת לילה בשירותי המדינה), תשט״ז–1955“.
י״ג בתשרי תשט״ז (29 בספטמבר 1955)
- גולדה מאירסון
שרת העבודה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.