תקנות מחלות בעלי חיים (ביעור מחלת הברוצלוזיס בצאן)
תקנות מחלות בעלי חיים (ביעור מחלת הברוצלוזיס בצאן) מתוך
תקנות מחלות בעלי חיים (ביעור מחלת הברוצלוזיס בצאן), התשמ״ט–1989
ק״ת תשמ״ט, 539, 1278, 1305; תשנ״ה, 234; תשנ״ז, 944.
עדכון סכומים: ק״ת תש״ן, 320, 527; תשנ״א, 50, 433, 955; תשנ״ב, 310, 1400; תשנ״ג, 760; תשנ״ד, 347, 1130; תשנ״ה, 488; תשנ״ו, 301, 1402; תשנ״ז, 619, 1240; תשנ״ט, 403; תשס״ב, 1024; תשס״ג, 19; תשס״ח, 658; תשס״ט, 1133, 1224, 1226; תש״ע, 1589; תשע״א, 1271; תשע״ג, 1597; תשע״ט, 1470; תש״ף, 2030; תשפ״א, 3344; תשפ״ג, 1800; תשפ״ד, 1874, 2690.
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 20(ג) ו־22 לפקודת מחלות בעלי־חיים [נוסח חדש], התשמ״ה–1985 (להלן – הפקודה), אני מתקין תקנות אלה:
הגדרות [תיקון: תשמ״ט־2, תשנ״ה, תשנ״ז]
בתקנות אלה –
”אזור נגוע“ – אזור שהוכרז לפי סעיף 18 לפקודה כנגוע במחלה;
”מחלה“ – מחלת הברוצלוזיס בצאן;
”מקום שחיטה“ – בית־מטבחיים או כל מקום אחר בו יוחזק הצאן לשחיטה לפי תקנה 7;
”נגוע“ – נגוע במחלה, לרבות חשוד כנגוע במחלה או מצוי באזור נגוע;
”עדר“ – שני ראשי צאן או יותר הנמצאים ביחד;
”צאן“ – כבשים, עזים, יעזים וכלבי רועים;
”רופא וטרינר“ – רופא וטרינרי כהגדרתו בפקודה;
”רופא וטרינר ממשלתי אזורי“ – רופא וטרינר ממשלתי בלשכה הווטרינרית בתחום שבו נמצא הצאן;
”רופא מחוזי“ – כהגדרתו בפקודת בריאות העם, 1940.
חובת הודעה וחיסון [תיקון: תשנ״ז]
(א)
בעל צאן יודיע, בכתב, לרופא הווטרינר הממשלתי האזורי, בחודשים ינואר, אפריל, יולי ואוקטובר של כל שנה על מספר הנקבות בגיל חודשיים עד ארבעה חודשים בעדרים שבבעלותו ויקבע עימו מועד לחיסונן נגד המחלה.
(ב)
חיסן רופא וטרינר ממשלתי או מפקח, נקבות צאן בפני המחלה, ידאג לסימונן לפי הוראות מנהל השירותים הווטרינריים.
(ג)
לא יחזיק אדם בנקבות צאן שגילן עולה על חצי שנה אלא אם כן חוסנו וסומנו לפי תקנה זו.
הודעה על מחלה [תיקון: תשנ״ה, תשנ״ז]
(א)
רופא וטרינר שקבע כי צאן נגוע יודיע על כך מיד לבעל הצאן ולרופא הוטרינר הממשלתי האזורי.
(ב)
בעל של צאן נגוע או של כבשים ועזים שהפילו חייב להפרידם מכל צאן אחר וכן להודיע על כך מיד לרופא הוטרינר הממשלתי האזורי.
(ג)
רופא מחוזי שקיבל הודעה מרופא מורשה או ממעבדה כי אדם נגוע או חשוד כנגוע בברוצלוזיס, יעביר את ההודעה מיד לרופא הוטרינר הממשלתי הקרוב.
מבחנים, בדיקות וסימון
(א)
רופא וטרינר ממשלתי רשאי לבצע בצאן כל בדיקה או בחינה אשר ייראו לו כדרושים לשם גילוי או אבחון המחלה.
(ב)
בעל הצאן חייב להביאו למקום שקבע הרופא, במועד שנקבע, ולהגיש לרופא הוטרינר הממשלתי או למפקח כל עזרה הדרושה לביצוע הבדיקות והסימון. צאן שנבדק יסומן כפי שיורה הרופא הוטרינר הממשלתי.
אגרה [תיקון: תשמ״ט־2, [הודעות]]
בעד אבחון ישלם בעל הצאן אגרת אבחון בסך 6 שקלים חדשים (מתואם לשנת 1989; החל מיולי 2024, 28 ש״ח) לראש צאן, לשנה.
תעודה וטרינרית
רופא וטרינר ממשלתי יתן לבעל הצאן שנבדק תעודה וטרינרית, בנוסח שקבע המנהל, המעידה על סימון הצאן ועל הבדיקות שבוצעו בו. בעד תעודה כאמור ישלם בעל הצאן אגרה בשיעור הקבוע בתקנות מחלות בעלי־חיים (תעודה וטרינרית), התשל״ה–1975.
סימון בעל חיים נגוע
רופא וטרינר ממשלתי או מפקח רשאים לסמן או להורות על סימונו של צאן נגוע בסימן־קבע.
הוראות לענין אזורים נגועים [תיקון: תשנ״ז]
הוכרז אזור, כפר או אתר כאזור נגוע, יחולו בנוסף על הוראות הפקודה הוראות אלה:
(א)
1.
בעל הצאן הנגוע יעביר, תוך יומיים, לרופא הוטרינר הממשלתי האזורי, ביד או בדואר רשום, הודעה על מספר ראשי הצאן שבבעלותו. בהודעה יפרט את סוגו, מינו ומקום הימצאו של הצאן;
2.
השתנה מספר ראשי הצאן עקב המלטה או תמותה, יודיע על כך בעל הצאן, בדרך ובזמן שנקבעו בתקנת משנה (א)1;
(ב)
צאן שלא נמסרה עליו הודעה לפי תקנה 6(א), רשאי רופא וטרינר ממשלתי או מפקח לתפסו ולהעבירו למקום הנראה לו לשם ביצוע סימונים ובדיקות; בעל הצאן או המחזיק ישא בכל הוצאות העברת הצאן, הזנתו ושאר הפעולות שנעשו לגביו כאמור;
(ג)
רופא וטרינר ממשלתי רשאי לחייב בעל צאן להקים מכלאה מגודרת כפי שיורה לצורך ביצוע בדיקות בצאן;
(ד)
רופא וטרינר ממשלתי רשאי להורות על העברת הצאן למקום שייראה לו לצורך ביצוע בדיקה או להסגר;
(ה)
בעל עדר נגוע לא יחזיק את עדרו ולא ירעה אותו אלא במקום שאושר מראש ובכתב על ידי רופא וטרינר ממשלתי;
(ו)
בעל צאן נגוע שקיבל אישור כמפורט בפסקה (ה), לא ירעה את הצאן הנגוע במרחק הקטן מ־300 מטר מבקר וצאן אחר;
(ז)
לא יוציא אדם ולא יעביר מספוא, קש, רפד או פרש מהאזור הנגוע אלא על פי היתר בכתב מאת רופא וטרינר ממשלתי;
(ח)
בעל הצאן הנגוע או המחזיק בו ינקה ויחטא את האזור הנגוע בזמן ובאופן שיורה עליהם רופא וטרינר ממשלתי;
(ט)
רופא וטרינר ממשלתי רשאי להורות לבעל הצאן על השמדת הפרש, הרפד, הקש או המספוא באזור הנגוע, בדרך הנראית לו.
הוראות להעברה לשחיטה
הורה רופא וטרינר ממשלתי, בתוקף סמכותו לפי סעיף 7 לפקודה, לבעלו של צאן נגוע לשחטו, יורה לבעל הצאן להעבירו למקום השחיטה במועד שקבע.
ד׳ בטבת התשמ״ט (12 בדצמבר 1988)
- אריה נחמקין
שר החקלאות
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.