תקנות לביצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית)
תקנות לביצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית) מתוך
תקנות לביצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), תשי״ד–1954
תקנות לביצוע אמנת האג בדבר הפרוצדורה האזרחית
ק״ת תשי״ד, 444, 558, LIII; תשט״ו, 174; תשכ״ג, 220, 2130; תשכ״ט, 477.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 19 לפקודת הרושמים, 1936, סעיף 22(1) לפקודת בתי המשפט, 1940, סעיף 28 לפקודת שיפוט בתי משפט השלום, 1947, וסעיף 10(א) לפקודת בתי משפט (הוראות מעבר), תש״ח–1948, ובתוקף שאר הסמכויות הנתונות לי לפי החוק [צ״ל: כל דין], אני מתקין תקנות אלה:
פקודת בתי המשפט, 1940, פקודת בתי משפט (הוראות מעבר), תש״ח–1948 וסעיף 28 לפקודת שיפוט בתי משפט השלום, 1947 בוטלו לפי חוק בתי המשפט, תשי״ז–1957, אך תוקף התקנות נשמר לפי סעיף 50(ד) לחוק האמור; חוק בתי המשפט, תשי״ז–1957 ופקודת הרושמים, 1936 הוחלפו בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984.
תוכן עניינים
פרק ראשון: מבוא
הגדרות [תיקון: תשט״ו]
בתקנות אלה –
”אמנת האג“ או ”האמנה“ – האמנה בדבר הפרוצדורה האזרחית שנחתמה בהאג ביום 17 ביולי 1905, שמדינת ישראל הצטרפה אליה ביום כ׳ באדר תשי״ב (17 במרס 1952) ושהיא בת־תוקף לגבי ישראל מיום כ״א באייר תשי״ב (16 במאי 1952);
”מדינה בעלת אמנת האג“ או ”מדינה בעלת האמנה“ – אחת המדינות המפורטות בתוספת;
”הרשות המבקשת“ – נציג דיפלומטי או קונסולרי של מדינה בעלת האמנה המשמש בתפקידו בישראל;
”רשות שיפוטית“ – כל בית משפט או בית דין בישראל;
”הרשות המתבקשת“ – הרשות השיפוטית שבתחום שיפוטה נמצא מקום מושבו או מקום מגוריו של האדם שיש למסור לו מסמך;
”מסמך משפטי“ – כהגדרתו בתקנות הדיון האזרחי, 1938;
”מסמך משפטי חיצוני“ – מסמך בעל משמעות משפטית הקודם לפתיחת הליכים משפטיים או המתכוון למנוע הליכים משפטיים או לשמור על זכות קיימת, ושדיני הארץ שנעשה בה מחייבים שייערך על ידי בעל כהונה משפטית, או שיימסר באמצעותו, או שהמסירה באמצעותו מקנה לפי דיני אותה ארץ תוקף יתר למסירה או לנאמר באותו מסמך או בחלק ממנו;
”מסמך“ – מסמך משפטי ומסמך משפטי חיצוני;
”מנהל בתי המשפט“ – השופט ששר המשפטים מינהו על ביצועם של סדרי המינהל של בתי המשפט, על פי סעיף 14 לחוק השופטים, תשי״ג–1953, לרבות בא־כוחו וכל מי שמנהל בתי המשפט ייפה את כוחו לענין תקנות אלה;
”היועץ המשפטי לממשלת ישראל“ – (בוטלה).
הענינים שעליהם חלות התקנות
תקנות אלה כוחן יפה לגבי ענינים אזרחיים או מסחריים בלבד.
תחולת התקנות
תקנות אלה לא יגרעו מכוחן של תקנות אחרות, אך יחולו על אף האמור בכל תקנה אחרת.
פרק שני: מסירת מסמכים
בקשה למסירת מסמך בישראל [תיקון: תשט״ו]
(א)
בקשה למסור בישראל מסמך שנעשה באחת המדינות בעלות האמנה תוגש על ידי הרשות המבקשת למנהל בתי המשפט ויצורף לה המסמך.
(ב)
בבקשה יצוינו: שם הרשות שהיא מקור המסמך המועבר, שמותיהם ותיאורם של הצדדים למסמך, מענו של האדם שהמסמך נועד לו ומהותו של המסמך.
תרגום המסמך
(א)
הובע בבקשה כאמור הרצון להזדקק לדיני ישראל בדבר מסירת מסמכים משפטיים, או לדרך מיוחדת של מסירה, יצורף לבקשה תרגום המסמך לשפה העברית מאומת על ידי הרשות המבקשת או על ידי מי שרשאי לאמת תרגומים בישראל.
(ב)
לא יידרש תרגום כאמור אם קיים הסכם בין מדינת ישראל לבין המדינה המבקשת שהמסמכים הערוכים בשפת אותה מדינה יימסרו בלשונם, או אם תורגם המסמך לשפה אחרת שהוסכם עליה בין מדינת ישראל לבין המדינה המבקשת והתרגום אומת על ידי הרשות המבקשת או על ידי מי שרשאי לאמת תרגומים בישראל.
העברת המסמך לרשות המתבקשת [תיקון: תשט״ו]
הבקשה תועבר על ידי מנהל בתי המשפט לרשות המתבקשת לשם ביצוע המסירה.
אימתי מסרבים למסור מסמך [תיקון: תשט״ו]
(א)
מנהל בתי המשפט רשאי לסרב להעביר מסמך לרשות המתבקשת, אם הוא סבור שמסירתו עלולה לפגוע בריבונותה של מדינת ישראל או בבטחונה.
(ב)
החליט מנהל בתי המשפט מאחד הטעמים האמורים שאין להעביר את המסמך, יחזירנו לרשות המבקשת ויודיע לה על הטעם לסירוב.
מסירה לא כפיה
(א)
לא הובע בבקשה הרצון שיש לזדקק לדיני ישראל בדבר מסירת מסמכים משפטיים, או לדרך מיוחדת של מסירה, יוצע לאדם שלו נועד המסמך לקבלו מרצון ולאשר את הקבלה בחתימתו.
(ב)
מסירה בדרך מיוחדת
הובע בבקשה הרצון שיש לבצע את המסירה בדרך מיוחדת ואין המסירה בדרך המיוחדת בניגוד לדיני ישראל – תבוצע המסירה כמבוקש.
מסירה רגילה
(א)
(ב)
הומצא המסמך הנועד למסירה בטופס אחד, יידרש האדם שלו נועד המסמך, למרות האמור בתקנה 36 לתקנות הדיון האזרחי, 1938, לאשר את קבלת המסירה בחתימתו על גבי כתב אישור שצוינו בו שם הרשות שהיא מקור המסמך, שמותיהם ותיאורם של הצדדים למסמך, מענו של האדם שהמסמך נועד לו ומהותו של המסמך.
אישור מסירה [תיקון: תשט״ו]
(א)
הרשות השיפוטית תעביר למנהל בתי המשפט אחד מאלה:
(1)
אישור הקבלה חתום על ידי האדם שלו נועד המסמך, נושא תאריך ומאומת;
(2)
תעודת אישור של הרשות השיפוטית על המסירה, דרכה ותאריכה;
(3)
תעודה של הרשות השיפוטית על אי־מסירה בציון הסיבה שמנעה את המסירה.
(ב)
הומצא המסמך הנועד למסירה בשני טפסים – יהיו האישור או תעודת האישור ערוכים על גבי אחד הטפסים או מצורפים אליו.
(ג)
בוצעה המסירה בדרך מיוחדת, יצורף לאישור או לתעודת האישור חשבון ההוצאות המיוחדות שנגרמו עקב ביצוע המסירה בדרך המיוחדת.
העברת האישור לרשות המבקשת [תיקון: תשט״ו]
מנהל בתי המשפט יעביר לרשות המבקשת את האישור, את תעודת האישור, או את תעודת אי־המסירה, כאמור בתקנה 11, וכן את חשבון ההוצאות המיוחדות שנגרמו עקב ביצוע המסירה בדרך מיוחדת.
פטור מהוצאות
מסירתו של מסמך בישראל לפי תקנות אלה וכל פעולה הקשורה בה לא יהיו טעונים מס, אגרה או תשלום הוצאות, פרט להוצאות המיוחדות שנגרמו עקב מסירה בדרך מיוחדת.
בקשה למסירת מסמך בחוץ לארץ [תיקון: תשט״ו]
רצה אדם למסור מסמך שנעשה בישראל לאדם במדינה בעלת האמנה, יגיש בקשה על כך למנהל בתי המשפט ויצרף אליה את המסמך.
תרגום המסמך ואימותו [תיקון: תשט״ו]
(א)
לא נערך המסמך האמור בתקנה 14 בשפת המדינה המתבקשת או בשפה שהוסכם עליה בין מדינת ישראל לבין המדינה המבקשת לענין מסירת מסמכים לפי אמנה – יצרף המבקש תרגום המסמך לאחת השפות האמורות.
(ב)
במקום התרגום האמור רשאי המבקש, בהסכמת מנהל בתי המשפט, להפקיד סכום כסף או ליתן ערבות לבטחון הוצאות התרגום והוצאות אימותו במדינה המתבקשת.
ערבות להוצאות מיוחדות [תיקון: תשט״ו]
המבקש יפקיד סכום כסף או יתן ערבות, לפי שיורה מנהל בתי המשפט, לבטחון ההוצאות העלולות להיגרם במדינה המתבקשת עקב ההזדקקות לשירות של בעל כהונה משפטית שאינו עובד אותה מדינה, ואם ביקש שמסירת המסמך כאמור בתקנה 14 תיעשה בדרך מיוחדת, יפקיד סכום כסף או יתן ערבות כאמור, לבטחון ההוצאות המיוחדות העלולות להיגרם על ידי המסירה בדרך המבוקשת.
העברת המסמך למשרד החוץ [תיקון: תשט״ו]
אישר מנהל בתי המשפט את הבקשה שהוגשה כאמור בתקנה 14, יעביר את המסמך למשרד החוץ שיעבירו לנציג הדיפלומטי או הקונסולרי המוסמך של ישראל לשם ביצוע המסירה.
פרק שלישי: בקשות חיקור־דין (Commissions rogatoires)
הגשת בקשות חיקור־
בקשת חיקור־דין לביצוע פעולת חקירה משפטית או פעולה משפטית אחרת, הבאה מרשות שיפוטית של מדינה בעלת האמנה והמופנית לרשות שיפוטית בישראל, תוגש על ידי הרשות המבקשת למנהל בתי המשפט.
תרגום בקשת חיקור־
בקשת חיקור־דין שלא נערכה בעברית או בשפה שהוסכם עליה בין מדינת ישראל לבין המדינה המבקשת לענין בקשות כאלה לפי האמנה – יצורף לה תרגום לשפה העברית שאומת על ידי הרשות המבקשת או על ידי מי שרשאי לאמת תרגומים בישראל.
העברת בקשת חיקור־
(א)
מנהל בתי המשפט יעביר בקשת חיקור־דין לרשות השיפוטית שאליה הופנתה.
(ב)
לא היתה הרשות השיפוטית שאליה הופנתה בקשת חיקור־דין מוסמכת לקיים אותה, ויש רשות שיפוטית אחרת המוסמכת לכך, וכן אם לא פורש בבקשה שם הרשות השיפוטית – יעביר מנהל בתי המשפט, על דעת עצמו, את הבקשה לרשות השיפוטית המוסמכת ויודיע על כך לרשות המבקשת.
(ג)
קיבלה רשות שיפוטית בקשת חיקור־דין והחליטה שביצועה הוא בסמכותה של רשות שיפוטית אחרת – תעביר את הבקשה, על דעת עצמה, לאותה רשות שיפוטית ותודיע על כך למנהל בתי המשפט והוא יעביר את ההודעה לרשות המבקשת.
אימתי מסרבים לבצע בקשת חיקור־
(א)
מנהל בתי המשפט רשאי לסרב להעביר בקשת חיקור־דין לרשות שיפוטית מטעמים אלה:
(1)
לא נקבעה אמיתות בקשת חיקור־הדין;
(2)
אין ביצוע בקשת חיקור־הדין בגדר סמכותה של שום רשות שיפוטית בישראל;
(3)
הוא סבור שביצוע בקשת חיקור־הדין עלול לפגוע בריבונותה של מדינת ישראל או בבטחונה.
(ב)
החליט מנהל בתי המשפט שאין להעביר את בקשת חיקור־הדין לרשות השיפוטית מאחד הטעמים האמורים בתקנת משנה (א), יחזירה לרשות המבקשת ויודיע לה על טעם הסירוב.
אמצעי כפיה
בביצוע בקשת חיקור־דין תזדקק הרשות השיפוטית לאותם אמצעי הכפיה שמזדקקים להם בביצוע פעולה דומה בישראל.
ביצוע בקשת חיקור־
נתבקשה הרשות השיפוטית לבצע בקשת חיקור־דין בדרך מיוחדת, ואין הביצוע בדרך המיוחדת בניגוד לדיני ישראל, תבוצע הבקשה כמבוקש.
מקום ומועד לביצוע בקשת חיקור־
ביקשה הרשות המבקשת שיודיעו לה על המקום והמועד לביצוע בקשת חיקור־דין, למען אפשר לבעל הדין להיות נוכח, תשלח הרשות השיפוטית הודעה על כך לרשות המבקשת זמן מתקבל על הדעת לפני ביצוע הבקשה.
פטור מהוצאות
ביצוע בקשת חיקור־דין לפי תקנות אלה וכל פעולה הקשורה בה לא יהיו טעונים מס, אגרה או תשלום הוצאות, פרט לשכר טרחת עדים ופרט להוצאות המיוחדות שנגרמו עקב הביצוע בדרך מיוחדת.
אישור על ביצוע בקשת חיקור־
(א)
בוצעה בקשת חיקור־דין, תעביר הרשות השיפוטית למנהל בתי המשפט את התעודה הקובעת את דבר הביצוע.
(ב)
לתעודה יצורף חשבון שכר טרחת העדים וכן חשבון ההוצאות שנגרמו אם בוצעה הבקשה בדרך מיוחדת.
(ג)
לא בוצעה בקשת חיקור־דין, תחזיר הרשות השיפוטית למנהל בתי המשפט את הבקשה בצירוף תעודה המפרשת את הסיבה שמנעה בעד הביצוע.
(ד)
את התעודות הנקובות בתקנות משנה (ב) או (ג) יעביר מנהל בתי המשפט לרשות המבקשת.
ביצוע בקשת חיקור־
(א)
החליט בית משפט בישראל שיש לבצע במדינה בעלת האמנה פעולת חקירה משפטית או פעולה משפטית אחרת, יעביר בקשת חיקור־דין בענין זה למשרד החוץ.
(ב)
משרד החוץ יעביר בקשת חיקור־דין בדרך הדיפלומטית או הקונסולרית לרשות המוסמכת של המדינה המתבקשת.
פקדון להוצאות
בעל הדין שלפי בקשתו החליט בית משפט שיש לבצע במדינה בעלת האמנה פעולה משפטית על ידי בקשת חיקור־דין, יפקיד – אם לא החליט בית המשפט החלטה אחרת בענין זה – בקופת בית המשפט סכום כסף, כפי שיקבע הרשם לבטחון הוצאות אלה:
(1)
הוצאות תרגומה של בקשת חיקור־הדין לשפת המדינה המתבקשת, או לשפה שהוסכם עליה בין מדינת ישראל לבין המדינה המתבקשת לענין בקשות כאלה לפי האמנה;
(2)
הוצאות אימות תרגומה של בקשת חיקור־הדין במדינה המתבקשת;
(3)
שכר טרחת עדים ומומחים;
(4)
ההוצאות המיוחדות העלולות להיגרם על ידי ביצוע בקשת חיקור־הדין בדרך מיוחדת, אם נתבקש הדבר;
(5)
ההוצאות העלולות להיגרם עקב ההזדקקות לשירותו של בעל כהונה משפטית שאינו עובד המדינה המתבקשת.
פרק רביעי: ערבון לכושר פרעון
פטור מבטחון להוצאות משפט
תובע או מתערב, שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, לא יצווה עליו בית משפט שופט או רשם, מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים, ליתן בטחון או ערבות לפרעון הוצאות משפט שנתבע עלול להוציאן ושהתובע או המתערב עלולים להתחייב בהן כלפיו במשפט.
ביצוע החלטת חיוב בהוצאות משפט
החלטה של בית משפט באחת המדינות בעלות האמנה המחייבת תובע או מתערב, שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, בתשלום הוצאות משפט, תיעשה ההחלטה בת־ביצוע בישראל על ידי הרשות השיפוטית המוסמכת אם נתקיימו תנאים אלה:
(1)
הוגשה בקשה דרך הצינורות הדיפלומטיים לעשות את ההחלטה בת־ביצוע;
(2)
לבקשה צורפו מסמכים אלה:
(א)
העתק ההחלטה מאומת על ידי רשות מוסמכת של המדינה המבקשת;
(ב)
אישור מאת רשות מוסמכת של המדינה המבקשת שההחלטה היא סופית;
(ג)
אישור מאת בעל התפקיד הגבוה ביותר בניהול הענינים המשפטיים של המדינה המבקשת הקובע שהרשות שאישרה את סופיות ההחלטה היתה מוסמכת לכך; אך מקום שקיים הסכם בין מדינת ישראל לבין המדינה המבקשת הקובע שהאישור יינתן בדרך אחרת, או הפוטר אותה מאישור, ינהגו לפי ההסכם;
(ד)
תרגומים של הפסק שבהחלטת בית המשפט, ושל המסמכים האמורים בפרטים (ב) ו־(ג), לעברית או לשפה שיוסכם עליה בין מדינת ישראל לבין המדינה המבקשת לענין עשיית החלטות בית משפט לבנות־ביצוע לפי האמנה;
(ה)
התרגומים האמורים בפרט (ד) יהיו מאומתים על ידי הרשות המבקשת או על ידי מי שמוסמך לאמת תרגומים בישראל.
הגשת בקשה לביצוע [תיקון: תשט״ו]
נתקבלה בקשה כאמור בתקנה 30, תועבר למנהל בתי המשפט, והוא יגיש, על דעת עצמו, בקשה לרשות השיפוטית לעשות את ההחלטה בת־ביצוע.
סדרי הדין
(א)
הוגשה בקשה כאמור בתקנה 31, תדון בה הרשות השיפוטית מבלי שתזדקק להזמנת בעלי הדין במשפט שבו ניתנה ההחלטה.
(ב)
נוכחה הרשות השיפוטית שהעתק החלטת בית המשפט הוא אמיתי והיא סופית לפי חוקי הארץ בה ניתנה, ושתרגום הפסק שבהחלטה אומת כאמור בתקנה 30, תחליט לעשות את ההחלטה בת־ביצוע.
העברת ההחלטה [תיקון: תשט״ו]
מנהל בתי המשפט יעביר למשרד החוץ את החלטת הרשות השיפוטית העושה את ההחלטה בת־ביצוע לשם העברתה למי שלזכותו ניתנה.
זכויות החייב
החלטת הרשות השיפוטית שניתנה כאמור בתקנה 32 לא תפגע בזכות החייב לבקש את ביטולה או לערער עליה.
פטור מהוצאות
הפעולות הקשורות בעשיית החלטה בת־ביצוע, לפי תקנות אלה, לא יהיו טעונות מס, אגרה או תשלום הוצאות כל שהן.
ביצוע בחוץ לארץ של החלטת בית משפט בארץ
רצה אזרח אחת המדינות בעלות האמנה, שמקום מושבו בישראל, שהחלטת בית משפט בישראל המזכה אותו בהוצאות משפט עקב תביעה שהוגשה נגדו על ידי אזרח מדינה בעלת האמנה, או עקב התערבותו של אדם כזה במשפט, תיעשה בת־ביצוע במדינה בעלת האמנה, יגיש בקשה על כך למנהל בתי המשפט.
המסמכים שיצורפו לבקשה [תיקון: תשי״ד־2, תשט״ו]
לבקשה שהוגשה כאמור בתקנה 36 יצורפו מסמכים אלה:
(1)
העתק מאומת של החלטת בית המשפט;
(2)
אישור מאת רשם בית המשפט שנתן את ההחלטה הקובע כי ההחלטה אינה ניתנת לערעור והיא סופית, או אישור רשם בית המשפט שלפניו היו רשאים לערער על ההחלטה שלא הוגש ערעור עליה במועד שנקבע בחוק;
(3)
אישור שר המשפטים הקובע שרשם בית המשפט שנתן את האישור האמור בפסקה (2) היה מוסמך לתתו; אך אם קיים הסכם בין מדינת ישראל לבין המדינה המבקשת הקובע שהאישור יינתן בדרך אחרת או הפוטר את המדינה המבקשת מאישור, ינהגו לפי ההסכם;
(4)
תרגומים של הפסק שבהחלטת בית המשפט ושל המסמכים האמורים בפסקאות (2) ו־(3) לשפת המדינה שעשיית ההחלטה לבת־ביצוע מבוקשת בה או לשפה שהוסכם עליה בין מדינת ישראל לבין המדינה המתבקשת לענין עשיית החלטות בית משפט לבנות־ביצוע לפי האמנה;
(5)
במקום התרגומים האמורים בפסקה (4) רשאי המבקש, בהסכמת מנהל בתי המשפט, להפקיד סכום כסף לבטחון הוצאות התרגום או לתת ערבות על כך;
(6)
המבקש יפקיד סכום כסף או יתן ערבות, כפי אשר יורה מנהל בתי המשפט, לבטחון הוצאות אימות התרגומים האמורים בפסקאות (4) ו־(5) במדינה המתבקשת.
העברת הבקשה למשרד החוץ [תיקון: תשט״ו]
מנהל בתי המשפט יעביר את הבקשה על נספחיה למשרד החוץ לשם העברתה דרך הצינורות הדיפלומטיים למדינה שבה מבקשים לעשות את החלטת בית המשפט בת־ביצוע.
פרק חמישי: עזרה משפטית ללא תשלום
דין זר כדין אזרח ישראל
אזרח מדינה בעלת האמנה שאין ידו משגת לשאת בהוצאות משפט, דינו כדין אזרח ישראל לגבי פטור מאגרות ומהוצאות משפט, בין שיש לו מקום מושב ומקום מגורים בישראל ובין שאין לו.
אימות תעודת עניות ללא תשלום
היה מקום מושבו או מקום מגוריו של אזרח מדינה בעלת האמנה המבקש עזרה משפטית ללא תשלום או פטור מאגרות ומהוצאות משפט מחמת עניות מחוץ לישראל, ודרוש שתעודת העניות או הצהרת העניות תיאמת על ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, לשם שימוש בה בישראל – ייעשה האימות ללא גביית אגרות ותשלומים.
תעודת עניות שניתנה מחוץ לישראל
שופט או רשם הדן בבקשתו של אזרח מדינה בעלת האמנה להרשות לו להגיש תביעה בחזקת עני או לפטרו מאגרות ומהוצאות משפט, יתחשב בשיקול דעתו:
(1)
בתעודת עניות שהוצאה או בהצהרת עניות שאושרה על ידי הרשות המוסמכת של מדינת מקום מושבו או מקום מגוריו של המבקש;
(2)
בתעודת עניות שהוצאה או בהצהרת עניות שאושרה על ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי של המדינה שהמבקש הוא אזרחה, כשמקום מושבו או מקום מגוריו של המבקש הוא במדינה שאינה בעלת האמנה ושאין נוהגים בה להוציא תעודות עניות ולאשר הצהרות עניות.
בקשת ידיעות על רכושו של המבקש מחוץ לישראל [תיקון: תשט״ו]
(א)
שופט או רשם הדן בבקשתו של אזרח מדינה בעלת האמנה להרשות לו להגיש תביעה בחזקת עני או לפטרו מאגרות ומהוצאות משפט ומצא שמן הראוי לקבל ידיעות על רכושו של המבקש באחת המדינות בעלות האמנה – יפנה לשם זה למנהל בתי המשפט.
(ב)
מנהל בתי המשפט יפנה אל משרד החוץ בבקשה להשיג את הידיעות המבוקשות.
הנחות בישראל לגבי משפט שמחוץ לישראל
(א)
הוכרה זכותו של אזרח מדינה בעלת האמנה לעזרה משפטית או לפטור מאגרות ומהוצאות משפט מחמת עניות במדינה בעלת האמנה, תעמוד לו זכות זאת בישראל לגבי מסירות משפטיות ובקשות חיקור־דין באותו משפט.
(ב)
הזכות האמורה בתקנת משנה (א) לא תפגע בזכותה של מדינת ישראל לבקש מהרשות המבקשת את החזרת ההוצאות שנגרמו עקב ההזדקקות לדרך מיוחדת במסירת מסמך או בבקשת חיקור־דין.
בקשה לתעודת עניות בישראל [תיקון: תשט״ו]
(א)
ביקש אזרח ישראל או אזרח מדינה בעלת האמנה, שמקום מושבו או מקום מגוריו בישראל, להגיש תביעה משפטית או להתייצב במשפט שהוגש נגדו או להתערב במשפט, במדינה בעלת האמנה, ואין ידו משגת לשאת בהוצאות המשפט, יגיש בקשה לתעודת עניות למנהל בתי המשפט.
(ב)
לבקשה תצורף הצהרה בשבועה מאת המבקש בה יפרש את מקורות פרנסתו ואת הכנסותיו תוך שנת הכספים שחלפה, ידיעות על מהות המשפט, וכן כל ידיעה או נסיבה אחרת העלולה להוות סיוע לבקשה.
מתן תעודת עניות [תיקון: תשט״ו]
(א)
שוכנע מנהל בתי המשפט שידו של המבקש כאמור בתקנה 44 אינה משגת לשאת בהוצאות המשפט ושיש מקום להגיש את המשפט, להתייצב בו או להתערב בו, יוציא תעודת עניות המאשרת שהמבקש זכאי לעזרה משפטית ללא תשלום.
(ב)
כל אישורים ואימותים לגבי תעודת עניות כאמור בתקנת משנה (א) יינתנו ללא גביית אגרות ותשלומים.
תחילה [צ״ל: תחולה] [תיקון: תשכ״ט]
תקנות אלה לא יחולו לגבי מדינה בעלת האמנה כמשמעותה בתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), תשכ״ט–1968.
השם
לתקנות אלה ייקרא ”תקנות לביצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), תשי״ד–1954“.
תוספת
(תקנה 1)
[תיקון: תשי״ד, תשכ״ג, תשכ״ג־2]
אוסטריה, איטליה, איסלנד, ארצות השפלה לרבות שטח סורינם, בלגיה, הרפובליקה הפדיראלית של גרמניה, דנמרק, הונגריה, יוגוסלביה, ישראל, לוכסמבורג, נורבגיה, פולין, פורטוגל, פינלנד, צ׳כוסלובקיה, רומניה, שוודיה, שוויץ.
כ׳ בשבט תשי״ד (24 בינואר 1954)
- פנחס רוזן
שר המשפטים
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.