תקנות השבות
מראה
תקנות השבות, תשט״ז–1956
ק״ת תשט״ז, 820; תש״ך, 1270.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 5 לחוק השבות, תש״י–1950, אני מתקין תקנות אלה:
הגדרות
בתקנות אלה –
”השר“ – שר הפנים או מי שהוסמך על ידיו לענין תקנות אלה;
”קצין בקורת הגבולות“ – כאמור בחוק הכניסה לישראל, תשי״ב–1952;
”רופא“ – רופא ממשלתי, ולענין בקשה הנוגעת לאדם הנמצא בחוץ לארץ – רופא שמינתה אותו לכך נציגות דיפלומטית או קונסולרית של ישראל.
הגשת הבקשה
(א)
בקשה לאשרת עולה תוגש –
(1)
על ידי אדם הנמצא בישראל – במשרדי הממונה על המחוז בו נמצא מקום מגוריו של המבקש או במשרד הפנים בירושלים;
(2)
על ידי אדם הנמצא בחוץ לארץ – בנציגות הדיפלומטית או הקונסולרית של ישראל.
(ב)
בקשה לתעודת עולה תוגש במשרד הממונה על המחוז בו נמצא מקום מגוריו של המבקש או במשרד הפנים בירושלים.
טופס הבקשה לאשרת עולה או לתעודת עולה
בקשה לאשרת עולה או לתעודת עולה תוגש לפי הטופס שיורה השר.
מתן פרטים נוספים וצירוף תעודת רופא
לפי דרישת השר ימסור המבקש אשרת עולה או תעודת עולה פרטים נוספים על אלה שבטופס הבקשה, ימציא ראיות לאימות הפרטים וכן יצרף לבקשתו תעודת רופא על מצב בריאותו של האדם שלמענו הוא מבקש אשרה או תעודה כאמור.
מתן אשרת עולה ותעודת עולה
אשרת עולה או תעודת עולה תינתן על ידי רישום בדרכון, בתעודת־מסע או במסמך מוכר אחר.
סייגים למתן אשרת עולה ותעודת עולה [תיקון: תש״ך]
שר הפנים רשאי לעכב מתן אשרת עולה או תעודת עולה כל עוד המבקש –
(1)
מסרב להיבדק על ידי רופא; או
(2)
מסרב להיות נתון להשגחה רפואית, או לשהות בבית חולים של הסגר במשך תקופה מסויימת, בהתאם לדרישת קצין בקורת הגבולות או רופא; או
(3)
אינו מוכיח להנחת דעתו של רופא ממשלתי כי הוא מחוסן מפני אבעבועות והוא מסרב לקבל הרכבת חיסון נגד אבעבועות, או
(4)
מסרב שירכיבו בו זרק בהתאם לדרישת הרופא.
תחנת כניסה לישראל
הכניסה לישראל על פי אשרת עולה תהיה באחת מתחנות הגבול שנקבעו בצו הכניסה לישראל (תחנות הגבול), תשט״ו–1954.
ענשים
(א)
העושה אחת מאלה:
(1)
מוסר ידיעה כוזבת כדי להשיג, לעצמו או לאחר, אשרת עולה או תעודת עולה;
(2)
משתמש או מחזיק ברשותו אשרת עולה או תעודת עולה שזוייפה או שונתה שלא כדין,
דינו – קנס 50 לירות או מאסר 6 חדשים או שני הענשים כאחד.
(ב)
מי שמסרב להשיב על שאלת קצין בקורת הגבולות או להראות מסמך הנמצא ברשותו כשהתשובה או המסמך דרושים לקבלת ידיעות שיש להן חשיבות לפי החוק או לפי תקנות אלה, דינו – קנס 20 לירות או מאסר חודש ימים או שני הענשים כאחד.
השם
לתקנות אלה ייקרא ”תקנות השבות, תשט״ז–1956“.
כ״ו באייר תשט״ז (7 במאי 1956)
- ישראל בר־יהודה
שר הפנים
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.