תקנות הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (סדרי דין) מתוך

תקנות הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות (סדרי דין), התשנ״ד–1994

ק״ת תשנ״ד, 870.

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 7(ד) ו־18 לחוק הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות, התשנ״ג–1993 (להלן – החוק), סעיף 108 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984, אני מתקין תקנות אלה:

1.

משלוח התראה

התראה על דרישת מלווה להקדים את מועד הפרעון של יתרת ההלוואה כאמור בסעיף 7(ג) לחוק, תישלח ללווה בדואר רשום עם אישור מסירה; ואולם יראו את הלווה כמי שנמסרה לו ההתראה גם אם סירב לחתום על אישור המסירה.

2.

בקשת לווה לאי נקיטה של הליכי הוצאה לפועל

בקשת לווה לראש הוצאה לפועל שיסרב לנקוט הליכי הוצאה לפועל כאמור בסעיף 10(א) עד (ג) לחוק, תוגש בכתב; הוראות תקנות 26 ו־27 לתקנות ההוצאה לפועל, התש״ם–1979 (להלן – תקנות ההוצל״פ) יחולו, בשינויים המחויבים, על הדיון בבקשה, ולענין זה רואים את המלווה והלווה כזוכה וחייב כמשמעותם שם.

3.

העברת ענין מן ההוצאה לפועל לבית המשפט

(א)

הועבר ענין לבית המשפט המוסמך לאחר שסירב ראש ההוצאה לפועל לבקשת מלווה לנקוט הליכים של הוצאה לפועל נגד לווה, כאמור בסעיף 10(ד) לחוק, יודיע ראש ההוצאה לפועל ללווה על העברת הענין כאמור.

(ב)

משהועבר ענין לבית המשפט המוסמך כאמור בתקנת משנה (א), יושהו הליכי ההוצאה לפועל נגד הלווה, כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת.

(ג)

החליט בית המשפט שאין מקום להתערבותו לפי סעיף 9 לחוק, יימשכו ההליכים של ההוצאה לפועל, לפי בקשת המלווה, בתיק שבו הוגשה הבקשה לנקיטת הליכים.

4.

ערעור

הוראות תקנה 120(ג) עד (ז) לתקנות ההוצל״פ, יחולו, בשינויים המחויבים, על הגשת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל לפי סעיף 14 לחוק, ועל הדיון בערעור.

כ״ה באייר התשנ״ד (6 במאי 1994)

דוד ליבאי
שר המשפטים

אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.