תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף)
תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף) מתוך 
תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף), תשכ״ד–1964
תקנות בדבר שימוש חובה בעגורנים
ק״ת תשכ״ד, 600; תשל״א, 350; תשמ״ד, 921; תשע״ח, 222.
בתוקף סמכויותי לפי הסעיפים 20(ב) ו־68(ב) לחוק רשות הנמלים, תשכ״א–1961, סעיף 17 לפקודת הנמלים, והסעיפים 14(א) ו־2(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, אני מתקין תקנות אלה:
לפי תקנה 291 לתקנות הנמלים, תשל״א–1971 (כפי שתוקנה בתקנה 41 לתקנות הנמלים (תיקון), התשע״ח–2017) ולפי תקנות הנמלים (החלת תקנות בנמל חדרה), התשמ״ד–1984, תקנות אלו לא יחולו על נמלי חיפה, אשדוד, אילת, אשקלון וחדרה. התקנות ימשיכו לחול על נמלי טבריה, יפו, עכו ותל־אביב.
שימוש בעגורני חוף
מנהל נמל רשאי להורות כי פריקת מטענים, או טעינתם, כולם או מקצתם, מאניה או לאניה העוגנת על יד רציף בנמל, תיעשה בעזרת עגורני חוף, אם, לדעתו, הפריקה או הטעינה בעזרת עגורני האניה עלולה לסכן את המטען או המטפלים בו או לגרום לצפיפות יתרה או להפריע בסדרי העבודה בנמל.
חובת שימוש בעגורני חוף למטעני פחם
על אף האמור בתקנה 1 יהא השימוש בעגורני החוף חובה לשם פריקת מטעני פחם, או טעינתם, מאניה או לאניה העוגנת על יד רציף בנמל, כל אימת שמצויים בו עגורנים.
ביטול
תקנות נמל חיפה (שימוש חובה במנופים), 1939 – בטלות.
השם
לתקנות אלה ייקרא ”תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף), תשכ״ד–1964“.
י״ג בטבת תשכ״ד (29 בדצמבר 1963)
- ישראל בר־יהודה
שר התחבורה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.