תקנות הנכים (תוספת לתגמולים בשל גיל) מתוך

תקנות הנכים (תוספת לתגמולים בשל גיל), התשנ״ט–1999

ק״ת תשנ״ט, 895.

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 7ג ו־48 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי״ט–1959 [נוסח משולב] (להלן – החוק) ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

תשלום תוספת לתגמולים לפי סעיף 7ג(א) ו־(ב)

נכה בן 55 שנים או יותר שדרגת נכותו 50% או יותר, וכן נכה שנקבעה לו דרגת נכות 100% מיוחדת, תשולם לו תוספת לתגמוליו לפי גילו, כמפורט להלן:

(1)

מ־55 שנים עד 57 שנים – 7% מן השכר הקובע כאמור בסעיף 1 לחוק (להלן – השכר הקובע);

(2)

עולה על 57 שנים עד 59 שנים – 14% מן השכר הקובע;

(3)

עולה על 59 שנים – 21% מן השכר הקובע.

תשלום תוספת לתגמולים לפי סעיף 7ג(ב1)

נכה בן 57 שנים או יותר שדרגת נכותו היא מ־40% עד 49%, תשולם לו תוספת לתגמוליו לפי גילו, כמפורט להלן:

(1)

מ־57 שנים עד 59 שנים – 7% מן השכר הקובע;

(2)

עולה על 59 שנים – 14% מן השכר הקובע.

ביטול

תקנות הנכים (תוספת תגמולים בשל גיל לנכה בתפקודי היציבה וההליכה ולנכה בעל דרגת נכות 100% מיוחדת), התשמ״ד–1984 – בטלות.

תחילה

תחילתה של תקנה 2 ביום ג׳ בטבת התשנ״ח (1 בינואר 1998) והיא תחול על תגמול המשתלם בעד יום התחילה ולאחריו.

כ״ה באייר התשנ״ט (11 במאי 1999)

אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.