תקנות הנהיגה הספורטיבית (כללים בדבר כשירות רפואית)
תקנות הנהיגה הספורטיבית (כללים בדבר כשירות רפואית) מתוך
תקנות הנהיגה הספורטיבית (כללים בדבר כשירות רפואית), התשע״א–2010
ק״ת תשע״א, 2.
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 7(ד)(3) ו־33 לחוק הנהיגה הספורטיבית, התשס״ו–2005 (להלן – החוק), בהסכמת שר הבריאות, בהתחשב בכללי הנהיגה הספורטיבית, ובאישור ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת, אני מתקינה תקנות אלה:
הגדרות
בתקנות אלה –
”בדיקה ארגומטרית“ – בדיקת לב אלקטרוקרדיוגרפית (להלן – אק״ג) במנוחה, במאמץ ובהתאוששות, לרבות מדידת דופק ולחץ דם, לפי הפרטים שבטופס 1 שבתוספת;
”בדיקה גופנית כללית“ – בדיקה גופנית כללית לפי הפרטים שבטופס 2 שבתוספת;
”בדיקות רפואיות“ – בדיקה ארגומטרית ובדיקה גופנית כללית;
”השאלון הרפואי“ – קובץ שאלות, לפי הפרטים שבטופס 3 שבתוספת;
”רישיון נהיגה ספורטיבית“ – כמשמעותו בסעיף 7 לחוק;
”תחנה לרפואת ספורט“ – תחנה לרפואת ספורט שקבע שר הבריאות לפי סעיף 5(ג) לחוק הספורט, התשמ״ח–1988 (להלן – חוק הספורט);
”תקנות התעבורה“ – תקנות התעבורה, התשכ״א–1961.
בדיקות רפואיות ותדירותן – תנאי לקבלת רישיון נהיגה ספורטיבית או חידושו
(א)
מבקש רישיון לנהיגה ספורטיבית (להלן – מבקש), בין אם הוא בעל רישיון נהיגה לפי פקודת התעבורה ובין אם לאו, יענה על השאלון הרפואי, יעבור בדיקות רפואיות, יביא אישור על בדיקת ראייה כאמור בתקנה 6, ויגיש את השאלון בצירוף טופסי הבדיקות האמורות לרשות המוסמכת יחד עם בקשתו.
(ב)
בעל רישיון לנהיגה ספורטיבית המבקש לחדש את רישיונו ימלא, אחת לשנה, שאלון רפואי ואחת לשנתיים יעבור גם בדיקה גופנית כללית, ויעביר לרשות המוסמכת את השאלון ואת טופס הבדיקה, יחד עם בקשתו לחידוש הרישיון; החל בגיל 40 יעבור המבקש לחדש את רישיונו, נוסף על בדיקה גופנית כללית, גם בדיקה ארגומטרית.
אופן עריכת בדיקות רפואיות
(א)
הבדיקות הרפואיות וקביעת ממצאיהן ייעשו בתחנה לרפואת ספורט.
(ב)
הרופא בתחנה לרפואת ספורט יבדוק אם המבקש כשיר מבחינה גופנית לנהוג נהיגה ספורטיבית ויפרט את ממצאיו בשאלון הרפואי; כמו כן רשאי הרופא בתחנה לרפואת ספורט להפנות את המבקש לבדיקות נוספות.
(ג)
המבקש ישיב תשובה מלאה ונכונה על כל שאלה שיישאל בבדיקה ועל כל פרט בשאלון שעליו למלא, וימציא כל מסמך אחר שיידרש להמציא לקביעת כשירותו הרפואית.
(ד)
קבע הרופא בתחנה לרפואת ספורט כי המבקש אינו כשיר מבחינה גופנית לנהוג נהיגה ספורטיבית, והמבקש לא הגיש ערר על החלטתו זו לפי תקנה 8, רשאי הוא לגשת לבדיקה רפואית חוזרת, בתום שישה חודשים מיום שהודעה לו החלטת הרופא.
בדיקות רפואיות נוספות
(א)
הרשות המוסמכת רשאית, בכל עת, לדרוש מבעל רישיון נהיגה ספורטיבית לעבור בדיקות רפואיות שתקבע, אם קיבלה הודעה על שינוי מצב בריאות כאמור בתקנה 7(א), או אם היה לה יסוד סביר להניח כי חל שינוי לרעה במצבו הבריאותי של בעל הרישיון, אשר עלול לפגוע ביכולתו לנהוג נהיגה ספורטיבית.
(ב)
התאחדות, מועדון לנהיגה ספורטיבית או מי שמקיים אירוע נהיגה ספורטיבית, רשאים לדרוש בדיקות רפואיות נוספות בתחנה לרפואת ספורט כתנאי להשתתפות באירוע המאורגן על ידם או מטעמם, לפי כללי הנהיגה הספורטיבית.
ויתור על סודיות רפואית
מבקש רישיון נהיגה ספורטיבית יצהיר כי הוא מוותר על סודיות רפואית כלפי הרשות המוסמכת והרופא המטפל מטעמה באישור בקשתו, על גבי ההצהרה שבטופס 3 שבתוספת.
בדיקת ראייה ומגבלות ראייה
(א)
מבקש רישיון לנהיגה ספורטיבית, ימציא לתחנה לרפואת ספורט, אישור של רופא עיניים מומחה או אופטומטריסט מורשה בדבר כושר הראייה שלו, בחלק המתאים לכך בטופס 2 שבתוספת, ואם הוא מרכיב עדשות מגע או משקפיים – גם הצהרה כי עדשות המגע או המשקפיים הם לפי הנדרש בתקנה זו, בחלק המתאים לכך בטופס 3 שבתוספת.
(ב)
מבקש רישיון לנהיגה ספורטיבית, הסובל מראייה כפולה, לא יוכל לקבל רישיון כמבוקש.
(ג)
מבקש רישיון לנהיגה ספורטיבית אשר רשאי להסתייע לצורך נהיגה במשקפיים או בעדשות מגע, כאמור בתקנה 200(א) לתקנות התעבורה, ישתמש –
(1)
במשקפיים העשויים חומר שאינו מתנפץ, כמובא בכללי הנהיגה הספורטיבית; או
(2)
בעדשות מגע רכות בלבד.
(ד)
מבקש אשר איבד את הראייה בעין אחת, לא יורשה להחזיק ברישיון נהיגה ספורטיבית למשך שלוש שנים לפחות; בתום תקופה זו יביא אישור על בדיקת ראייה, כאמור בתקנת משנה (א), ותידרש ממנו ראייה של לא פחות מ־6/6 בעין האחרת, ושיפוט משביע רצון של מרחקים.
(ה)
מבקש רישיון לנהיגה ספורטיבית צריך שיוכל להבחין בין הצבעים אדום וירוק; אם מבקש הרישיון מערער על מסקנות הרופא הבודק בעניין זה, תערוך ההתאחדות מבחן מעשי בתנאים דומים לאלה של מירוץ, לפי כללי הנהיגה הספורטיבית, ותדווח על תוצאותיו לרשות.
הודעה לרשות המוסמכת והתליית רישיון מטעמי בריאות
(א)
בעל רישיון לנהיגה ספורטיבית שחל שינוי משמעותי במצבו הבריאותי, בטיפול תרופתי שהוא מקבל או במצב ראייתו, או שנפצע באירוע נהיגה ספורטיבית או שאושפז לתקופה העולה על שבועיים ימים, באופן שיש בו כדי להשפיע על נהיגתו, יודיע על כך בכתב, לרשות המוסמכת ויפעל לפי הוראותיה, וממועד קרות השינוי עד לקבלת החלטה של הרשות המוסמכת אם לאשר לבעל הרישיון להמשיך ולנהוג נהיגה ספורטיבית לא ינהג נהיגה ספורטיבית.
(ב)
הרשות המוסמכת שקיבלה הודעה כאמור, רשאית לאחר שנתנה לבעל הרישיון הזדמנות להשמיע את טענותיו, להחליט על התליית רישיון נהיגה ספורטיבית עד לעריכת בדיקה רפואית כמפורט בהחלטתה.
(ג)
הרשות המוסמכת רשאית להשיב לבעל רישיון שהותלה את רישיונו, להתנותו בתנאים או לבטלו, לפי תוצאות הבדיקה הרפואית.
ועדת ערר
(א)
הרשות המוסמכת תקים ועדת ערר אשר תהיה מוסמכת –
(1)
לאשר כשירות רפואית לנהיגה ספורטיבית, אף אם אין הנבדק עומד בכללים שבתקנות אלה, אך נראה לרופא בתחנה לרפואת ספורט, כי בנסיבות העניין, ניתן לאשר לנבדק רישיון לנהיגה ספורטיבית בתנאים שהתנה, ובלבד שהנבדק פנה בבקשה בעניין זה בתוך 30 ימים מיום שהודעה לו המלצתו של הרופא לפי טופס 2 שבתוספת;
(2)
לדון בערר של המבקש על קביעת הרופא בתחנה לרפואת ספורט, שלפיה אין הוא כשיר מבחינה רפואית לנהיגה ספורטיבית, ובלבד שהערר הוגש בתוך 30 ימים מהיום שהודעה למבקש ההחלטה שעליה הוא עורר.
(ב)
ועדת הערר תהיה מורכבת מרופא ספורט, והוא יהיה יושב ראש הוועדה, מאורתופד ומרופא פנימי או רופא תעסוקתי, והיא תיעזר, לפי הצורך, בחוות דעת של מומחים מתחומים נוספים.
(ג)
ועדת הערר מוסמכת לאשר את קביעת הרופא בתחנה לרפואת ספורט, לבטלה ולקבוע כי המבקש כשיר מבחינה רפואית לנהיגה ספורטיבית, להתנות בה תנאים, לשנותה, להורות על בדיקה חוזרת ולתת כל הוראה רפואית אחרת אשר נראה לה כי מן הראוי לתתה בנסיבות העניין.
(ד)
אישרה ועדת הערר את קביעת הרופא בתחנה לרפואת ספורט שלפיה אין המבקש כשיר מבחינה רפואית לנהיגה ספורטיבית, יהיה המבקש רשאי לגשת לבדיקה רפואית נוספת בתחנה לרפואת ספורט, בתום שישה חודשים מיום החלטתה של ועדת הערר.
תחילה
תחילתן של תקנות אלה ביום תחילתן של תקנות הנהיגה הספורטיבית (רישיון לנהיגה ספורטיבית), התשע״א–2010.
תוספת
(תקנה 1)
טופס 1: בדיקה ארגומטרית
טופס 2: בדיקה גופנית לנהיגה ספורטיבית
טופס 3: טופס שאלון רפואי
י״ט בתמוז התש״ע (1 ביולי 2010)
- לימור לבנת
שרת התרבות והספורט
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.