תקנות המים (היטל איזון)
תקנות המים (היטל איזון) מתוך 
תקנות המים (היטל איזון), התשמ״ז–1987
ק״ת תשמ״ז, 1099; תשמ״ח, 20, 910; תשמ״ט, 800; תש״ן, 604, 714, 968; תשנ״א, 30, 287, 844; תשנ״ב, 1043; תשנ״ד, 233, 852; תשנ״ה, 1432.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 118 לחוק המים, התשי״ט–1959, ולאחר התייעצות במועצת המים ובאישור ועדה משותפת של ועדת הכלכלה וועדת הכספים של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
ההוראות הנוגעות להיטל איזון ולקרן האיזון לפי סימן ג׳ לפרק הרביעי לחוק המים, תשי״ט–1959 בוטלו בתיקון מס׳ 11 לחוק.
הגדרות
בתקנות אלה –
”מפיק“ – אדם המפיק מים ממקור מים על פי רשיון הפקה, בין לצריכה עצמית ובין להספקה לאחרים, לרבות תאגיד צרכן;
”ספק“ – אדם המספק מים לאחר על פי רשיון הפקה, בין אם הפיקם בעצמו ובין אם קיבלם מספק אחר;
”מקורות“ – מקורות, חברת מים בע״מ, המפיקה או מספקת מים על פי רשיון הפקה, בין אם הפיקה אותם בעצמה ובין אם קיבלה אותם מספק אחר;
”צרכן“ – אדם, לרבות תאגיד צרכן, הצורך מים על פי רשיון הפקה, שבו פורטו שמו וכמויות המים המוקצות לו לצריכתו העצמית, למעט מי שמפיק מים לצריכתו העצמית;
”תאגיד צרכן“ – תאגיד, לרבות רשות מקומית ואגודה שיתופית, לענין כמויות המים המיועדות לצריכתו העצמית וצריכתם של המשתמשים במים הנמנים עמו, לרבות חבר – בני־אדם, בין שהם מואגדים ובין שאינם מואגדים, המקבלים במשותף כמות מים מוקצה;
”משתמש במים“ – מי שנמנה עם תאגיד צרכן ואינו רשום בנפרד ברשיון הפקה;
”מערכת הפקת מים“ – כל המיתקנים הדרושים להפקתם של מים עד לנקודת המעבר אצל מפיק;
”מערכת הספקת מים“ – מערכת הפקת מים וכן כל המיתקנים הדרושים להספקתם ולהובלתם של מים עד לנקודת המעבר אצל ספק;
”מערכת חלוקת מים“ – מערכת המיתקנים והמובילים הדרושים לחלוקת מים לשימושיו השונים של הצרכן אשר תחילתה לאחר נקודת המעבר, ובמערכת משולבת – אף לפני נקודת המעבר;
”מערכת משולבת“ – מערכת אשר מיתקניה, לרבות המובילים, משמשים הן כמערכת הספקת מים והן כמערכת חלוקת מים;
”נקודת מעבר“ –
(1)
אצל מפיק, לגבי כמויות המים לצריכתו העצמית – בפי הבאר או מקור השאיבה, ובלבד שאם קיימים מיתקני אגירה לוויסות הספקת מים – לאחר מיתקני האגירה הדרושים לוויסות הספקת מים ליממה אחת; היו מיתקני אגירה כאמור ליותר מיממה אחת, יובא בחשבון החלק היחסי של מיתקנים אלה, המתייחס ליממה אחת בלבד;
(2)
אצל ספק – הנקודה שבה מועברים המים מרשות הספק לרשות הצרכן, ובלבד שכאשר הצרכן הוא עיריה או מועצה מקומית, יראו את נקודת המעבר בגבול תחום שיפוטה של אותה עיריה או מועצה מקומית;
(3)
המקום שעליו הורה נציב המים, אם שוכנע ששיטת ההפקה או ההספקה במקרה מסויים מצדיקה שינוי מיקומה של נקודת המעבר;
”נקודת מדידה“ –
(1)
אצל מפיק, לגבי כמויות המים לצריכתו העצמית – בנקודת המעבר;
(2)
אצל ספק – הנקודה שבה נמדדת כמות המים המסופקת לצרכן, ובלבד שלא תהיה לאחר נקודת המעבר;
”כמות מים מוקצה“ – כמות מים המוקצה כדין, בין להפקה, בין להספקה ובין לצריכה על פי רשיון הפקה, למעט תוספת גמישה לחקלאות, כמשמעותה בתקנות המים (השימוש במים באזור קיצוב), התשל״ו–1976;
”כמות מים נחרגת“ – כמות מים שהופקה, סופקה או נצרכה מעל או בניגוד לכמות המים המוקצה;
”כמות המים המסופקת“, לגבי ספק – כמות המים המסופקת בפועל, כפי שנמדדה בנקודת המדידה;
”הוצאות הפקה“ – ההוצאות להפעלה ולהנהלה, להחזקה ולשירותי הון של מערכת הפקת המים;
”עלות מים“ – כלל הוצאות ההפקה או הוצאות ההפקה או ההספקה השנתיות, כשהן מחולקות בכמות המים המופקת או המסופקת באותה שנה, הכל בהתאם לענין;
”יחידת מים“ – מטר מעוקב של מים;
”מחיר מים“ – המחיר המשולם לספק מאת צרכן, בעד כל יחידת מים של כמות המים המסופקת לו; נקבע מחיר מים בתעריף – המחיר הקבוע בתעריף;
”קרן חידוש“ – קרן לחידוש מערכות הפקת מים ומערכות הספקת מים אשר את הקמתה, ההשתתפות בה ודרך פעולתה אישר נציב המים.
דרך החישוב של עלות המים
(א)
חישוב עלות מים, בין עלות ההפקה ובין עלות ההספקה, ייעשה אך ורק בהתאם לתקנות בדבר חישוב עלות מים, המתפרסמות כדין מפעם לפעם, ובכפוף להוראות תקנות אלה.
(ב)
עלויות מים שהתקנות בדבר חישוב עלות מים חלות עליהן, יחושבו כפי שיורה נציב המים.
(ג)
בעת חישוב הוצאות הפקה או הוצאות הספקה, לענין חישוב עלות המים, לא יובאו בחשבון הוצאות מערכת חלוקת המים.
תשלום היטל איזון בהתאם לכמות ולמטרת המים
(א)
מפיק או ספק חייב בתשלום שיעורי היטל האיזון בעד כל כמות המים המופקת או המסופקת.
(ב)
שיעורי ההיטל יהיו בהתאם למטרות המים, כפי שצויינו ברשיון ההפקה, בהתאם להוראות תקנות אלה.
שיעורי ההיטל על המים לחקלאות [תיקון: תשמ״ח, תשמ״ח־2, תשמ״ט, תש״ן־2, תש״ן־3, תשנ״א, תשנ״א־2, תשנ״א־3, תשנ״ד, תשנ״ה]
(א)
שיעור ההיטל על מים לחקלאות יהיה 8.8 אגורות למ״ק; עלו שיעור ההיטל יחד עם עלות המים על 46.2 אגורות למ״ק, ישולם היטל חלקי בלבד, בשיעור שיחד עם עלות המים לא יעלו על 46.2 אגורות למ״ק.
(ב)
מפיק או ספק של מים לחקלאות בתחום המועצה האזורית בית שאן, החייב בהיטל כאמור בתקנת משנה (א), ישלם במקום שיעורי ההיטל האמורים בה רק 1.5 אגורות למ״ק; מפיק או ספק כאמור, החבר בקרן חידוש, שיעור ההיטל יחד עם עלות המים שישלם לגבי מים המופקים ממעיינות בית שאן בלבד, יהיה 30 אגורות למ״ק.
(ג)
על מים המיועדים לשימוש בבריכות דגים יוטל היטל איזון בשיעור של 1.5 אגורות למ״ק.
(ד)
מפיק או ספק של מים לחקלאות בישובי גבול הצפון, המוגדרים כישובי עימות לענין מתן הנחות ממס הכנסה, על פי הוראות הקיימות לענין זה, למעט יישובים עירוניים, החייב בהיטל כאמור בתקנת משנה (א) ישלם מחצית משיעור ההיטל האמור בה.
(ה)
מים שהגדיר נציב המים כמי קולחין או כמי שטפונות במאגרים, פטורים מהיטל איזון.
(ו)
מים שהגדיר נציב המים כמיועדים לשמירת ערכי טבע והם זורמים בטבע בלא שכרוכה עלות כלשהיא בהזרמתם, פטורים מהיטל איזון.
(ז)
(1)
מים לחקלאות שמליחותם עולה על 600 מיליגרם כלור לליטר, פטורים מהיטל איזון; על מים שמליחותם בין 400 מיליגרם כלור לליטר לבין 600 מיליגרם כלור לליטר ישולם היטל איזון בשיעור של מחצית משיעור ההיטל האמור בתקנת משנה (א);
(2)
קביעת תכולת הכלורידים לענין תקנה זו תיעשה בידי המעבדה האנליטית־כימית של השירות ההידרולוגי בנציבות המים.
[תיקון: תשמ״ח, תשמ״ח־2, תשמ״ט, תש״ן־2, תש״ן־3, תשנ״א, תשנ״א־2, תשנ״א־3, תשנ״ד]
(בוטלה).
שיעור ההיטל על מים לייצור תעשייתי [תיקון: תשמ״ח, תשמ״ח־2, תשמ״ט, תש״ן־2, תש״ן־3, תשנ״א, תשנ״א־2, תשנ״א־3, תשנ״ד־2]
(א)
שיעור ההיטל על מים לייצור תעשייתי יהיה 14.9 אגורות למ״ק; עלו שיעור ההיטל יחד עם עלות המים על 63 אגורות למ״ק ישולם היטל חלקי בלבד בשיעור שיחד עם עלות המים לא יעלה על 63 אגורות למ״ק.
(ב)
החל ביום כ״ה באלול התשנ״ד (1 בספטמבר 1994) יהיה שיעור ההיטל על מים לייצור תעשייתי – 15.8 אגורות למ״ק; עלה שיעור ההיטל יחד עם עלות המים על 67 אגורות למ״ק, ישולם היטל חלקי בלבד, בשיעור שיחד עם עלות המים לא יעלה על 67 אגורות למ״ק.
(ג)
מפיק או ספק של מים לייצור תעשייתי בישובי גבול הצפון, המוגדרים כישובי קו העימות לענין מתן הנחות ממס הכנסה, על פי הוראות הקיימות לענין זה, למעט ישובים עירוניים, החייב בהיטל כאמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), ישלם מחצית משיעור ההיטל האמור בהן.
שיעור ההיטל על מים לצורכי בית, מלאכה, מסחר, שירותים ושירותים ציבוריים [תיקון: תשמ״ח, תשמ״ח־2, תשמ״ט, תש״ן־2, תשנ״א, תשנ״א־2, תשנ״א־3, תשנ״ד־2]
שיעור ההיטל על מים לצורכי בית, מלאכה, מסחר, שירותים ושירותים ציבוריים יהיה 42 אגורות למ״ק; עלה שיעור ההיטל יחד עם עלות המים על 90 אגורות למ״ק, ישולם היטל חלקי בלבד, בשיעור שיחד עם עלות המים לא יעלה על 90 אגורות למ״ק.
הצמדת עלויות המים והיטלי איזון לתעריפי חשמל לשאיבת מים [תיקון: תש״ן]
הוחלט כדין על שינוי תעריפי החשמל לשאיבת מים, רשאי שר החקלאות, לאחר אישור ועדה משותפת של ועדת הכלכלה וועדת הכספים של הכנסת, לקבוע שבמקום עלויות המים ושיעור ההיטל הנקובים בתקנות אלה, יבואו עלויות ושיעורים שהם שונים בשיעור של 0.5% לכל 1% של שינוי בתעריפי החשמל לשאיבת מים לעומת תעריפי החשמל לשאיבת מים שהיו בתוקף לפני השינוי בתעריפי החשמל; במפעלים המפיקים או מספקים מים בגרביטציה או בדרך אחרת שהכיר בה נציב המים, המחייבת שימוש מזערי באנרגיה, יהיה שיעור השינוי 0.25% לכל 1% של שינוי בתעריפי החשמל לשאיבת מים לעומת תעריפי החשמל לשאיבת מים שהיו בתוקף לפני השינוי בתעריפי החשמל.
גביית היטל איזון מצרכן
(א)
ספק החייב בתשלום היטל איזון על פי תקנות אלה רשאי לגבות מצרכניו, יחד עם מחיר המים, סכום השווה להיטל האיזון העולה בחלקה של כל יחידת מים המסופקת להם.
(ב)
ספק אשר גבה מצרכניו מחיר מים בהתאם לתעריף שנקבע כדין, הכולל היטל איזון, לא יהיה רשאי לגבות מצרכניו סכום נוסף בשל היטל האיזון ששילם הספק.
(ג)
חוייב הספק בשל כמות המים שסיפק לצרכן, בהיטל איזון בסכום גבוה או נמוך יותר מזה שגבה מן הצרכן לפי תעריף כאמור בתקנת משנה (ב), רשאים הספק והצרכן לקזז את התשלומים ביניהם בהתאם לכך.
מים מלוחים – פטור מהיטל איזון
על מים שהוגדרו ברשיון הפקה כמים מלוחים לענין מטרות המים השונות על פי קביעת נציב המים, לא יוטל היטל איזון, אלא אם נאמר אחרת בתקנות אלה.
ביטול
תקנות המים (היטל איזון), התשמ״ה–1985 – בטלות.
י״ט בסיון התשמ״ז (16 ביוני 1987)
- אריה נחמקין
שר החקלאות
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.