תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה)
תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) מתוך
תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ״ח–1968
תקנות בדבר מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה
ק״ת תשכ״ח, 935; תש״ל, 2043; תשל״א, 1439; תשל״ו, 2182; תשמ״א, 381.
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 18 ו־115 והתוספת השלישית לחוק הביטוח הלאומי, תשי״ד–1953, לאחר התייעצות בשר הבריאות ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
הגדרות
בתקנות אלה –
”טיפול רפואי“ – ריפוי, לרבות בדיקות מעבדה, ריפוי פיסיקלי, בדיקות וריפוי ברנטגן, ריפוי רדיום, כולל ריפוי באיזוטופים ובחמרים דומים, בדיקות רופאים מקצועיים, טיפול פסיכואנליטי ופסיכותרפויטי, אשפוז, תרופות, החלמה, שיקום רפואי, אספקת מכשירים אורתופדיים ותירפויטים כולל פרותזות מסוגים שונים, שיניים תותבות, מכשירי שמיעה, משקפיים, נעליים אורתופדיות ואבזרים אישיים אחרים שאושרו על ידי רופא השירות;
”אספקה“ – לרבות תיקון והחלפה;
”נפגע“ – מבוטח לפי חלק ב׳ לחוק, הזכאי לטיפול רפואי לפי התוספת השלישית לחוק;
”רופא מוסמך“ – כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט״ז–1956;
”שירות רפואי“ – אחד הגופים האמורים בסעיף 19(א) לחוק;
”רופא השירות“ – רופא ששירות רפואי מינה אותו לייצגו בפני המוסד בדבר מתן הטיפול הרפואי לנפגע.
היקף הטיפול הרפואי
נפגע יהיה זכאי לטיפול רפואי ככל שייקבע על ידי הרופא המטפל במישרין בנפגע מטעם שירות רפואי (להלן – הרופא המטפל), ובלבד שהחלמה ואספקת שיניים תותבות, משקפיים, מכשירי שמיעה ואבזרים אישיים אחרים יינתנו באישורו של רופא השירות.
ערר של רופא מוסמך או של הנפגע
היה רופא מוסמך בדעה שלא ניתן מלוא הטיפול הרפואי לנפגע לפי תקנה 2, או תבע הנפגע טיפול רפואי נוסף, יובאו עמדת הרופא המוסמך או תביעת הנפגע לידיעת רופא השירות; לא הסכים רופא השירות לאשר את הטיפול הרפואי הנוסף כמבוקש יוכרע הענין על ידי רופא שלישי שיוסכם עליו בין הרופא המוסמך לבין רופא השירות, ובלבד שלא יינתן טיפול רפואי על פי תקנה זו אלא במסגרת הגדרתו בתקנה 1.
טיפול רפואי שלא באמצעות שירות רפואי
היה הנפגע זקוק לעזרה ראשונה ודחופה כתוצאה מתאונת עבודה ונבצר ממנו לקבל טיפול רפואי בשירות רפואי וקיבל את הטיפול הרפואי שלא באמצעות שירות רפואי, יהיה הנפגע זכאי לקבל בחזרה מאת המוסד באמצעות השירות הרפואי שבטיפולו הוא נמצא את ההוצאות שהוציא למעשה לצורך הטיפול הרפואי כאמור, ובלבד שהשירות הרפואי אישר את הדחיפות והצורך במתן הטיפול האמור.
טיפול רפואי בחוץ־
קיבל נפגע טיפול רפואי בחוץ־לארץ בשל פגיעה בעבודה שאירעה בישראל, יהיה הוא זכאי להחזרת ההוצאות על ידי המוסד באמצעות השירות הרפואי שבטיפולו הוא נמצא אם השירות הרפואי אישר בכתב ומראש, ולאחר התייעצות במוסד, שאין אפשרות לקבל בישראל טיפול רפואי כפי שהנפגע זקוק לו ואת הצורך במתן טיפול רפואי כאמור במקום ובתנאים כפי שנקבעו באישור.
החלפת נעלים אורתופדיות [תיקון: תשל״ו, תשמ״א]
(א)
נפגע הזכאי לנעלים אורתופדיות על פי תקנה 2 יהיה זכאי להחלפת הנעלים האורתופדיות אחת לשנה על חשבון המוסד באמצעות השירות הרפואי שבטיפולו הוא נמצא; החליף הנפגע נעלים אורתופדיות יותר מאשר אחת לשנה והוא נועל נעלים אורתופדיות בלבד, ישלם המוסד באמצעות השירות הרפואי הוצאות רכישתן של הנעלים האורתופדיות הנוספות כאמור את הסכום שמעל 15% ממחירן.
(ב)
קיים לדעת הרופא המטפל צורך בהחלפת הנעלים האורתופדיות לפני תום שנה מסיבה רפואית, ישלם המוסד באמצעות השירות הרפואי את מלוא הוצאות רכישתן של הנעלים האורתופדיות כאמור.
(ג)
החלפת מדרסים הדרושים בעקבות פגיעה בעבודה תינתן לפי אישור של הרופא המטפל ללא השתתפות כספית מצד הנפגע, ולפי הצורך.
הוצאות נסיעה
נפגע הצריך להשתמש באמצעי תחבורה, לשם קבלת טיפול רפואי, יהיה זכאי לקבל מהמוסד, באמצעות השירות הרפואי שבטיפולו הוא נמצא, תשלום לכיסוי הוצאות אלה לפי התעריף המקובל לגבי אמצעי התחבורה הציבוריים הזולים ביותר המתאימים למצב בריאותו; לא יכול היה הנפגע, בשים לב למצב בריאותו ומקום מגוריו, להזדקק לאמצעי תחבורה ציבוריים והרופא המטפל אישר זאת, ישלם לו המוסד, באמצעות השירות הרפואי, סכום השווה להוצאות הנסיעה באמצעי תחבורה אחרים לפי התעריף המקובל לגבי אמצעי התחבורה הזול והמתאים ביותר בנסיבות המקרה.
החזרת הוצאות ופיצוי בעד הפסד זמן [תיקון: תש״ל, תשל״א]
(א)
המוסד יחזיר לנפגע באמצעות השירות הרפואי שבטיפולו הוא נמצא הוצאות כלכלה ולינה לפי תעריפי כלכלה ולינה המשתלמים לעובד המדינה בדרגה ט׳ בדירוג הממשלתי על פי הכללים שנקבעו בתקנון שירות המדינה; הוצאות כלכלה לארוחת־צהריים ישולמו לנפגע רק אם הוא צריך היה לשהות מחוץ למקום מגוריו בשעות 12.00–16.00.
(ב)
המוסד יפצה את הנפגע על הפסד זמנו, במידה שנגרם לו במישרין על־ידי מתן הטיפול הרפואי, ובלבד שהנפגע אינו זכאי באותו זמן לדמי־פגיעה.
(ג)
בעד הפסד זמן כאמור בתקנת משנה (ב) ישולם סכום השווה להפסד השכר אך לא יותר מהחלק השמיני מדמי־פגיעה מקסימליים ליום לכל שעת עבודה שהפסיד הנפגע ובלבד שלא יעלה על דמי הפגיעה המקסימליים ליום עבודה.
ויתור על סודיות רפואית
נפגע – ובמקרה פטירה התלויים בו, ימציאו למוסד לפי דרישתו – לשם טיפול בתביעה לענין חלק ב׳ לחוק – ויתור על סודיות רפואית.
השם
לתקנות אלה ייקרא ”תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ״ח–1968“.
כ׳ בשבט תשכ״ח (19 בפברואר 1968)
- יגאל אלון
שר העבודה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.