תקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת)
תקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת) מתוך
תקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), התשמ״ג–1983
ק״ת תשמ״ג, 534; תשמ״ח, 873; תשמ״ט, 1325, 1325; תשנ״א, 760; תשנ״ח, 1065
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 127טז1 ו־242 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ״ח–1968 (להלן – החוק), באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ובהתייעצות עם שר האוצר לענין תקנה 2 ובהסכמתו – לענין תקנה 6א, אני מתקין תקנות אלה:
הגדרה
בתקנות אלה, ”התקופה הקובעת“ – שנתיים מיום השחרור משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, התשי״ט–1959 [נוסח משולב].
עבודה מועדפת
כעבודה מועדפת לענין סעיף 127טז1 לחוק תיחשב עבודה במקומות עבודה ובסוגי עבודה כמפורט בתוספת.
תשלום מענק מלא
זכאי למענק לפי סעיף 127טז1(ב) לחוק, ישולם לו מענק בסכום המתקבל מהכפלת מחצית השיעור לחייל, כפי שהשיעור בתוקף ביום התשלום, ב־138 פחות מספר ימי האבטלה שבעדם קיבל דמי אבטלה ב־11 החדשים שקדמו בתכוף לתחילת העבודה המועדפת המזכה במענק לראשונה.
זכאות למענק חלקי
זכאי כאמור סעיף 127טז1(ב)(1) לחוק, ישולם לו מענק חלקי, אם מתקיים בו אחד מאלה:
(1)
הוא עבד בעבודה מועדפת שהציעה לו לשכת התעסוקה 25 ימי עבודה רצופים לפחות תוך 21 החדשים הראשונים של התקופה הקובעת;
(2)
הוא עבד ברציפות בעבודה מועדפת שהציעה לו לשכת התעסוקה ב־3 החדשים האחרונים של התקופה הקובעת.
חישוב תקופת עבודה
(א)
הפסיק אדם לעבוד בעבודה מועדפת בשל שירות מילואים או בשל מחלה או בשל אבל במשפחה, תצורף תקופת עבודתו בעבודה מועדפת עובר להפסקה, לתקופת עבודה מועדפת אחרי ההפסקה, ובלבד שחזר ועבד בעבודה מועדפת תוך 7 ימים מיום שחרורו משירות המילואים או מיום החלמתו או מיום סיום ימי האבל, לפי הענין.
(ב)
בחישוב תקופת העבודה המזכה במענק לא תובא בחשבון תקופת עבודה שלאחר תום התקופה הקובעת.
(ג)
עבד אדם שבוע עבודה מלא במקום עבודה שנהוג בו לעבוד 5 ימים בשבוע, יראו לענין חישוב תקופת העבודה המזכה במענק כאילו עבד 6 ימים באותו שבוע.
חישוב מענק חלקי
(א)
עבד אדם בעבודה מועדפת תקופה המזכה אותו במענק חלקי כאמור בתקנה 4, ישולם לו מענק בסכום המתקבל מחלוקת המענק המחושב כאמור בתקנה 3 ב־150 כפול במספר ימי העבודה בעבודה המועדפת.
(ב)
שולם לזכאי מענק חלקי ולאחר מכן שוב עבד בעבודה מועדפת תקופה המזכה אותו במענק חלקי לפי תקנה 4(1), ישולם לו מענק חלקי חדש בעד תקופת עבודתו הנוספת שיחושב לפי תקנת משנה (א), ובלבד שמספר ימי העבודה שבעדם ישולמו המענקים לאותו זכאי לא יעלה על 150 בסך הכל.
[תיקון: תשמ״ח, תשמ״ט, תשמ״ט־2, תשנ״א]
(פקעה).
מועדים להגשת התביעה
תביעה למענק תוגש:
(1)
במענק מלא – בתום תקופת העבודה המזכה במענק, אף אם התובע ממשיך לעבוד בעבודה המועדפת;
(2)
לפי תקנה (4)(1) – בתום ששה חדשים מיום שהתובע החל את עבודתו בעבודה המועדפת המזכה במענק או בתום התקופה הקובעת, לפי המוקדם;
(3)
לפי תקנה 4(2) – בתום התקופה הקובעת.
[תיקון: תשנ״ח]
(בוטלה).
תחילה
תחילתן של תקנות אלה ביום י״ח בחשון התשמ״ג (4 בנובמבר 1982).
תוספת
(תקנה 2)
רשימה של סוגי עבודה ומקצועות שהעבודה בהם תיחשב כעבודה מועדפת לענין סעיף 127טז1 לחוק:
א.
במפעלי תעשיה, מלאכה ותידלוק
(א)
עבודות מתכת –
1.
מסגרות וריתוך
2.
חרטות וכרסום
3.
חשמלאות
4.
מכונאות
5.
מכשירנות
6.
משחיזנות
(ב)
הלבשה –
7.
חייטות ותפירה
8.
גזרנות
9.
תפירת עור
(ג)
עבודות בלתי מקצועיות
10.
עבודה בלתי מקצועית בתעשיית המזון והטקסטיל ובתעשיות אחרות, לרבות עבודה בתחנות דלק, הפעלת המכונות ועבודת נקיון ולמעט עבודה פקידותית.
ב.
בבנין
כל עבודה באתר בניה, למעט עבודה פקידותית.
ג.
בבתי מלון
1.
מלצרות
2.
טבחות
3.
חדרנות
4.
עבודה בלתי מקצועית לרבות שטיפת כלים ועבודת נקיון ולמעט עבודה פקידותית.
ד.
אתרי גידולים חקלאים ובתי אריזה
עבודה בלתי מקצועית לרבות עבודת נקיון ולמעט עבודה פקידותית.
כ״ז בכסלו התשמ״ג (13 בדצמבר 1982)
- אהרן אוזן
שר העבודה והרווחה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.