תפארת ישראל (מהר"ל)/פרק יא
ספר תפארת ישראל פרק יא
לא בשמים ולא רחוקה מאתנו תשובה שאלה זאת, אחר שהתבאר לך בפרק הקודם כי לא יקנה האדם ההצלחה האחרונה על ידי החכמה, רק עם הדבוק בו יתברך. ולפיכך השאלה למה לא יקנה האדם ההצלחה הנצחית על ידי ידיעת החכמה שעומד על ענן הטבע, ומהות הגלגלים, והמלאכים שיקראו 'צורות הנפרדות'. ויהיה קונה ההצלחה בידיעת משפט היזק ארבעה אבות נזיקין (ב"ק ב א), ובחילוק תנור וכיריים (סנהדרין ז ב) ושאר משפטי התורה. שזה היה שאלה אם היה קונה ההצלחה על ידי חכמה, ראוי לומר שכל אשר הוא יותר חכמה ראוי שתהיה על ידו ההצלחה הנצחית. אבל אין הדבר כך, רק ההצלחה מה שעל ידי החכמה יקנה הדבקות בו יתברך. ומעתה נבקש, איזה מן הדברים הם יותר ראוים אל הדבוק האלהי; אם הידיעה בגלגלים ובמהות ארבעה היסודות, או הידיעה במשפטי התורה. והרי הגלגלים בעצמם אין להם דבקות בו יתברך, ואם כן איך יקנה בזה ההצלחה האחרונה.
והנה מן הדברים אשר הם ידועים, כי אין דבר שהוא יותר ראוי להתדבק בו יתברך רק היושר, ואשר הוא יוצא מן היושר הוא מתרחק. כי על היושר לא נקרא שם יציאה ולא שם רחוק כלל, רק שם יציאה נקרא על היוצא מן היושר, ובזה שייך יציאה ורחוק. והיושר הוא בתורה. ולפיכך על ידי התורה הוא שקונה הקירוב והחבור בו יתברך, כי אין ליושר יציאה כלל. וכן על ידי עשיית המצות. מפני שהתורה היא היושר בעצמו, והיושר אין בו הריחוק, ולכך הוא קרוב אל השם יתברך. הרי ההפרש שיש בין ישראל, לאשר הוא עוסק בשאר חכמות. כי התורה היא היושר בעצמו, אשר היושר הוא קירוב וחבור אליו יתברך. ואילו שאר חכמות אין בהם היושר, שאף "שמים לא זכו בעיניו" (איוב טו, טו), ואף "במלאכיו ישים תהילה" (איוב ד, יח), שכולם מחוסרי היושר. ולפיכך ההשגה באלו הדברים, אין בהשגה הזאת היושר, באשר ההשגה היא בנמצאים שהם מחוסרי היושר, ולכך אינם מביאים הקירוב אל השם יתברך. כי אף אם תאמר שהתורה תעיין בדברים הגשמיים, הלא בארנו דבר זה פעמים הרבה כי אין דבר זה דומה. כי אין התורה מעיינת במהות הגשמיים עצמם. רק המעשים שיעשה האדם מה שגזר השם יתברך, וגזרות שלו יש בהם מן היושר. אבל העיון במהות הדברים יש בהם מן החסרון בודאי, שכל הנמצאים יש בהם מן החסרון. ודבר זה עוד יתבאר בסמוך.
ודבר זה ענין מופלג להבין איך על ידי התורה, היא היושר, והוא הדרך אל הדבוק בו יתברך. ועל מדרגה ומעלה זאת אמרו בפרק רבי עקיבא (שבת פח א), דרש ההוא גלילאי עליה דרב חסדא, בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי, לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי. וביאור ענין זה, שבא לתת שבח אל הקדוש ברוך הוא על התורה שנתן לנו השם יתברך. שכל הנבראים, מצד שיש בהם חסרון, כי אין נברא בלא חסרון, וכל בעל חסרון יש בו יציאה מן היושר, שהרי יש בו חסרון. ולכך האדם המעיין בדברים כמו אלו, אינו קונה המעלה והשלמות, במה שכלם הם בעלי חסרון בעצמם. ולא כך התורה, שהיא גזרת השם יתברך, שהוא היושר לגמרי. וזה שאמר 'בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי'. שכל דבר המשולש הוא שיש בו היושר בעבור השלישי, שהוא באמצע, אין נוטה מן היושר לא לימין ולא לשמאל. וכאשר יש ב' בלא ג', אין כאן יושר, שאין כאן האמצעי, שהוא היושר. וקאמר 'בריך רחמנא דיהיב לון אוריין תליתאי', שדברי התורה אינם יוצאים מן היושר.
ונתן אותם לעם תליתאי, לאשר יש בהם היושר. ומפני כי יעקב היה השלישי לאבות, נקרא יעקב "ישרון" (ישעיה מד, ב), מלשון ישר, שהוא אמצעי בין אברהם ובין יצחק. וישראל שהם עם תליתאי, מורה שיש בהם היושר, ונקראים ישראל "ישרים" (במדבר כג, י), וגם "ישורון", "ויהי בישרון מלך" (דברים לג, ה).
ונתן אותם על ידי תליתאי, שהוא משה. כי מה שהיה משה שלישי, מורה שיש בו היושר. וכאשר תעמוד על מדת משה, תדע שהיה בו ביותר מדת היושר. כי תחלת יציאתו ראה איש מצרי מכה איש עברי (שמות ב, יא), והיה עושה בו דין (שם שם יב). ודבר זה מצד היושר. ואחר כך ביום השני אמר לרשע "למה תכה רעך" (שם שם יג), שכל זה ממדת היושר שהיה במשה. ואחר כך כשבא למדין "ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען" (שם שם יז), וכל זה ממדת היושר.
ואמר בירח תליתאי. שהחודש הוא השלישי, בשביל שהחודש הוא שלישי לניסן, שוה וממוצע. כי מיד אחר כך מתחיל היציאה מן השווי בתגבורת החום. אבל בחודש הזה הזמן הוא בשווי מאד, ולא יצא חוץ לקצה בשום דבר, וזה ידוע. וביום תליתאי, מיום שדבר הקדוש ברוך הוא. בעבור כי השלישי יש בו סגולת היושר כמו שאמרנו. ולפיכך אמר (שמות יט, יא) "והיו נכונים ליום השלישי". והכל הוא בשביל מעלת התורה, שהיא היושר בעצמה. ולפיכך אם לא היו ישראל ישרים, לא היה אפשר שתנתן להם התורה שהיא היושר הגמור. וכן אם לא היה משה מסוגל ליושר, לא היה ראוי שתנתן התורה על ידו. וכן הזמן גם כן צריך שיהיה מוכן לו.
כי מעלת התורה מצד היושר, שלא תמצא בכל הנבראים. וראוי שיתן שבח והודאה אל השם יתברך שנתן לו תורה תליתאי, כי זהו מעלה העליונה על הכל שיש לתורה, במה שהיא היושר. ולא כן הנבראים כולם, יש להם יציאה מן היושר. כי מכחישי התורה אין להם היושר. ואף אם יודעים כל החכמות, הרי התבאר (ד"ה הנה מן) כי אף "שמים לא זכו בעיניו" (איוב טו, טו), "ובמלאכיו ישים תהילה" (איוב ד, יח), ואין זה השגת היושר. כי היושר הוא ההשגה בפרט שראוי שעל ידי זה יהיה חבור בהשם יתברך. ולכך כל דבר שמשיג בזה, הן גדול הן קטון, הוא היושר האמיתי, וראוי שיהיה על ידי זה הדבקות בו יתברך, לא בידיעת שאר החכמה. וכמו שרמזו בזה (נדה עג א), כל ששונה הלכות מובטח שהוא בן עולם הבא, וכמו שפרשנו למעלה. לכך התורה והמצות על ידם ראוי שיקנה עולם הבא, ולא זולת זה, נוסף על הדברים שפרשנו למעלה. ואין חלוק בין שהעיון הוא בדבר גדול או בדבר קטון, רק דבר זה הוא חשיבות ומעלת השגה כאשר עוסק בגזירת השם יתברך על ברואיו, שיש בהם היושר. וזהו תכלית המעלה העליונה, וראוי שיהיה השבח הגדול על זה.
ואם כן, מהו התמיהה על זה לומר שההצלחה נקנית לאדם על ידי התורה, מפני היושר שבתורה. אחר שידוע כי אין דבר ראוי שיבוא אל הדבוק בו יתברך כי אם היושר. שכל דבר ישר אין בו יציאה ורחוק. אבל שאר הדברים, מפני שהם מחוסרים היושר, יש בהם יציאה ורחוק, ודבר זה מבואר ביותר. והיא אפשר שיהיה היושר בשום נמצא בצד עצמו, אם כן ההשגה בו אין בזה השגת היושר, חוץ מן התורה שהיא היושר. הרי לך ענין התורה, שראוי שתהיה ההצלחה על ידי התורה דוקא, ולא בזולת זה, הן במעשה מצות התורה שהם היושר, או בהשגת התורה שהיא היושר בעצמו, והם הקירוב והדיבוק בו יתברך.
הענין השני אשר יותר ראוי שתהיה ההצלחה על ידי התורה, ממה שתהיה בזולת זה. כאשר נודע כי מעלת ההשגה לפי מעלת הנושא. שאם היה מרבה חכמה וכונה במלאכת הרצענות, והיה מוסיף דברי חכמה מאד, אין זה נחשב לכלום, כי אין הנושא של כלום. וכן אם הוא למוד חכמה ובינה בענין היסודות והגלגלים, אין הנושא מצד עצמו נחשב, שכל הנבראים בעולם אין בהם השלימות הגמור. ולפיכך כאשר קונה הידיעה באלו דברים שאין מעלתם בעצמם כל כך, אי אפשר שיהיה זה הצלחתו של אדם האחרונה. אבל התורה שהיא דרכי השם יתברך, וגזירותיו אשר גזר השם יתברך. ואל יחשוב כאשר קונה הידיעה בארבע אבות נזיקין, שהוא קונה הידיעה בשור ובור, או שקנה ידיעה בענין האדם ובהנהגתו בלבד. ויקשה לך כי היה יותר במדרגה כאשר יקנה ידיעת הגלגל, וכיוצא בזה מן הנמצאים. דבר זה היה קשיא אם היה קונה ידיעה באדם עצמו, והמגיע אל האדם, אז היה אפשר לשאול קשיא זאת. אבל התורה היא גזרה מן השם יתברך ויתעלה שמו, והיא לעול על האדם, כמו שהיא כל התורה כולה, שהיא גזרה ועול על האדם. לכך כאשר יקנה האדם הידיעה בהיזק ד' אבות נזיקין, וכיוצא בו ממשפטי התורה, נחשב זה שקנה הידיעה בגזרת השם יתברך ויתעלה שמו, אשר גזר על האדם הנהגתו.
וזהו ההפרש הגדול שיש בין ידיעת התורה, והידיעה בענין הגלגלים והיסודות עצמן. כי עצמן של דברים אלו אינם כל כך במדרגה, כי אף "שמים לא זכו בעיניו", וגם "במלאכים ישים תהלה", ואם כן לא קנה דבר מעלה כלל. אבל הידיעה בתורה, אף אם הידיעה בשור וחמור, ובשאר הדברים אשר אינם חשובים בצד עצמם, אין המדרגה של השגה הזאת בצד עצמם, [רק] בצד שדברים אלו הם גזרת השם יתברך ויתעלה שמו על הברואים, וזהו מדרגת הידיעה הזאת. ואף כי אמרנו כי התורה כולה ומצותיה הם חקים ומשפטים אשר לאדם שייכים, אף כי אמרנו כי לא אכפת אל השם יתברך ויתעלה שמו אם שוחט מן הצואר או מן העורף, רק כי כך ראוי אל האדם. מכל מקום הכל מסדר השם יתברך ויתעלה שמו, אשר סדר מאתו יתברך. ומצד הזה, העוסק בתורה הוא העוסק בסדר אשר סדר השם יתברך, ואין זה דבר מצד האדם. ואדרבה, הגזרה היא עול על האדם. אם כן אין הידיעה הזאת מתיחסת שיקנה ידיעה באדם, רק הידיעה בגזרת השם יתברך וסדר שלו. ודבר זה הפוך כאשר יקנה הידיעה בגלגלים, שהוא בידיעת עצמן, ואין זה מדרגת מעלת כלל.
ומה שהאדם חושב כי כאשר עומד על מהות היסודות והצמחים ובעלי חיים, שקנה מדרגה גדולה. זה הוא בשביל שהדבר הזה נעלם מבני אדם, וחושב כאשר השיג ההשגה שאינה קלה, השיג לדבר גדול מאוד, להעלם ההשגה. ואין הדבר כך. שאם כן, מי שהשיג השגה עמוקה בנגרות, שלא היו יכולים לעשות שאר בני אדם, יאמר גם כן בזה שהגיע לדבר גדול, וזה אינו.
ומעתה מה דמיון יש לדברי תורה אל הידיעה בנבראים כלם. וכי מתדמה הפעול אל אשר פעלו. כי הידיעה בכל הנבראים הוא ידיעת הנברא ההוא ומהותו, שאין בזה מדרגה של כלום, רק אם קנה הידיעה בהן לעמוד על הפועל שברא הכל. וסוף סוף הידיעה בנברא, במה שהוא נברא מן הבורא יתברך ויתעלה שמו. אבל ידיעת התורה היא הידיעה בגזרת המלך ה' צבאות עצמו. ואם כי היא תורת האדם, זהו מצד המקבל הגזרה. אבל הגזרה עצמה, גזרת השם יתברך ויתעלה שמו תקרא, והנה זה לא נקרא הידיעה בנברא כלל. לכן אנו אומרים שאם יקנה הידיעה במהות האדם ובאבריו, ובכל אשר מגיע אל האדם, אין הידיעה של כלום, אם לא יהיה רק כדי לדעת פועל יוצר הכל. וכאשר ישיג הידיעה במשפט תנור וכיריים (סנהדרין ז ב), הוא יקנה הצלתה נצחית. והפרש דב ר זה ידוע לכל איש חכם משכיל. כי ידיעת האדם בעצמו אינו נחשב כל כך. והידיעה במשפטי האדם הוא הידיעה בגזרותיו יתברך, אשר אין זה מתיחס אל האדם, כי אם אל המלך ה', אשר גוזר גזירה זאת כמלך הגוזר מצד מלכותו, ואליו מתיחס, וזהו מעלת הידיעה במצות.
לכן במה שכל השגת החכמה הוא מצורף אל החומר אשר השיג בו, ואין זה מושכל גמור, שהרי הוא נסמך אל החומר. ואף כאשר הוא משיג במלאכים, שהם נבדלים מן הגשמות, אי אפשר שלא יהיה אף למלאכים שום צירוף אל החומר. כי מדרגה זאת - שהיא הפשיטות מן החומר לגמרי - אינה כי אם אל השם יתברך, שהוא קדוש נבדך מן החומר לגמרי. ולכך מקדישין את השם יתברך לומר "קדוש" (ישעיה ו, ג), כלומר שהוא יתברך בלבד נבדל וקדוש מן החומר, וזהו ענין הקדושה בכל מקום, ולפיכך אף ההשגה במלאכים אינו שכל גמור פשוט שלא יהיה צירוף אל החומר. כי אף אם אינם בגוף, יש להם בחינה מה מצורפת אל הגוף. ואם היו המלאכים נבדלים לגמרי מן הגוף, חס ושלום לומר כך, שאם כן מה היה הבדל ביניהם ובין העלה יתברך.
אבל התורה במה שהיא גזרת השם יתברך, אינה נסמכת אל שום דבר, והיא חכמה בלבד, והיא תורה קדושה. ואף כי התורה נסמכת אל הדברים הגשמיים, זה אינו כלום. כי אילו היה מצות התורה בענין זה שהיה משפט השור מתחיב מן השור, כמו שמתחייב מושכל השור מן השור בעצמו, היה אפשר לומר כך. אבל משפטי התורה מתחייבים מן השם יתברך, הגוזר גזירת התורה על האדם שינהג כך וינהג כך. דבר זה אינו נסמך אל דבר גשמי, רק שהם גזירות על האדם מן השם יתברך, לא מן הדבר הגשמי בלבד, כמו שהתבאר למעלה. כי מצות התורה גזירה מן השם יתברך מצד אמיתתו, וכמו שהארכנו למעלה. והרי התורה שכל בלתי נסמך אל דבר, לפי שהיא גזירת השם יתברך. ולפיכך אף כי המצות הם בדברים הגשמיים, אין להם יחוס אל הגשמי, אחר שהם אינם מצד הדבר הגשמי, רק שהוא גזרת המלך לעול עליו.
ואף אם אתה אומר שגם כן אפשר שיהיה מעיין ומשיג בסדר אשר סדר השם יתברך את הנמצאים כלם, ואם כן גם כן כאשר משיג בשאר דברים הוא משיג גם כן בסדר השם יתברך. חילוק יש, כי אותו סדר אותו הוא בעצמו הם הדברים התחתונים אשר ברא השם יתברך וסדר אותם. וסוף סוף ההשגה היא באותם הדברים וסדר קיומם. אף כי השם יתברך סדר אותם, הרי הסדר הזה שייך לעצמם של אותם דברים. מה שאין כך בתורה, אף ודאי שהתורה היא סדר האדם, אין סדר הזה שכך ראוי לעשות לאדם שהוא בעל חומר וגשם. אדרבא, כל התורה היא לעול על האדם. ומאחר שהתורה היא לעול על האדם גשמי, אם כן אין הסדר מתיחס אל הגשמי כלל. רק כי הסדר הזה הוא שכך ראוי אל השכלי מצד השכל, שבו הוא מקבל גזרת השם יתברך עליו, ולא נקרא זה סדר זאת.
וכבר אמרנו לך כי התורה שהיא סדר מעשה האדם אשר יעשה האדם, הם שכליים. כי עם שהאדם הוא מתיחס אל הטבע, מכל מקום מעשיו בלתי מתיחסים אל הטבע, כמו שהארכנו מאד, והבן דבר זה. ואם כן, התורה היא שכל גמור, ובשביל טעם זה תקרא התורה "אור", שנאמר (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור". פירוש, כי המצוה הפרטית היא כמו נר, שהוא פרטי. והתורה בכללה היא אור גדול. והאור הוא רחוק מן הגשמי יותר מן הנר, מפני קטנותו שהוא נר יחידי, אין בו מדרגת האור כל כך. אבל האור שאינו דבר פרטי, יש לו מדגה יותר, והוא פשוט יותר. ולכך התורה בכללה שכל פשוט יותר, שאין התורה השגות מחולקות כל מצוה ומצוה בפני עצמה, רק כל המצות שבה מתחברים אל מושכל אחד פשוט. ולפיכך כל התורה תקרא "אור", שהוא פשוט יותר. אבל המצוה, שהיא השגה יחידית, ואין מושכל המצוה היחידית פשוט כל כך, [כי] לפי גודל המושכל הוא פשיטותו, ולכך המצוה נקרא "נר", והתורה "אור". אף כי פרשנו פירוש אחר בזה בסמוך (פרק יד), והוא עיקר. מכל מקום מה שנקראת התורה "אור" יורה זה, כי התורה מושכל פשוט יותר מכל, שלכך נקראת התורה "אור". ובדבר זה היא מיוחדת מבין שאר השגות. והרי לך ג' דברים ברורים כאשר תבין הדברים האלו, כי אין קנין ההצלחה רק על ידי התורה, ולא זולת זה. ועוד יתבאר.