תפארת ישראל על נדה ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על נדה · ט · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

האשה שהיא עושה צרכיה:    השתינה בספל וכן באו"א כו':

וראתה דם:    בספל:

רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה:    דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]:

משנה ב[עריכה]

ר' יוסי מטהר:    אף דהכא כ"ש מרישא מדאיכא הכא ס"ס. קמ"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי"ל [שם]:

משנה ג[עריכה]

השאילה חלוקה לנכרית:    גדולה. שראוייה לראות:

או לנדה:    ואח"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם:

הרי זה תולה בה:    דנדה או עכו"ם לא תתקלקל ע"י שתתלה בה:

או שישבו על ספסל אחד:    זו אחר זו:

כולן טמאות:    דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?:

ישבו על ספסל של אבן:    דאמק"ט וה"ה כ"ח מגבו ומטלית שאין בו גע"ג אצבעות. וקיי"ל כוותי' [י"ד ק"צ ס"י]:

משנה ד[עריכה]

שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת:    דבוקות יחד ורגליהן משולבות:

ושתיהן טהורות:    ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה"ה בבדקה בכה"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס"נ ונ"א]:

ותולות זו בזו:    בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א"ע כולן טהורות. ומכ"ש בלא בדקו כלל:

ואם לא היו ראויות לראות:    שכולן מסולקות דם:

רואין אותן כאילו הן ראויות:    וכולן טמאות [שם סנ"ב]:

משנה ה[עריכה]

שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת:    ואינן משולבות. יחד:

תחת הפנימית:    ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר:

א"ר יהודה אימתי:    רק ב' החיצונות טמאות:

בזמן שעברו דרך מרגלות המטה:    ולא עברה פנימית על מקום הדם:

אבל אם עברו שלשתן דרך עליה:    שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה:

כולן טמאות:    וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג:

כולן טמאות:    ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח:

לגל טמא:    שיש שם כזית ממת:

או לבתולה:    קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא:

משנה ו[עריכה]

שבעה סמנין מעבירין על הכתם:    להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע"י כולן. מיהו ע"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות:

ונתר:    מין קרקע:

ובורית:    בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב:

הטבילו:    להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו:

עבר או שדיהה:    שחסר מאדמימותו:

וצריך להטביל:    להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ:

משנה ז[עריכה]

כל שלא טעם כלום:    שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד:

לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש:    שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה. ר"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב"א:

מי רגלים שהחמיצו:    ששהו ג' ימים והסריחו:

וצריך לכסכס:    לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס:

העבירן שלא כסדרן:    שלא כסדר שנמנו במ"ו:

לא עשה ולא כלום:    לא לבדיקה כנ"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי"ז:

משנה ח[עריכה]

כל אשה שיש לה וסת:    ברפ"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף:

מפהקת:    געהנען וי"א רענגען:

ומעטשת:    למעלה או למטה [ש"ך סי' קפ"ט סקנ"ג]:

וחוששת בפי כריסה:    שכואב נגד טבורה:

ובשפולי מעיה:    נגד פי רחם:

ושופעת:    ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם:

וכמין צמרמורת:    שוידער:

וכן כיוצא בהן:    שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב:

משנה ט[עריכה]

היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות:    בתחלת העטושין:

טמאות:    כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו:

וסתות:    דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו':

ר' יהודה אומר כל היום שלה:    דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]:

משנה י[עריכה]

ואינה מטהרת הוסת:    שקבעתה ג"פ:

עד שתעקר ממנה ג"פ:    אבל וסת שקבעה רק פ"א נעקר בפ"א:

משנה יא[עריכה]

נשים בבתוליהם:    לענין טענת בתולים:

ושאין בה יין הרי זה דורקטי:    דור קטוע מלהוליד:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]