תפארת ישראל על אהלות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על אהלות · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

מגדל:    שראנק של עץ. ורגיל להיות בדפנותיו חורין מפולשין להכניס אויר או להצניע שם כלים קטנים כמחטין וסכינים. ומיירי שהחורין הנ"ל אינן פתוחין בפותח טפח לבפנים ולבחוץ דאל"כ בין שהטומאה בחלול הגדול או בחללים הקטנים. פשטה הטומאה מזה לזה דרך פתח טפח שביניהן. וכ"כ בסיפא כשהטומאה בהבית היתה הטומאה מתפשטת להחללים הקטנים ולחלול המגדל. דרך פתח החור שלחוץ בהחללים הקטנים [ועי' לעיל בקרית ארבע בדיני אהל סי' ה]. ואי"ל אע"ג שהחללים הקטנים סתומין לגמרי. הול"ל דנדון כותל המגדל זה ככותל בית דנדון מחצה על מחצה [כפ"ו מ"ג] די"ל דהכא שאני דאין חלול המגדל חשוב כל כך דנימא דהחלול שבחצי כתלו שלפנים הו"ל כלפנים. וגם לחלול הבית לא שדינן ליה. מדאינו משמש כלל לחלול הבית. ומיירי נמי שהמגדל מחזיק מ"ס. דאז הו"ל כאהל. ואמק"ט וחוצץ בפני הטומאה. דבאין מחזיק מ"ס. אז אם היה הטומאה בתוכו או בחללים שבעוביו כולו טמא. ואם היה המגדל עומד בתוך הבית. והטומאה בתוך הבית או תוך המגדל. כל מה שבבית ובמגדל. הכל טמא. ואפי' אם המגדל סתום בדלתו דהרי המגדל מק"ט. ואינו חוצץ בפני הטומאה:

שהוא עומד באויר:    תחת השמים:

טומאה בתוכו:    תוך החלול הגדול שבאמצע המגדל:

כלים שבעוביו:    בהחללים הקטנים שבדפנותיו שאינן פתוחין טע"ט לחלול הגדול של מגדל:

טהורים:    דאע"ג דכל החללים הקטנים הם בכלי א' עם חלול הגדול. והרי תנן בכלים [פ"ב מ"ז] בבית תבלין של עץ שנטמא א' מהן בשרץ נטמא חבירו. י"ל דהתם לענין טומאת הכלי עצמה. אמרינן דכל המחוברין יחד. ככלי א' דמי. אבל הכא שכל החללים הללו אפי' הקטנים אמק"ט כלל מדמחוברין לכלי המחזיק מ"ס [כרפי"ח דכלים] ורק דאנו דנין על התפשטות הטומאת מת מתוכו של זה לתוכו של זה. שדינן החללים הקטנים שבעובי המגדל בתר אויר המקיף המגדל לקולא. מיהו אפ"ה בסיפא בעומד המגדל בתוך הבית. אם הטומאה בתוך חלול הגדול של המגדל. אז חללים הקטנים שבעובי מגדל טמאים ממ"נ:

ר' יוסי אומר מחצה למחצה:    מהחצי ולפנים שבחללים שבעוביו דינן כלפנים וכו'. בין שהטומאה בתוך חלול הגדול או בהחללים הקטנים שבמגדל דס"ל לר"י דכותל מגדל שמחזיק מ"ס דינו ככותל בית שצד חיצון שלו פונה לאויר [פ"ו מ"ג] דאמרינן דכשהטומאה בכותל כך דינו. ולרבנן דוקא התם דתשמיש הבית חשוב טפי מתשמיש החורין הללו שהן רק לצורך תשמיש הבית. להכי לכל הפחות חציין שבפנים בטל לגבי בית. אבל הכא אין תשמיש שתוך החלול הגדול שבמגדל חשוב טפי מהתשמיש שבתוך החורין דמניחין חפצים כאן וכאן. ולהכי אין בטלים זל"ז. וה"ה דפליגי בסיפא כשהמגדל עומד בתוך הבית. וטומאה בתוך הבית. דלר' יוסי הו"ל כותל המגדל ככותל שבין ב' בתים [פ"ו מ"ד] דנידון מחצה למחצה. ולרבנן כותל מגדל לא נעשה כלל להבית. משא"כ כותל בית נעשה לצורך ב' הבתים. רק תנא נקט פלוגתייהו באופן דלהוי רבותא אליבא דר' יוסי. דאפילו בעומד באויר שדינן חציה שלצד חוץ לאויר. וכ"ש בעומד בהבית דשדינן חציו שלצד חוץ. לאויר הבית המקיפו. דצד חיצון של המגדל שייך לתשמיש הבית:

טומאה בתובו:    בתוך חלול הגדול שבמגדל. וכ"ש כשהטומאה בא' מחלליו הקטנים שבדפנות:

הבית טמא:    אי"ל דמדהוה החליל שהטומאה סגור בתוכו כקבר סתום. דהרי אף בכלי המטולטל שייך טומאת קבר סתום [וכמוכני בתוספתא דילן פ"ה]. ליתא. דהרי מדיש להמגדל פתח. אף שהוא נעול אין דינו כקבר סתום [ועי' כ"ג בבועז סי' יב]. אלא משו"ה הבית טמא. דאף שהחלול שהטומאה בתוכו נעול אפ"ה מדסוף הטומאה לצאת דרך הבית נטמא הבית. [וא"ת עכ"פ הרי יכול להוציא המגדל עם הטומאה שבתוכו ולא יטמא הבית דאין לדמותו לכ"ח עם צמ"פ שטומאה בתוכו שהבית טמא אע"ג שיכול להוציא. הכלי הסתום. אפ"ה צמ"פ מועיל מלהכניס טומאה ולא מלהוציא טומאה [כספ"ח דאהלות] כ"כ יש לנו לומר בכלי מחזיק מ"ס דמועיל רק מלהכניס טומאה ולא מלהוציא. ליתא דהרי בסיפא בעומד המגדל בפתח ופתחו לחוץ ודאי אף שיש לו גם פתח לפנים הבית טהור אלמא דגם בכלי מחזיק מ"ס מועיל גם מלהוציא טומאה. י"ל התם אין צריך להעתיק המגדל ממקומו]. מיהו כשהטומאה בתוך א' מחללים הקטנים אף שאז הכלים שבתוך הבית טמאים עכ"פ החלול הגדול שבהמגדל נשאר בטהרתו. דהרי אין מקום הטומאה פתוח לשם בפותח טפח. ולא התפשטה הטומאה לשם כלל. וכ"ש כשהטומאה תוך הבית. אז כל הטהרות שבחללים שבהמגדל ובכותליו. כשאינן פתוחים טע"ט להבית. כולן טהורין מדאין דרך טומאה להכנס. והרי המגדל עצמו מחזיק מ"ס ואמק"ט. אבל כשהטומאה בחלול הגדול אז מה שבחללים הקטנים טמא ממ"נ וכלעיל סי' ה'. ולר' יוסי כשהטומאה בחלול הגדול. אז כל מה שבבית ובחללים הקטנים גם בחציין שלחוץ טמאים. ואם הטומאה בבית אז בחללים הקטנים רק החצי שלפנים טהר. משום דשם שייך לפנים לחלל הגדול שהוא טהור. ואם הטומאה בחללים הקטנים אם בהחצי שלחוץ. הבית טמא והחלול הגדול טהור. ואם בהחצי שלפנים הו"ל כמונח בחלול הגדול והכל טמא:

מה שבתוכו טהור:    דמדמחזיק המגדל מ"ס. לא. חשיב תו כשאר כלי הבית. רק הו"ל כאהל תוך אהל בכל דיניו [ועי' בקרית ארבע בדיני אהל סי' א] וגם מה שבהחללים שבדפנות המגדל טהור. ואע"ג דכל מגדל עומד באויר לא גרירי החללים הקטנים בתר החלול הגדול. למחשב כולן כחלול א' עם חלול האמצעי להטמא עמו. י"ל התם מדעומד המגדל באויר אמרינן דהחללים הקטנים שהן כגוף הכלי שמחזיק מ"ס מחשבי גם הם כלי א' כאהל לבד. ולא נטמא אוירו מהחלול הגדול [ועי' פי"ח דכלים] אבל הכא אף שהבית מצרף כל חלליו להחשב כחלול א'. והרי מה"ט כשהטומאה בהחלול הגדול נטמאו עמו. עכ"פ כשהחלול הגדול טהור גם הם טהורין. ואף שפתוחין להבית הרי אין פתוחין טפח על טפח. [ואפשר דאף דאין בכל חור טע"ט אפ"ה מה שבתוכו טהור. כדמשמע סתמא דמשנתינו. ואילה"ק על זה מכלים שבכותלי חדות [פי"א מ"ט] דאמרינן דבאין בהחלול ההוא טע"ט טמאין:

י"ל התם החדות מחובר בבית ולהכי כשאין בחללי כותליו טע"ט בטלו לגבי בית. אבל הכא המגדל מטולטל חורי כותליו למגדל שייכי]:

מיהו הא דחללי המגדל טהורין הנ"מ בשדלת כ"א נעול. דאל"כ הו"ל כחלון פתוח טע"ט שבין ב' בתים שמתפשטת הטומאה דרך שם מזל"ז:

שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס:    טעמא שדרך טומאה לצאת. קאי ארישא בטומאה בתוכו. וטעמא שאין דרכה להכנס קאי אסיפא. בשהטומאה בתוך הבית. מיהו בלא היה המגדל מחזיק מ"ס. אז בין שהטומאה בתוכו או תוך הבית. היו כולן טמאין אף שהמגדל נעול עם צמ"פ. דהרי המגדל מק"ט. ואינו חוצץ:

שבינו לבין הקורות:    והטומאה בהבית או תוך א' מחללי המגדל:

אם יש שם פותח טפח:    בכל דוכתא במכילתין שמצינו מלות פותח טפח. לפעמים משמעותו שיש בחללו טפח. ולפעמים ר"ל שפתוח טפח [עי' פ"ג מ"ו וז'. ובפרקן כמה פעמים וגם בשאר דוכתי טובא] והכא ר"ל שהחלול ההוא שהכלים שם פתוח טע"ט לתוך הבית. ואפ"ה לא היה צריך תנא לפרש כדמפרש במשנה ב' משום דהכא דא ודא אחת היא. דכל שחללו טפח. הוא ג"כ פתוח טפח וכן כשאין חללו טפח ג"כ אינו פתוח טפח:

טמאין:    ואין אומרים בכה"ג אין דרך טומאה להכנס שם. דאף דגוף הטומאה אין דרך להכניסה שם. עכ"פ מדפתוח החלול ההוא להבית מתפשטת הטומאה ממקום שהיא שם לתוך החלול ההוא:

ואם לאו טהורין:    דבין שהטומאה בהבית או בחללי המגדל. החללים הללו שבין המגדל לארץ. או שבינו לקורות כנעולים דמי. ואמרינן אין דרך טומאה להכנס לשם. וכבמגדל לעיל. ואע"ג דבטומאה לא אמרינן לבוד לחומרא [כלקמן פ"י מ"ב] אפ"ה לקולא אמרינן לבוד. ולא דמי לביב שאין בו פ"ט. דאע"ג שמכוסה כולו. אפ"ה כשהטומאה בבית הביב טמא [כספ"ג] אע"ג שאין הביב פתוח טפח להבית. התם הביב הוא ברצפת הבית. וקרקע אהל טמא עד התהום [כפט"ו מ"ה] משא"כ הכא מגדל שמחזיק מ"ס אהל בפ"ע הוא. ולא בטל לגבי בית. ולהכי חוצץ מלהכניס התפשטות הטומאה למקום הלבוד שבין המגדל להכותל או להקורות או של תחתיו. ומה"ט לא דמי נמי לכלים בכותל [פ"ו מ"ד] דמחצי חללו ולפנים טמאין. הכא אפילו עומד המגדל סמוך לכותל דשייך לומר גביה כהאי גוונא. אפילו הכי כלים שתוך חללים הנ"ל כולן טהורין. דחללים הנ"ל לא שייכי כלל להבית משא"כ התם. אלא הכא דמי טפי לכלים שבחצץ [פט"ו מ"ד] דטהורים:

טומאה שם:    בהרווחים הנ"ל:

הבית טמא:    דאפי' היה אותו חלול סתום לגמרי אפ"ה לא עדיף רווח זה מאילו היתה הטומאה שם תוך מגדל נעול. ואפ"ה מדאין פתח לטומאה לצאת רק דרך הבית לפיכך הבית טמא דאף דמדנעול הו"ל כצמ"פ. אינו מועיל רק מלהכניס טומאה. אבל אינו מועיל מלהוציא [כלקמן ספ"ח] וה"ט מדאמרינן סוף טומאה לצאת. אף שיכול לטלטל הכלים עם הצמ"פ שבתוכה הטומאה. ולהוציא לחוץ אפ"ה הבית טמא. וכ"ש הכא שא"א לטלטל הרווחים ההם לחוץ. אם לא יתבטלו הרווחים דמעיקרא לגמרי ולפיכך בין שהיה למקום הטומאה פתח להבית טע"ט. או לא הבית טמא:

משנה ב[עריכה]

תיבת המגדל:    ארגז שופלאדע בל"א שמחובר בדופן המגדל מבחוץ:

יש בה פותח טפח:    שיש בחלל הארגז אויר טע"ט:

ואין ביציאתה פותח טפח:    שאין התיבה פתוחה להבית טע"ט. ותרווייהו לרבותא נקט. דאע"ג *) דכשאין בחלול הארגז טע"ט. אין הטומאה רצוצה שם לבקוע משם לאויר הבית שממעל להארגז. וגם פתח התיבה שכלפי הבית אין בו טע"ט שתתפשט הטומאה דרך שם להבית. אפ"ה הבית טמא:

טומאה בתוכה הבית טמא:    מדדרך טומאה לצאת וכדמסיק ומה"ט אפי' פתח התיבה סגור לגמרי הבית טמא. ואע"ג דכולה בבא שא"צ היא. דכבר שמעינן כולה ממשנה א' בבבא דמגדל ובבא דרווחים שחוץ למגדל. ואי"ל דלאשמעינן פלוגתא דר' יוסי נקט לה. דהרי הרא"ש ז"ל כ' בפירוש דגם במשנה א' פליג ר' יוסי. י"ל דנקט להך משנה לאשמעי' דאפי' תיבה שאינה מחזקת מ"ס. עכ"פ מדמחוברת למגדל דינה כמגדל. ולא תימא דנהוי כמגורה שבתיבה שאינה חיבור לתיבה [ככלים פי"ט מ"ז] י"ל התם רק בנפחתה התיבה. להכי כשעכ"פ המגורה עדיין יש לה ב"ק מק"ט. משא"כ הכא שהמגדל והתיבה שלמין ומצטרפין יחד להשיעור מ"ס. ודאי תיבה דינה כמגדל. ואף את"ל דהתם גם בתיבה שלימה אין המגורה חיבור לה להטמא עמה. אפ"ה יש לחלק. דהתם מדשניהן כלי מה עדיפותא דתיבה לגבי מגורה. דנימא דנהוי המגורה טפל לתיבה להטמא עמה. אבל הכא דהתיבה מחובר להמגדל שהוא אהל. בטל תיבה לגבי מגדל. ככל המחובר לטהור טהור [ככלים פי"ב מ"ב]. ואילה"ק עכ"פ אי התם במגורות שלימות מיירי. מ"ש מבית התבלין. שיש לו הרבה ב"ק. וכולן חיבור. שנטמא א' כשנטמא חבירו [ככלים פ"ב מ"ז]. י"ל התם רק בבית תבלין. שכל בתי קבול שלו עשוי למין תשמיש א'. לפיכך כולן חשובין כב"ק א'. אבל במגורה שבתיבה שעשוי רק לגנוז שם חפצים קטנים שאין נאותין להניחן בחלול התיבה עצמה אינן חיבור זל"ז. ואעפ"כ יש לעיין בזה [כלים פכ"ה מ"ד ופכ"ט מ"ב ופרה פי"ב מ"ט ודו"ק] אלא מחוורתא כדאמרן. דמגורה שבתיבה מיירי רק בשנשברה התיבה וקמ"ל התם דלא נימא גבה בטל עיקר בטל הטפל דאין המגורה טפל לתיבה ודו"ק. מיהו משמע דכשהטומאה בתיבה רק בית טמא אבל מגדל טהור מדאין דרך טומאה לכנוס שם:

טומאה בבית מה שבתוכה טהור:    מדאין בפתח התיבה טע"ט אין הטומאה שבבית מתפשט' לשם ואין דרך טומאה לכנוס:

ר' יוסי מטהר:    ר' יוסי ארישא קאי דהיינו בטומאה בתוכה דבכה"ג מטמא ת"ק [כחולין קכ"ו א']:

משנה ג[עריכה]

היה עומד בתוך הפתח:    שהמגדל הנ"ל שכולו עומד תוך הבית רק כתלו א' שבו פתח המגדל ממלא כל פתח הבית:

ונפתח לחוץ:    נ"ל דמלת נפתח לאו דוקא. אלא ר"ל דהכותל של המגדל הוא בחוץ ואפי' הוא נעול. דהרי עיקר טעמא שנטהר הבית הוא רק מדדרך טומאה לצאת ובכה"ג אפי' בנעול. אם רק חישב להוציאו שם מהני [כפ"ז מ"ג] מכ"ש הכא שאין להטומאה מקום יציאה רק דרך הפתח של מגדל שהוא בחוץ:

בתוך חלול המגדל שהוא אויר טע"ט:

הבית טהור:    דאע"ג שגוף המגדל שהטומאה שם בולט לתוך הבית הרי יש בחלול מקום הטומאה אויר טע"ט. ואין הטומאה רצוצה שם שתבקע למעלה לתוך הבית. ואע"ג שדלתו נעול אפ"ה אין דינו כאהל הסתום מכל צד. דאז כל האהל כקבר סתום דמי. ומטמא כל כנגדו למעלה ולמטה. דהרי יש לו פתח לצד חוץ אפילו הוא נעול מציל. ואע"ג שיש להמגדל גם פתח לצד פנים. לא דמי למת בבית שכל פתחי הבית טמאים [כפ"ז מ"ג] דהתם כולן פתחן לחוץ. אבל הכא אמרינן דרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס. ואע"ג שגוף המגדל בתוך הבית עכ"פ מדמחזיק מ"ס הו"ל אהל וחוצץ בפני הטומאה:

טומאה בבית מה שבתוכו טמא:    דאע"ג דאין לדון הבית כסתום לגמרי. ויהיה דינו כקבר סתום שמטמא כל אהל שסמוך לו. ליתא דכל שלא פרץ זוית הפתח אף שסתם הפתח לגמרי אפ"ה אינו דינו כקבר סתום [כב"ב די"ב א]. עכ"פ מדממלא המגדל כל הפתח. ואין להבית פתח לצד אחר. ודאי יצא הטומאה דרך פתח זה. ולהכי אפי' אין להמגדל פתח לצד הבית. נטמא תוך המגדל. ודוקא בממלא המגדל כל הפתח. וגם שאין להבית פתח אחר לחוץ. רק זה הפתח שהמגדל עומד בתוכו. נמצא שאין להטומאה שבבית מקום לצאת רק דרך שם. אבל בהיה פתח אחר להבית. או שבאותו רווח של פתח שהמגדל עומד בתוכו. נשאר בצדדי המגדל או למעלה ממנו או תחתיו אויר טפח פתוח מהבית לחוץ. הרי הטומאה יוצאת דרך שם. והמגדל וכל שבתוכו טהור:

שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס:    הנך תרי טעמא דנקט תנא א"א דקאי ארישא וגם אסיפא אלא נקט שדרך טומאה לצאת משום טומאה בבית. דמה"ט המגדל טמא. והדר נקט ואין דרכה להכנס ליתן טעם ארישא בשהטומאה במגדל. משו"ה הבית טהור. מדאין דרכה להכנס:

היתה מוכני שלו:    מוכני הוא לשון הכיור וכנו אונטער זאטץ בל"א. והיינו שהמגדל יושב תוך דפנות הנמוכות שישנם להמוכני סביב ומיירי הכא שהמגדל עומד וממלא כל חלול הפתח כברישא:

שלש אצבעות:    ר"ל שחלול המיכני משוך מאחורי המגדל במרחק גא"צ לצד פנימי של הבית [ולרמב"ם [פי"ח מטו"מ] הא דנקט ג' אצבעות. ר"ל משום דבכה"ג אין המוכני פתוח טפח שהוא רוחב ד' אצבעות. דאם היה כן היתה הטומאה שבתוך המוכני מתפשטת דרך הטפח הפתוח גם להבית. וק"ל א"כ ל"ל לתנא למנקט ג' אצבעות. דהו"ל לישנא דלא דווקנא טפי הו"ל למנקט שהיה משוך לאחריו פחות מטפח כברישא. ול"מ היה נ"ל דבדיוק נקט ג' אצבעות. דדוקא במשוך לאחריו ומרוחק מאחורי המגדל רק עד ג' אצבעות הכי אורחא. ולפיכך מחשב כהמגדל. והו"ל כמונחת הטומאה במגדל שהבית טהור. אבל במשוך מהמוכני קצת טפי מגא"צ ואפילו אינו טפח. עכ"פ מדרגיל כך אינו כגוף המגדל וא"כ מוכני שהוא כלי אפי' היה סתום לגמרי בצמ"פ לא היה חוצץ מלהוציא הטומאה ובן כ' קצת מזה בפי' השני של הר"ש. אלא דק"ל הרי באינה נשמטת מיירי וכדקאמר בסיפא במד"א בשאינה יוצאת. והרי בהא לבד סגי וכדמשמט בכלים [פי"ח מ"ב] ומה מצריכינן הכא שגם לא תהיה משוכה לאחריה ג' אצבעות [ועי' בבועז סי' ח' ודו"ק]. וי"ל התם מיירי בשיודעים ודאי שאינה נשמטת. וכגון שמחובר המוכני במגדל במסמרים. אבל הכא קאמר דאפילו אינן קבועין יחד במסמרים. אפ"ה אם אינה משוכה אחריה גא"צ. אז ודאי אין נשמט. ובהא מתורץ נמי הקושיא שהקשיתי [בבועז סי' ט'] למה לא כלל תנא תנאי שתהיה משוכה רק ג' אצבעות בהדי אינך תנאי דנקט בבמד"א ודו"ק]:

טומאה שם כנגד הקורות:    שהטומאה מונחת תוך חלול המוכני במקום שהמוכני משוך לאחורי המגדל לצד הבית נמצא שהטומאה גלויה נגד קורות הבית. וקורת הבית מאהלת על הטומאה להדיא:

הבית טהור:    נ"ל דקמ"ל דאף דפשוט שהטהרות שיביאו שם תחת התקרה נגד המקום הפתוח שבמוכני. אע"ג שאינו פתוח טע"ט. אפ"ה בקדמה שם טומאה להטהרות נטמאו [כפ"י מ"ב] אפ"ה לא תתפשט הטומאה משם לשאר רווח הבית. ותו קמ"ל בהך בבא דאע"ג דבמשנה ב' בתיבת המגדל. אמרינן דאפי' יש בחללה טפח. וגם אין ביציאתה פ"ט. אפ"ה בטומאה בתוכה הבית טמא מדסוף טומאה לצאת דרך הבית. ולפיכך סד"א דה"נ מדמשוכה מוכני לפנים אף שאינה פתוחה טפח לצד פנים. עכ"פ הרי סוף טומאה לצאת דרך הבית. ויטמא הבית. קמ"ל דשאני התם שהמגדל והתיבה עומדין שניהן תוך הבית. ולהכי שפיר אמרינן סוף טומאה לצאת דרך הבית. אבל הכא מדפתוח המגדל לחוץ. דיינינן גם להמוכני כעומד בחוץ. מדמחובר להמגדל. בתר מגדל נגרר. מיהו א"צ תנא לאשמעינן דכשהטומאה במוכני דכלים שבמגדל טמאים דזה פשיטא דהרי אפי' הטומאה תוך הבית. היה תוך המגדל טמא. מדאין דרך טומאה לצאת מהבית רק דרך המגדל שעומד תוך חלול הפתח. וא"כ כ"ש כשהטומאה הוא תוך חלול המוכני שמחובר להמגדל. ולא דמי לריש פרקן. דכשהטומאה תוך כותל של מגדל. דמדעומד בחוץ. תוך המגדל טהור. והרי ה"נ כעומד בחוץ דיינינן ליה. י"ל התם באמת עומד בחוץ. אבל הכא לפי מעמדו השתא א"א להוציא הטומאה מהמוכני רק דרך המגדל. וגם א"צ לאשמעינן הך מלתא גופה. דכשהטומאה בהבית דכלים שתוך חלול המוכני טמאים. דהרי גם זה פשיטא. דכיון דמוכני כמגדל חשבינן ליה. הרי מאותו טעם דמטמאינן תוכו של מגדל. והיינו מדאין דרך להטומאה לצאת רק דרך המגדל. מאותו טעם עצמו טמא נמי תוך המוכני:

משמעות לשון פיתח טפח הכא. ר"ל שחלול מקום רווח הטומאה טע"ט וה"ק. בד"א שכשהטומאה תוך חלול המוכני הנ"ל כלים שבבית טהורים. היינו שיש במקום חלול הטומאה שבמוכני. רווח טע"ט. דאל"כ אף דחשבינן להמוכני חיבור להמגדל. עכ"פ לא עדיף מוכני מרגל המגדל. והרי אמרינן בתוספתא [פ"ה] דכשהטומאה רצוצה תחת רגל מגדל שעומד בתוך הבית. בוקעת הטומאה ועולה לתוך הבית:

ר"ל שאין המוכני נשמטת מהמגדל. והיינו אינו נשמטת שנזכר [כלים פי"ח מ"ב] אז הו"ל המוכני והמגדל חיבור זל"ז. דאל"כ הרי המוכני אינה מחזקת מ"ס ומק"ט. וא"כ אינה חוצצת על הטומאה שבתוכה מלהתפשט בהבית. ואפי' נימא דמוכני היינו בסיס המגדל שאמק"ט [ככלים פכ"ד מ"ו] עכ"פ כלי בפ"ע הוא ואינו שייך למגדל. וכיון דרק המגדל ולא המוכני פתוח לחוץ. היתה הטומאה מתפשטת מהמוכני להבית אפי' אינו פתוח להבית כלל מדדרך טומאה לצאת דרך הבית. [אבל אין לומר דהך אינה יוצאת. ר"ל שאין הטומאה יוצא והיינו מדאין המוכני פתוח טפח להבית דאם היה כן היתה הטומאה יוצאת ומתפשטת משם לתוך הבית וכן פי' באמת הגאון רב"א זצוק"ל. לפע"ד א"א לומר כן דהא כבר תני ליה תנא בדקאמר שהיתה משוכה לאחריו גא"צ. ותו דא"כ למה שני תנא בלישני' דנקט במשניות דלעיל. והול"ל גם הכא בד"א שאין ביציאתה פותח טפח. וכדנקט בכולה פרקן. אלא ודאי כדאמרן]:

שמחזיק מ"ס. דאז אין מק"ט. דאל"כ אף שהמוכני מחובר להמגדל. הרי המגדל עצמו מק"ט ואינו חוצץ גם הוא על הטומאה שבתוכו מלהתפשט להבית. וכ"ש שהמוכני המחובר להמגדל שאינו חוצץ:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]