תניא מנוקד/חלק ב/פרק ב
פֶּרֶק ב
[עריכה]וְהִנֵּה מִכָּאן תְּשׁוּבַת הַמִּינִים וְגִלּוּי שֹׁרֶשׁ טָעוּתָם הַכּוֹפְרִים בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית וּבְאוֹתוֹת וּמוֹפְתֵי הַתּוֹרָה, שֶׁטּוֹעִים בְּדִמְיוֹנָם הַכּוֹזֵב שֶׁמְּדַמִּין מַעֲשֵׂה ה' עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ לְמַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ וְתַחְבּוּלוֹתָיו. כִּי כַּאֲשֶׁר יָצָא לַצּוֹרֵף כְּלִי – שׁוּב אֵין הַכְּלִי צָרִיךְ לִידֵי הַצּוֹרֵף, כִּי אַף שֶׁיָּדָיו מְסֻלָּקוֹת הֵימֶנּוּ וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּשּׁוּק, הַכְּלִי קַיָּים בְּתַבְנִיתוֹ וְצַלְמוֹ מַמָּשׁ כַּאֲשֶׁר יָצָא מִידֵי הַצּוֹרֵף. כָּךְ מְדַמִּין הַסְּכָלִים הָאֵלּוּ מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אַךְ טָח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם הַהֶבְדֵּל הַגָּדוֹל שֶׁבֵּין מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ וְתַחְבּוּלוֹתָיו, שֶׁהוּא יֵשׁ מִיֵּשׁ, רַק שֶׁמְּשַׁנֶּה הַצּוּרָה וְהַתְּמוּנָה מִתְּמוּנַת חֲתִיכַת כֶּסֶף לִתְמוּנַת כְּלִי, לְמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהוּא יֵשׁ מֵאַיִן, וְהוּא פֶּלֶא גָּדוֹל יוֹתֵר מִקְּרִיעַת יָם סוּף עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁהוֹלִיך ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיִּבָּקְעוּ הַמַּיִם וְנִצְּבוּ כְּמוֹ נֵד וְכַחוֹמָה. וְאִלּוּ הִפְסִיק ה' אֶת הָרוּחַ כְּרֶגַע, הָיוּ הַמַּיִם חוֹזְרִים וְנִגָּרִים בַּמּוֹרָד כְּדַרְכָּם וְטִבְעָם, וְלֹא קָמוּ כַּחוֹמָה בְּלִי סָפֵק. אַף שֶׁהַטֶּבַע הַזֶּה בַּמַּיִם גַּם כֵּן נִבְרָא וּמְחֻדָּשׁ יֵשׁ מֵאַיִן, שֶׁהֲרֵי חוֹמַת אֲבָנִים נִצֶּבֶת מֵעַצְמָהּ בְּלִי רוּחַ, רַק שֶׁטֶּבַע הַמַּיִם אֵינוֹ כֵּן. וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר בִּבְרִיאַת יֵשׁ מֵאַיִן, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע וְהַפְלֵא וָפֶלֶא יוֹתֵר מִקְּרִיעַת יָם סוּף, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁבְּהִסְתַּלְּקוּת כֹּחַ הַבּוֹרֵא מִן הַנִּבְרָא חַס וְשָׁלוֹם יָשׁוּב הַנִּבְרָא לְאַיִן וְאֶפֶס מַמָּשׁ. אֶלָּא צָרִיךְ לִהְיוֹת כֹּחַ הַפּוֹעֵל בַּנִפְעָל תָּמִיד לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּמוֹ, וְהֵן הֵן בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר1 "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם", אַל תִּקְרֵי "מְחַיֶּה" אֶלָּא "מְהַוֶּה", דְּהַיְינוּ יֵשׁ מֵאַיִן. "וְאַתָּה" הֵן בְּחִינַת הָאוֹתִיּוֹת מֵאָלֶ"ף וְעַד תָּי"ו, וְהַהֵ"א הִיא ה' מוֹצְאוֹת הַפֶּה, מְקוֹר הָאוֹתִיּוֹת. וְאַף שֶׁאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף, הֲרֵי מִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב: "וַיְדַבֵּר ה'", "וַיֹּאמֶר ה'". וְהִיא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכ"ב אוֹתִיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת לַנְּבִיאִים, וּמִתְלַבְּשׁוֹת בְּשִׂכְלָם וְהַשָּׂגָתָם בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה, וְגַם בְּמַחֲשַׁבְתָּם וְדִבּוּרָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב2: "רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי", וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה [בְּשַׁעַר הַנְּבוּאָה].
וּכְעֵין זֶה הִיא הִתְלַבְּשׁוּת הָאוֹתִיּוֹת בַּבְּרוּאִים, כְּדִכְתִיב3: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם", רַק שֶׁהִיא עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת עַד שֶׁיּוֹרְדוֹת לַעֲשִׂיָּה גּוּפָנִית; מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַשָּׂגַת הַנְּבִיאִים הִיא בָּאֲצִילוּת הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה: