תניא מנוקד/חלק א/פרק יא
פֶּרֶק יא[עריכה]
וְזֶה לְעֻמַּת זֶה, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ לְעֻמַּת צַדִּיק וְרַע לוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהַטּוֹב שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית שֶׁבְּמֹחוֹ וּבֶחָלָל הַיְּמָנִי שֶׁבְּלִבּוֹ כָּפוּף וּבָטֵל לְגַבֵּי הָרַע מֵהַקְּלִפָּה שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי. וְזֶה מִתְחַלֵּק גַּם כֵּן לְרִבְבוֹת מַדְרֵגוֹת חֲלוּקוֹת בְּעִנְיַן כַּמּוּת וְאֵיכוּת הַבִּטּוּל וּכְפִיפַת הַטּוֹב לָרַע חַס וְשָׁלוֹם. יֵשׁ מִי שֶׁהַכְּפִיפָה וְהַבִּטּוּל אֶצְלוֹ מְעַט מִזְּעֵר, וְאַף גַּם זֹאת אֵינוֹ בִּתְמִידוּת וְלֹא תָּדִיר לִפְרָקִים קְרוֹבִים, אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקִים מִתְגַבֵּר הָרַע עַל הַטּוֹב וְכוֹבֵשׁ אֶת הָעִיר קְטַנָּה הוּא הַגּוּף, אַךְ לֹא כֻּלּוֹ אֶלָּא מִקְצָתוֹ לְבַד, שֶׁיִּהְיֶה סָר לְמִשְׁמַעְתּוֹ וְנַעֲשֶׂה לוֹ מֶרְכָּבָה וּלְבוּשׁ לְהִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת לְבוּשֶׁיהָ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, דְּהַיְנוּ אוֹ בְּמַעֲשֶׂה לְבַד, לַעֲשֹוֹת עֲבֵרוֹת קַלּוֹת וְלֹא חֲמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם. אוֹ בְּדִבּוּר לְבַד, לְדַבֵּר אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע וְלֵצָנוּת וּכְהַאי גַּוְנָא. אוֹ בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד, הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה הַקָּשִׁים מֵעֲבֵרָה. וְגַם אִם אֵינוֹ מְהַרְהֵר בַּעֲבֵרָה לַעֲשׂוֹתָהּ, אֶלָּא בְּעִנְיַן זִוּוּג זָכָר וּנְקֵבָה בָּעוֹלָם, שֶׁעוֹבֵר עַל אַזְהָרַת הַתּוֹרָה1 "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע", שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בַּיּוֹם כו'2, אוֹ שֶׁהִיא שְׁעַת הַכֹּשֶׁר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְהוּא מְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, כְּדִתְנַן בְּאָבוֹת3: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה כו' וּמְפַנֶּה לִבּוֹ כו', שֶׁבְּאַחַת מִכָּל אֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֵן נִקְרָא רָשָׁע בָּעֵת הַהִיא, שֶׁהָרַע שֶׁבְּנַפְשׁוֹ גּוֹבֵר בּוֹ וּמִתְלַבֵּשׁ בְּגוּפוֹ וּמַחֲטִיאוֹ וּמְטַמְּאוֹ. וְאַחַר כָּךְ גּוֹבֵר בּוֹ הַטּוֹב שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית, וּמִתְחָרֵט וּמְבַקֵּשׁ מְחִילָה וּסְלִיחָה מֵה', וַה' יִסְלַח לוֹ אִם שָׁב בִּתְשׁוּבָה הָרְאוּיָה עַל פִּי עֲצַת חֲכָמֵינוּ זַ"ל בִּשְׁלֹשָׁה חִלּוּקֵי כַּפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ4, כְּפִי שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר5.
וְיֵשׁ מִי שֶׁהָרַע גּוֹבֵר בּוֹ יוֹתֵר וּמִתְלַבְּשִׁים בּוֹ כָּל שְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים שֶׁל הָרַע, וּמַחֲטִיאוֹ בַּעֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת יוֹתֵר וּבְעִתִּים קְרוֹבִים יוֹתֵר, אַךְ בֵּינְתַיִם מִתְחָרֵט וּבָאִים לוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה מִבְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁבְּנַפְשׁוֹ שֶׁמִּתְגַּבֵּר קְצָת בֵּינְתַיִם, אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ הִתְגַּבְּרוּת כָּל כָּךְ לְנַצֵּחַ אֶת הָרַע לִפְרֹשׁ מֵחֲטָאָיו לְגַמְרֵי לִהְיוֹת מוֹדֶה וְעוֹזֵב, וְעַל זֶה אָמְרוּ רַזַ"ל6: רְשָׁעִים מְלֵאִים חֲרָטוֹת, שֶׁהֵם רֹב הָרְשָׁעִים שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת טוֹב בְּנַפְשָׁם עֲדַיִן.
אַךְ מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְחָרֵט לְעוֹלָם וְאֵין בָּאִים לוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה כְּלָל נִקְרָא רָשָׁע וְרַע לוֹ, שֶׁהָרַע שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאַר בְּקִרְבּוֹ, כִּי גָּבַר כָּל כָּךְ עַל הַטּוֹב, עַד שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִקִּרְבּוֹ וְעוֹמֵד בִּבְחִינַת מַקִּיף עָלָיו מִלְּמַעְלָה. וְלָכֵן אָמְרוּ רַזַ"ל7: אַכָּל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא.