תמיד עכשווי - מקאמות מקראיות/קורבן על מזבח האומה
מאת: ד"ר שלמה בכר
כבר בא בימים דוד הזקן// אך הוא עוד לפרק חדש מתכונן// כי אין בסביבה איש ראוי שיחליף// את המלך דוד, רוב שנים עוד יוסיף!// הוא אומנם ברצון היה מתפטר// אך העם לא יכול עליו לוותר.// במבט צנוע, אבל מפוכח// הוא יודע, שאין מלך כמוהו מוצלח.//
הקהל שקרא על דוד במתיחות// איך נקרא מן הצאן לשאת בשליחות// למד, שהבחירה הייתה כל כך חשאית// עד שאיש לא יכול היה להעיד// כי האל את דוד למלך הועיד.// רק סופרי החצר, כותבי התנ"ך// לאחר שקיבלו תשלום מנופח// פרסמו, ששמואל אותו למלך משח.// כך יִידעו סופרי החצר את העם// שלנצח דוד מלך חי וקיים.//
אולם דוד עכשיו כבר לא גבר עז// כמו בעת שהיה עוד נער נועז.// שראשו תלתלים קווצותיו אודם פז.// ולמרות שמזמן הוא עבר את שיאו// עדיין המלך דבק בכיסאו// ועוד מתיימר 'לרענן' את ערשו:// אולי אבישג, הבתולה משונם// תעורר עת דודים, גופו תחמם// כדי שבשרו אולי יתקומם.//
"אמת", כך אמר, "הייתי מעדיף// לצאת לגמלאות, אבל אין לי תחליף.// גם לא הקמתי ממלכה גדולה ומושלמת// שיפרקו לי אותה בהתנהלות כושלת.// ובכלל, מדוע המלך חייב// להפקיר את הכוח בידיהם של בניו// הרוצים לרשת אותו בחייו?// דוחפים עצמם קדימה במרץ// כמו שעשה אביהם הקדמון פרץ".[1] // נ. ב., הוא בכלל לא זוכר שניתנה// הבטחה לבת שבע שימלוך שלמה בנה.//
וממתי במדינה, מי שהוא בעל עניין// ויתר מרצונו על שלטון וקניין?// אלא אם הייתה לו בעיה רפואית// או הסתבך בעברה כלכלית// ו/או העלילו עליו עלילה פלילית.// וגם מזה יחָלֵץ בסיוע פרקליט.// ואם מעברו ייחשף איזה תיק// תמיד מצרה ייחלץ הצדיק.// יש גם סוף מעשה,// פסוק מקוהלת המתאים לנושא:// "לכל זמן ולכל חפץ – עת".[2]// ואשרי מסיים כל תפקיד במועד.// מי שלא פרש בַשיא כיאות// עלול מתפקיד לפרוש בסי-יוט.// זהו לקח ברור וכמעט אוטומטי// ונכון בכל דור, גם למנהיג כָריזמָטי.//
מוסר השכל לכל איש, מדוד ועד פרס// מי שלא יפרוש במועד, יהיה ללעג וָקלס.//