תורת העולה/חלק ג/פרק כב

פרק שנים ועשרים

אחר שנתבאר בפרק שעבר ענין המאורות ותועלות שלהן, אבאר מאמר זה נמצא לרבותינו ז”ל אשר כוונו למה שנתבאר, וזה לשון גמרא בחולין פרק טריפות (ס ב), דרש בן עזאי, מאי דכתיב (בראשית א טז) ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה, ואת הכוכבים. אמרה ירח לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה הקדוש ברוך הוא, לכי מעטי את עצמך, אמרה לפניו, רבונו של עולם, בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי, אמר לה לך ומשול ביום ובלילה,אמרה לפניו שרגא בטיהרא מאי אהני, אמר לה, למני בך ישראל ימים ושנים, בדידה נמי ממני דכתיב (בראשית א יד) והיו לאותות וגו' אמר לה זיל לתקרי בך צדיקים על שמך, יעקב הקטן, דוד הקטן, שמואל הקטן, לא הוי מתחבי דעתא, אמר הקדוש ברוך הוא הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח, כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש, מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כ"ח טו) חטאת להשם, אמר הקדוש ברוך הוא, שעיר זה תהא עלי לכפרה על שמעטתי את הירח, עכ"ל המאמר. הזר בפרט אמרם הביאו עלי כפרה.

ולכן נראה שכוונו אל שני מיני התועלות הנמצאו במאורות הרקיע, ומה שהשיב הקדוש ברוך הוא ללבנה ומה ששאלה הוא הכל הודעה למה נברא, ולא היה שינוי בבריאה כלל, אלא כך נבראו תחלה כמו שהם עכשיו, והנה אמרה הלבנה בתחלה, שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, רצה לומר, ששאלה למה נבראו שני מאורות לתועלת אחד, דהיינו להאיר על הארץ הלא די באחד מהן שאי אפשר לשני מלכים כו', כי עמ' לג' יפה כל הברואים יש לכל אחד תועלת מיוחד בפני עצמו, וכמו שנאמר (משלי ט"ז ד) "כל פועל השם למענהו", רצה לומר, שכל פועל נברא בשביל תועלת שלו, ולא בשביל תועלת שיש לאחר עמו. לכן אמרה הלבנה למה שני מלכים ישתמשו בכתר אחד, והנה ידוע כי הסכימו כל החכמים הקדמונים שהגלגלים והמאורות להיותן חלק הגלגל הם חיים משכילים, ועיקר תנועתן הוא מצד ההשכלה, כמו שהאריך בזה הרב מורה ובעל העקידה פרשת בראשית שער ב'. ולכן שמו חז"ל משל זה, בשאלת הלבנה להורות שהיא משכלת התועלת, למה נבראת. ובהיות, כי היא המאור הקטן נבראת לתועלת גדולה כמו שיתבאר בהמשך כוונת המאמר, כל שכן המאור הגדול, וכן בענין ההשגה, אם היא משכלת תועלת שלה,כל שכן המאור הגדול, ובא לה התשובה, לכי ומעטי את עצמך, כלומר, דע לך שאינכם שניכם לתועלת אחד, דהיינו להאיר, אלא לכל אחד תועלת מיוחד, אך שללבנה היא התועלת המועט שבשניהם. ובבראשית רבה פרק רביעי (פרק ו א) יהי מאורות, אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלר גלגל חמהף אם כן למה נברא גלגל לבנה, כדי לקדש חדשים וכו', הרי מבואר מדרשם ז"ל כדברינו.

אז אמרה הלבנה וכי משום שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי, רצה לומר, חזרה ושאלה אם היה זה שהגיע לה תועלת המועט הוא מצד החפץ ורצון השם יתעלה לבד, אבל היה באפשרות מהותה לעשות פעולות החמה בתחתונים, וגם היא היתה יכולה להאיר, אלא שיש לה גם כן תועלת מיוחד, ומה שנברא החמה להאיר היה מצד הרצון לבד, או אם היה אי אפשר להיות, ולזה שאלה, וכי משום שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי, ולמה לא היה להפך שאני מאיר גם כן בתחתונים, וכעין זה פירש בעל העקידה פרשת בא, שער ל"ז, אז בא לה ההודעה לכי ומשול ביום ובלילה, כלומר מאחר שנבראה לתועלת זה למשול ביום ובלילה לא היה אפשר מצד אחר, רק שהחמה תזרח ביום שאז תאיר על הארץ, כל אדם יצא לפעלו עד ערב, ונמשכים מזה שאר תועלת המיוחדים לחמה, להלבנה תמשול ביום ובלילה, כי לא נברא רק משום זה, וידוע שממשלתה ביום אינה להאיר, כמו שהוא בשאר הכוכבים שאינן מאירים, ואם כן, גם בלילה עיקר תועלת שלה אינה להאיר, כי אז היתה משתמשת בכתר חמה שנבראה להאיר, רק שנמשך האור במקרה ממנה, להיות כי אז החמה אינה נראית וממילא אור הלבנה זורח כאור שאר הכוכבים הנראים בלילה, ומעתה מבואר שכל זמן שהחמה חמה, והלבנה לבנה, לא היה אפשר בענין אחר, מאחר שהחמה נבראת להאיר, והלבנה לא נבראת משום זה, א"כ כל אחד ואחד קבל השלמות שהוא באפשרות הכח שנברא בגינו, ואי אפשר להתהפך, אלא בהיות חמה לבנה, ולבנה חמה, וזה אינו מי השאלה, כמו שלא יקשה עלינו כל הנמצאות, ולמה לא היה סוס אדם, ואדם סוס, וכבר נתבאר בטול שאלה זאת בעניין פייסות שהיו במקדש, וכמו שנתבאר לעיל חלק זה פרק ששה עשר.

אז חזרה ושאלה שרגא בטיהרא מאי אהני, רצה לומר, חזרה והשכילה ושאלה טעם שינוי הנמצא בה יותר מבכל הכוכבים שהיא מקבלת אורה מן החמה, עד שבסבה זו היא הולכת וחוסרת, וחוזרת ומתמלאה, כמנהג העולם. ולכן שאלה מאיזה טעם ולאיזה תועלת נעשה כזה, וזה שרמזה שרגא בטיהרא כו', רוצה לומר מאי תועלץ בזו שאורה נתלה בטיהרא שהוא החמה עד שבסבה זו הולכת כמנהגה, והשיב לה השם יתעלה, למנות בך ימים ושנים, רצה לומר, שהוצרך להיות כל לתועלת קדוש החדשים ומועדים ושנים, שהוא ידוע שהכל תולה בחסרון ותוספת הלבנה, ומולדה, אשר כל זה נמשך ממה שמקבלת אורה מן החמה.

חזרה ושאלה, בדידה נמי ממני כו' רצה לומר, שתועלת כזה היה אפשר להמצא בלי שום חסרון ותוספת הלבנה, כי כמו שאנו מונין שנה בשוב החמה שנית לנקודה שהיתה ראשונה כו', כמו שתאמר בדרך משל שמשעה שהחמה היא בראש טלה עד שוב שנית לשם הוא שנה, כמו שידוע, כן היה ראוי לברא הלבנה בדרך זה, שבשוב הלבנה שנית אל הנקודה שהיתה ראשונה, יהיה חודש, בדרך משל כי תסבב הגלגל בכ"ט י"ב תשצ"ג חלקים מנקודת טלה אל נקודת טלה, ואז יהא ראש חודש כמו שאנו מונין השנה. ובא לה התשובה, יקראו הצדיקים על שמך, רצה לומר, שהיא נבראת חסירה ויתירה, להיות רמז גדול לצדיקים שיעמדו בעולם שהם כדמות הלבנה, וכמו שאנו אומרים בקדוש הלבנה, עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה, וכבר ידוע כמה האריך בעל העקידה פרשת עמ' לג:' יפה בא שער ל"ח דוגמת הלבנה לישראל בשנים עשר דברים נגד שנים עשר שבטים, מהם דברים שנזכרו במדרשות, והאחד הוא מה שדרשו ז"ל, החודש הזה לכם, במצרים הודיע שאין מלכותן קיימת רק שלשים דורות כו', חמשה עשר דורות מאברהם עד שלא נתמלא דיסקים של לבנה כו', וידוע כי עיקר מלכות ישראל נקרא על שם דוד כמו שנאמר מלכות בית דוד, על כן דברו במדרש זה שני דוגמאות אלו יעקב הקטן, דוד הקטן, כי אלו הם עיקר דוגמות הכוללים כל האחרים.

לא הוי מיתבא דעתה, אמר הביאו עלי כפרה וכו', להיות כי טעם זה אינה סבה עצמית, רק סבה היקשי והוא חלוש מאד, ע"כ אמר הביאו עלי כפרה כו, על דרך מה שנאמר עלי קללתך בני (בראשית כז יג), רצה לומר הביאו כפרה בראש חודש, וענין הקרבן הוא המורה ענין חדוש העולם כמו שנתבאר מכל מה שקדם למעלה, ולכן אמר הקדוש ברוך הוא הביאו עלי כפרה, ותאמינו לדברי שחדשתי העולם כרצוני, אף על פי שאין לכל הדברים סבה ותכלית מבואר, ובפרט ענין השינויים הנמצאים בכוכבים וגלגלים ושאר צבא השמים, אשר ענין מיעוט ותוספות הירח הוא אחד מהן, כי זהו מעמידנו על כוונת הרצון החדוש העולם, ושאינו נמשך על צד שראו הפילוסופים שיש לכל הדברים סבות, וכמו שהאריך בזה הרב המורה פרקים י"ט וכ"ב, חלק ב' מטעם שנתבאר פרק י"ט חלק זה.

וידוע כי עיקר התכלית בבריאת העולם הוא רצון השם יתעלה, כמו שכתב הרב המורה חלק ג', פרק י"ג, על כן אמרו בסוף המאמר כי עיקר תכלית מיעוט ותוספת הלבנה הוא רצון השם יתעלה, ושנעמוד על ידי זה על חדוש העולם, כמו שנתבאר מדברי הרב המורה בפרקים הנזכרים לעיל, על כן אמר הביאו עלי כפרה שמעטתי הירח, כלומר שזהו אחת מן הסבות שאין להן סבה ותכלית מבואר, רק אנו צריכין להודות על חדוש העולם הנעשה ברצון השם יתעלה, והוא סוד הכפרה שמביאין ישראל, ולכן נאמר בו חטאת ל-ה (במדבר כח טו)', להיות כי בו נגלה יכולת השם יתעלה בעולמו, ושאין העולם קדמון כאמונת הפילוסופים.

ודע כי כבר כתב המורה חלק ב' פרק כ”ב כי כל מה שאמר אריסטוטלוס עד גלגל הירח הוא מבואר הסיבה והטעם, אמנם משם ולמעלה הוא כדמות הבריאה, ולכן ציווה השם יתעלה להביא קרבן כל יום ראש חודש, שהוא היום שהירח נגלה בו, ומשם אנו עומדים על סוד כל הקרבנות, כי מאיש אחד ילקח ראיה לכל המין, ומן הירח אנו עומדים על ענין כל שאר הנמצאים, שכולן ברואים, והוא סוד כל הקרבנות. ולכן נאמר חטאת ל-ה', כי הוא ענין אלקי, ומקיים בידינו ענין אמונת אלקים. זה הנראה לי במאמר זה מענין קטרוג הלבנה. ואמרם הביאו עלי כפרה. ואף כי בארתי לקמן פרק מ”ז, מ”ט כוונת אחרות במאמר זה, מכל מקום אמרם לשון הביאו כפרה עלי לא יתפרש בענין אחר אלא כמב שכתבתי.

ונראה עוד לפרש על דרך הפשט באמרו הביאו עלי כפרה, כי כבר כתב הרב המורה חלק ג' פרק מ”ו כי נאמר חטאת ל-ה' בקרבן ראש חודש, כדי שלא ידמו המביאים שהם מביאין ללבנה, כמו שהיו עושין המצריים בהקריבם ללבנה כח ראש חודש קרבן, לכן נאמר בו חטאת ל-ה', ולא ללבנה. ואין לחוש לזה החשש בשעירי הרגלים ולא בזולתם, אחר שהימים אינן ימים מסויימים ללבנה. ונראה שלזה אמרו כאן ז”ל דלא מיבה דעתה, רצה הקדוש ברוך הוא לפייסה ולעשות לה כבוד שיקריבו ישראל כל יום ראש חודש קרבן, והוא לה לכבוד ולתפארת, אף על פי שכוונת הקרבן להשם יתעלה, והנה אף על פי שיש בזה קצת חשש לומר שהוא ללבנה, ויש בזה קצת חשש עבודה זרה חס ושלום, על כן אמרו הביאו על כפרה, רוצה לומר, סמכו עלי שאני מצוה ולא תחושו לדברי הטועים, ועל כל פנים הפירוש הוא כאמרו עלי קללתך בני (בראשית כז יג) , והוא מבואר.

ובספר הזוהר פרשת פנחס (ח"ג רמח, ב) הביאו עלי כפרה בגין דאזעירת לה, בגין סיבת דילי אתון צריכין דא, וכתב עוד שם (איוב א ו) ויבאו בני אלהים להתיצב על ה', וכי על ה' קיימי, אלא יוקיר לאורייתא ולעבדוי,אוף הכי מאן הוא דלא חייש על יקרא דשמא קדישא, דלא יתחלל בארע' מאן הוא דלא חייש ליקריה דקב”ה, מאן הוא דלא שוי יקר לשמא דא, ואפשר שזהו אמרם הביאו עלי כפרה, רצה לומר על קדושת שמים שלא יתחלל.

ודע כי כל יום שמביאין קרבן מוסף הוא יום טוב או שבת, מלבד בראש חודש שיש בו קרבן מוסף, ואינו לא שבת ולא יום טוב, ואם כן קרבנו אינו כשאר קרבני מוספין, ולכן נאמר בו ל-ה', יותר מבשאר קרבנות, כי כל יום טוב היה תועלת לבני ישראל, כי בפסח יצאו ישראל ממצרים, עמ' לד' יפה בעצרת קבלו התורה, בסוכות, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, ראש השנה, יום תרועה יהיה לכם, יום כפורים, יום סליחה ומחילה, שבת, כי עבדים הייתם בארץ מצרים, גם כי הוא זכרון כי בו שבת מכל מלאכתו, ובכל אחד יש בו תוספת השגה, ועל כן קרבנו מוסף, אבל בראש חודש המוסף בא בלא טעם, וזה חטאת ל-ה' ולא להנאתכם. ואפשר שכוונו גם כן לזה באמרם, הביאו עלי קרבן שמעטתי את הירח, והוא על כבוד שמים שלא יתחלל, בראותן חדוש הלבנה ביום ראש חודש ויבואו לחשוב שיש בה אלהות, על כן אמר הביאו עלי כפרה שלא יתחלל והוא מבואר למבין.