תורת העולה/חלק ב/פרק מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שלשה וארבעים[עריכה]

כבר כתבתי לך פרק ארבעים מדרש' ז"ל (זבחים פח ב) על מה היו הבגדים מכפרין, ונוכל לומר שכוונו אל דברינו, אמרו החושן מכפר על המשפט, להורות על מצות דינין שנצטווה בהן האדם. ומהות החושן וכל חלקיו היו מורין על הדינין, כמו שכתבתי לעיל (פרק מ) מדברי בעל העקידה. אפוד נגד עבודה זרה שנצטווה בה האדם. כתונת על שפיכת דמים, נגד מה שנצטווה על שפיכת דם. מכנסיים על גילוי עריות. הציץ מכפר על עזות, נגד ברכת השם שנצטווה בו האדם, כי אין עזות בעולם כמברך אלקיו, ולכן היה כתוב על הציץ קודש לה'. מעיל מכפר על לשון הרע, נגד מצות אכילת עץ הדעת, שעבר אדם הראשון, שנעשה העבירה על ידי לשון הרע שדבר הנחש, ושהוסיפה חוה לומר שנאסרו בנגיעת האילן. אבנט מכפר על הרהור, והוא איסור הגזל שנאמר ביה (שמות כ ד) לא תחמוד. והמצנפת מכפר על הגסות, נגד איסור אכילת הבשר הנכלל באבר מן החי. כי זה גרם גסות וגאוה, כמו שנאמר (דברים לב טו) וישמן ישורון ויבעט. ואף כי ענין אכילת בשר הוא מצד מעלת האדם המדבר על בעל חי, ולכן עם הארץ אסור לאכול בשר (פסחים מט ב), מצד שאין לו מעלה עליו, וכמו שכתבתי לעיל פרק שלישי, ואם כן מאחר שהאדם כבהמה נדמה, למה יתגאה, זהו הנראה לי בכוונת הבגדים בדרך כללי. אמנם הפרטים, למה היו כאלו הצורות כבר דברו בו הראשונים זכרונם לברכה, דבור מספיק, לפי כוונת מאמר זה.