תורת הנבואה הטהורה/מאמר שני

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
העריכה בעיצומה
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

שם טוב גפן
תורת הנבואה הטהורה
מאמר שני: עיון בנבואה ובמופתים
→מאמר ראשון



פתיחה

השקפת העולם הבאה בזה נוסדה בעקרה על "שטת הממדים לבלי ספרות". השטה הזאת יצאה לאור בספרו של המחבר "תורת הממדים לבלי ספרות" ספר ראשון "העולם". השטה הזאת חדשה לגמרי, שאף על פי שנודע להמחבר, אחר הדפסת הספר האמור, מספריות שבשפות ארופא, שכבר דברו מחמר בעל "" ממדים, הרי ערך "" (מספר קצוב) אל בלי־ספרות () כערך האין אל היש (). ההבדל הוא עוד יותר עמֹק מפני שהם רק הניחו בתור "השערה" בעלמא "" ממדים, שמקומה יותר בהנדסה מאשר בטבע ועל כן המספר של הממדים אצלם "רצוני", בעוד שממספר הממדים בשטה האמורה הוברר שהם לבלי־מספר בהוכחות נוצחות. ביחוד יבדלו בזה שהממדים אצלם הנם בציור קבוע ועומד, ממדים שנתגבשו מבלי להשתנות, ממדים מתים, אם אפשר לומר כך, ונחנטים, העומדים וקימים תמיד על אפן אחד, בעוד שבשטה האמורה הממד "הולך" ומתפשט "הלוך" והתפשט לבלי קץ. ומספר הממדים "הולך" ומתרבה עד עדי עד. הממדים הם, לפי זה, במצב הַהִתְהַווּת ובריאת יש מאין, במלוא מובנו של המלים הללו, כלומר מרחביות חדשות, שלא היה כלום מהם במציאות, הולכות ומתהות מבלי הפסק ומבלי הרף, שכל אחת הולכת ומתפשטת לבלי קץ. ולא עוד אלא שהממדים שהניחו הם הנם רק בתור מקום לכחות הפועלים בהם, בעוד שלפי השקפת עולם הזאת הממדים בעצמם, ההולכים ומתהוים, הולכים ומתפשטים, הנם עצמם הכחות הפועלים, מבלי כל צרך להנחות ה"כֹח" כענין בפני עצמו. "הממד הוא הכח". אין "כח" בפני עצמו ו"מקום לכח" בפני עצמו, כאשר הניחו הטבענים עד הנה. המקום עצמו ההולך ומתהוה הווא פועל בתור כֹח־חי. הממד המתהוה, בעוד שהוא מתהוה, הוא חי ופועל בתור כֹח ולאחר התהוותו מתגבש, נחנט ומת, ושב להיות בתור מקום לכחות הפועלים בו, היוצא מהתהוות הממדים החדשים שלאחריו. על פי הדברים האלה מתבארים הרבה מחזיונות הטבע מבלי כל השערות ובאֹפן היותר פשוט וקל מצטיר בדמיונו של האדם העדנאי אם לא בכללותו, שהרי אי אפשר לו להאדם העדנאי לציר לו ממדים יתר על שלשה, אך בפרטות (שלשה, שלה). והרי את האטמים אי אפשר כלל לצירם כמו שהם, שאין לאדם העדנאי הכרה בקטנים יותר מגבול ידוע (מ"ר, סה). והמאנרגיה, שהניחו אחרים, הרי אין לו ציור כל עקר, ורק ההשקפה הזאת נתונה אל הציור עכ"פ בחלק ממנה, ולכן היא טבעית יותר מכל ההשקפות שקדמוה. היא עמקה יותר מהן עד לאין חקר. עיונים שכלים חדשים וציורי דמיון חדשים, לגמרי חדשים, עין לא ראתה אלהים זולתך, עולם על אפק המדע ומשפרים אותו מרוממים ומרחיבים את הנפש.

א

מדע הטבע מִתְבַּסֵס[1] על שני יסודות: על התמדת החמֶר ועל התמדת הכִּח. הגדרת התמדת החמֶר, או קיום החמר, היא כי כמות החמר של כל העולם כלו, שלנו, בכלל, כמו שהוא נתון לנו, הִנֶּנָּה זו עדי עד, כלומר, שהיא שִעור קַיָּם. הגדרת התמדת הַכֹחַ או קיום הכֹח היא כי הכֹח של כל העולם כלו שלנו, בכלל, כמו שהוא נתון לנו, הננה זו עדי עד, כלומר שהיא שִעוּר קַיָּם. התמדת החמר, שהניחוה עוד הקדמונים, הובררה בראשונה על פי הנסיון, כמו שאומרים הטבענים, על ידי לַבואַזְיֶה, אבי מדע החמיה החדשה, התמדת הכח הובררה בראשונה על פי הנסיון, כמו שאומרים הטבענים, על ידי מאיר אבי מדע החם החדש (מכנית החם).

הערות שוליים

  1. ^ מן בָסִיס "Basis" ביונית "יְסוד". הפעל נוטה על דרך השלמים. אולם "הִתְבוסֵס" ("מתבוססת" בדמיך) נוטה הפעל על דרך החסרים.